האם הוכתה קולומביה בידי שברי חלל? הדבר ממנו חשש ריק האסבנד

למעלה ממיליון חלקיקים מקיפים את כדור הארץ

הזבל החללי סביב כדור הארץ

אף כי בנאס”א חוקרים לעומק את תאורית הפגיעה מקצף הבידוד של מכל הדלק, בנאס”א לא סבורים כי גושי הקצף הללו, שמשקלם קל מאוד, הם הגורמים לתאונה. בין היתר עלתה גם השערה שמלבד הכנף היתה בעיה גם בכן הנשא של אחד הגלגלים שעימם נוחתת המעבורת ואשר אמור להפתח לאחר הכניסה לאטמוספירה.

בתאוריה חדשה שעולה בנאס”א, טוענים גורמים בסוכנות כי יתכן שהפגיעה הקטלנית לאריחים חסיני החום נגרמה מפגיעה של זבל חלל בעודה במסלול.
מפקד החללית, ריק האסבנד התייחס ביוני 2002 לנושא בריאיון שנתן לי במסגרת ההכנות לסרט “משימה 107”. בריאיון שאלתי את האסבנד האם לכדי לנווט חללית צריך להתחמק כל הזמן מאסטרואידים כמו במשחק המחשב הותיק (זו היתה אגב, שאלת חימום והשאלות הרצינות באמת באו לאחר מכן אלא שבדיעבד זו שאלה חשובה) . לדברי האסבנד, זו אכן הדאגה מספר אחת של נאס”א וכי אנשיה עוקבים באמצעות מכ”מ אחר הרסיסים המסוכנים, רובם שרידים של חלליות ולווינים שהתפרקו, כלי עבודה שעפו ממעבורות ושאר זבל תעשייתי. אם יש חשש כלשהו שהמעבורת עומדת להתנגש בעצם כלשהו, מציתים את מנועי המעבורת ועוברים למסלול אחר.
השבוע ביקש מנהל טיסות מעבורות החלל בנאס”א מילט הפלין לבדוק את אפשרות הפגיעה.
מהנדסי נאס”א אומרים כי הם שוקלים את האפשרות לפיה רסיס קטן של זבל חללי עשוי היה לפגוע במעבורת, לגרום נזק או אפילו לגרום לנפילתם של אריחים בכמות כזו שעשויה להתחיל שרשרת תגובות בעת חזרת החללית לאטמוספירה של כדור הארץ.
במהלך שהותה במסלול, מציעה נאס”א לצוות המעבורת כיצד להתגונן מפני הרסיסים הללו מעשה ידי אדם, שלפי ההערכות, יש מיליון מהם המקיפים את כדור הארץ. למעט 9,000 מהם, מרבית הרסיסים הללו קטנים מכדור טניס, ואולם הלפין אומר כי למהנדסים שלו אין עדות מוצקה לכך שקולומביה נפגעה בידי רסיס כזה או בידי מיקרו מטאוריט.
ואולם יש כמה בעיות בתאוריה הזו. לפני כל משימה מבצעים חיל האוויר האמריקני ונאס”א ניתוחים של מסלול המעבורת הצפוי כדי להבטיח שהיא לא תתנגש ברסיסים ידועים. למכ”מ יש אפשרות לאתר מיקומם ומסלולם של רסיסים בקוטר של סנטימטרים אחדים וכמובן גדולים יותר. ישנם אזורים שהם יחסית נקיים משברים ובאחד מהם שייטה מעבורת החלל במסעה האחרון.
בנוסף, אם משהו פגע במעבורת, הצוות והמחשבים היו מרגישים בכך. בעבר, היתה צריכה נאס”א להתאים את מסלולי הטיסות תוך כדי טיסה (כפי שתאר זאת האסבנד המנוח) שמונה פעמים כדי להמנע מהתנגשות עם רסיסים.
לפגיעה של רסיסים זעירים, כך לפחות סברו עד כה, אין השפעה גדולה על בטיחות הטיסה. מחקר אחד הראה כי עצמים שהיו בחלל למעלה מחמש שנים (ויש לווינים רבים כאלה) נפגעו מרסיסים קטנים 30 אלף פעמים, בלי שתהיה לכך השפעה על תפקודם.
בשנת 1997 אמרו במועצת המחקר הלאומית האמריקנית כי נאס”א צריכה לבצע הערכת סיכונים כדי להעריך את הסבירות שמעבורת תפגע בנזק בלתי הפיך בידי מטאוריטים וזבל חללי. בדוח נכתב כי אף כי נאס”א נוקטת בצעדים להגן על החללית מזבל מסלולי כמו שאריות טילים, שברי לווינים ורסיסי צבע – יש סיכון אמיתי שהתנגשות כזו תגרום להשבתת החללית או לנזק לבטיחות הצוות. הדוח הוסיף עוד וקבע כי זבל חללי עשוי לגרום לנזק במהלך שיגור או חזרה לאטמוספירה ויש גם סיכון ש”הצוות יפגע או שהחללית לא תוכל להתמודד עם נזק גדול. נאס”א צריכה לבחון הורדת הנזק האפשרי של סיכון מזבל חללי.
הדוח מסר גם כי המעבורות, שתוכננו בשנות השבעים לא תוכננו לעמוד בהפגזות של זבל חללי משום שעצמים כאלה לא הוכרו אז כאיום קיומי. נותר כעת רק לראות אם אכן זבל חללי גרם לתאונה, וזה לא יהיה קל כי אי אפשר עדיין לשחזר בכל דרך שהיא את תא הנוסעים של המעבורת.

התפרקות החללית

* חזרה לכדור הארץ במהירות של 20 אלף קמ”ש
* התפרקה בגובה 65 קילומטרים
* הרסיסים התפזרו מעל טקסס ולואיזינה – יש דיווחים גם על שברים בקליפורניה ואריזונה