עולם היורה, גרסת המציאות: אנו לא יכולים להוציא כמובן DNA מהאבן אך לפחות יכולים לראות כיצד נראו תאים של דינוזאורים, גם מדגימות שלא השתמרו היטב ואשר שוכנות במרתפי מוזיאון הטבע בלונדון
הדינוזאורים חזרו לכותרות בזכות הסרט “עולם היורה” אבל במדע לא מחכים לסרטים וממשיכים לחקור את שרידי הדינוזאורים. מדענים גילו שרידים בעלי כמה קווי דמיון לתאי דם אדומים וסיבי קולגן בשרידים מאובנים של דינוזאור. כמובן שמדובר בשרידים מאובנים ולא ברקמות עצמן.
צוות מאימפריאל קולג’ בלונדון זיהה מה שנראה כמו שאריות של רקמות רכות בשברי מאובנים של דינוזאור בן 75 מיליון שנה, זאת למרות שהמאובנים השתמרו במצב גרוע. עד כה נמצאו שרידי רקמות רכות במאובנים של דינוזאור שנשתמרו באופן יוצא מן הכלל, והם נדירים מאוד ומספרם קטן בהרבה.
“אנחנו עדיין צריכים לבצע מחקר נוסף כדי לאשר כי מה שאנחנו רואים בהדמיית שברי עצמות דינוזאור אלה הם מבני רקמה רכה. אם אכן כך מדובר במבני הרקמה העתיקים ביותר שהתגלו והנושאים כמה קווי דמיון לתאי דם אדומים וסיבי קולגן.” אומר החוקר הראשי, ד”ר סרג’יו ברטאצו.
במחקרם, שפורסם בכתב עת Nature Communications, טוענים החוקרים כי התגלית עלולה לגרום לפליאונטולוגים לחשוב מחדש כיצד מאובנים משתמרים, והיא עשויה להיות הצעד הראשון לקראת הבנה טובה יותר של הביולוגיה של הדינוזאורים והיחסים בין המינים השונים שלהם.
במסגרת המחקר ניתחו חברי הצוות שמונה שברי מאובנים שנתגלו לפני למעלה ממאה שנה ושמורים באוספי שטרנברג וקטלר של מוזיאון הטבע בלונדון.
החוקרים בדקו חלק מטופר דינוזאור מאובן וזיהו מבנים זעירים דמוי ביצה בעלי ליבה פנימית צפופה. לדבריהם, מבנים אלה עשויים להיות תאי דם אדומים, אם כי הם מבהירים כי נדרשת הוכחה נוספת כדי לבחון אם אין לממצאים פירוש אחר. התקווה שלהם היא שאם ניתן למצוא תאי דם אדומים בשברי מאובנים, הנפוצים מאוד, יוכל הדבר לעזור למדענים להבין אם פיתחו דינוזאורים חילוף חומרים של יצור בעל דם-חם כמו הציפורים שהם צאצאיהם.
בשבר מאובן של דינוזאור אחד, מצאו חברי הצוות מבנים שנראים כסיבים שהתאגדו לכמה פסים, מבנה הדומה לסיבי קולגן שרואים בבעלי החיים המודרניים. המבנה של קולגן משתנה בין קבוצות בעלי חיים שונות, והוא מהווה סוג של טביעת אצבע לקשר האבולוציוני בין יצורים שונים. אם יאומת, זיהוי של מבנים דמויי קולגן אלה ניתן יהיה לספק קו עצמאי חדש של ראיות לקרבת המשפחה בין קבוצות הדינוזאורים.
מחבר המחקר ד”ר סרג’יו ברטאצו, עמית מחקר מהמחלקה לחומרים באימפריאל קולג’ בלונדון, אמר: “אנחנו עדיין צריכים לבצע מחקרים נוספים כדי לאשר את גילויי תאי הדם וסיבי הקולגן. אם נוכל לאשר את נכונות תצפיות אלה נוכל להניב תובנות חדשות כיצד חיו והתפתחו הדינוזאורים”.
ד”ר סוזאנה מאידמנט, עמיתת מחקר מהמחלקה למדעי כדור הארץ וההנדסה באימפריאל קולג’ בלונדון, ושותפה למחקר הוסיפה: “המחקר שלנו עוזר להראות שהשתמרות רקמות רכות עשויה להיות נפוצה יותר במאובנים של דינוזאור ממה שחשבנו עד היום. אף על פי שהשרידים של רקמות רכות בעבר התגלו במאובנים נדירים, שהשתמרו במיוחד. הדבר שמרגש במיוחד במחקר שלנו הוא שגילינו את המבנים דמויי תאי הדם וסיבי הקולגן בשישה מאובנים במצב השתמרות גרוע. סימנים מוקדמים מצביעים על כך שגם מאובנים במצב השתמרות גרועה עשויים להיות שימושיים בחיבור חתיכות הפאזל של הדינוזאורים ולסייע לנו להבין ביתר פירוט כיצד דינוזאורים התפתחו להיות יצורים בעלי דם חם, ואת מערך הקשרים בין המינים השונים של הדינוזאורים.”
כדי לבצע את המחקר השתמשו אנשי הצוות במגוון טכניקות. הראשונה כללה שימוש במיקרוסקופ אלקטרונים סורק כדי לבחון את המבנה, ההרכב והמיקום של הרקמה הרכה בתוך שברי המאובנים של הדינוזאורים. לאחר מכן השתמשו חברי הצוות באלומת יונים ממוקדת כדי לחתוך דגימות ולבחון את המבנה הפנימי של המאובנים. הם בדקו באמצעות מיקרוסקופ אלקטרונים משדר (transmission electron microscope) כדי לזהות את המבנים הסיביים.
העופות של ימינו הם קרובים רחוקים של הדינוזאורים, ולכן השתמשו החוקרים במכשיר ספקטרומטר מסות כדי להשוות את הרקמות הרכות העתיקות שלהם לדגימת דם שנלקחה מאמו. הדבר איפשר להם להשוות את הדגימות ולגלות בהן כמה קווי דמיון לחתימות האורגניות של תאי הדם בדגימת הדם במאגרי האיחוד האירופי.
בשלב הבא יחפשו החוקרים את המבנים הללו במגוון רחב יותר של דגימות מאובני דינוזאורים גם כדי להבין כיצד נפוץ סוג כזה של שימור רקמות רכות, עד איזו תקופה אפשר יהיה להפיק דגימות של רקמות רכות ומהן נסיבות האירועים שאיפשרו את ההשתמרות.
