חידוש תפילה במסגד בבאר-שבע טובה ליהודים?/יצחק רייטר וליאור להרס

הכותבים הם חוקרי מכון ירושלים לחקר ישראל שפרסמו את המחקר: עיר ובלבה מסגד – יישוב סכסוכים במקומות קדושים: פרשת המסגד הגדול בבאר-שבע

משנות השבעים עמד מסגד באר שבע ההיסטורי במוקד מחלוקת בין תושבים מוסלמים, שדרשו לפתוח מחדש את המקום כבית תפילה, לבין עיריית באר שבע, שהקימה במבנה מוזיאון והתנגדה לדרישת המוסלמים. מחלוקת זו מעוררת דיון בשאלות עקרוניות חשובות הנוגעות לשמירה על מקומות קדושים, חופש דת ושוויון אזרחי והאיזון הראוי בין עקרונות אלו לבין חששות של התושבים היהודים המתגוררים ועובדים בסביבת המסגד מפגיעה באיכות חייהם ושינוי צביון השכונה.

בישראל יש 16 ערים עם רוב יהודי שבהן מסגדים לא-פעילים ועשרות אתרי דת ומורשת מוסלמים נטושים בשטחים פתוחים המהווים מוקד מתח בין המדינה לאזרחיה המוסלמים. הבעיה העיקרית היא שהממשלה נוהגת איפה ואיפה בין מקומות של בני דת אחת לבין מקומות של בני דת אחרת. המרכז לפיתוח מקומות קדושים מטפל ב-137 מקומות קדושים יהודיים ואין אף גורם המטפל במקומות קדושים שאינם מוסלמים (פרט לארגונים פוליטיים דוגמת התנועה האסלאמית הצפונית המנצלת את הוואקום הקיים). נוסף על כך, תקנות השמירה על המקומות הקדושים מתייחסים רק למקומות קדושים ליהודים. זאת ועוד, מקומות קדושים מוסלמים עברו בשנת 1948 לחזקת המדינה, או העירייה, והם הוזנחו או שימשו לייעוד אחר ולעיתים ייעוד שאיננו מכבד את המקום.

כזה הוא המקרה של המסגד הגדול בבאר-שבע. מסגד זה נבנה בשנת 1906 ביוזמת המושל העות׳מאני ושירת את תושבי העיר ואת השבטים הבדואים באזור הנגב כמסגד מרכזי חשוב, עד .1948 עם הקמת המדינה עבר המסגד לִרשות הממשלה ושימש בית-מעצר ובית-משפט. בשנת 1953 נמסר המבנה לעירייה, שהפכה אותו למוזיאון לתולדות הנגב. ב-1991 המוזיאון נסגר ומבנה המסגד נותר נטוש ומוזנח. ארגונים ערבים-מוסלמים נאבקו לאורך השנים להחזרת המסגד לייעודו המקוריתחילה בזירה הציבורית ולאחר מכן בזירה המשפטית. ב-22 ביוני 2011 פסק בג”צ שהעתירה בנושא תתקבל בחלקהּ ״במובן זה שהמבנה ייועד להוות מוזיאון המוקדש באופן ייחודי לתרבות האסלאם ועמי המזרח”. כן התאפשר לעותרים להמשיך ולהיאבק במישור התכנוני והמשפטי למען פתיחת המבנה לתפילה אם החלטות ועדות התכנון ייראו להם בלתי-ראויות.

סכסוך כזה לא צריך היה מלכתחילה להגיע לבית המשפט. לא בית המשפט צריך לקבוע את ייעודו של מבנה דתי ומקום קדוש ולא את תכני המוזיאון. מדובר במחלוקת הנוגעת לאתרים רבים ברחבי הארץ ולנושא המהווה מוקד למתח וחוסר יציבות ולמדינת ישראל בכלל, ובערים מעורבות בפרט, צריכה להיות מדיניות מגובשת המשקללת את מכלול האינטרסים והשיקולים בסוגיה ומעניקה מענה ופתרון ראוי בנושא זה. לשם גיבוש המדיניות ויישומה יש צורך ביצירת גופים משותפים, ברמה הארצית וברמה העירונית, שיכללו נציגי ממסד, נציגים מוסלמים ואנשי ציבור יהודים וערבים, שינהלו דיאלוג קבוע ויפעלו גם לפתרון משברים אם יתפרצו.

המחקר שערכנו מטעם מכון ירושלים לחקר ישראל מנתח סכסוך זה כמקרה-בוחן במסגרת סדרת מחקרים העוסקים בסכסוכים במקומות קדושים בארץ ובהיבט השוואתי למקומות אחרים בעולם ובין השאר למקרים הנוגעים לאתרים יהודים במדינות מוסלמיות, לאתרים מוסלמים במדינות נוצריות ולאתרים קדושים באזורי סכסוך אחרים כמו בוסניה וקפריסין. על בסיס הניתוח ההשוואתי אנו מציעים במחקר מודל ל”ייצוג מעברי” – מתווה מעשי לאזורי סכסוך אתני-דתי-לאומי שמבוסס על שימור אתרי מורשת דתית ותרבותית של מיעוטים והחזרתם בצורה הדרגתית לבני המיעוט האתנו-לאומי תוך התחשבות באינטרסים של הרוב. מודל זה יכול להוות צעד כחלק מקידום תהליך התפייסות ו”צדק מעברי” (transitional justice) בין הרוב למיעוט.

מדוגמאות אחרות בעולם למדנו על החשיבות בקיומם של מנגנוני הידברות ודיאלוג ככלי חשוב שהוכח כיעיל במקרים רבים. כן למדנו, שמדיניותה של ישראל שלא השתנתה מאז 1948 לא התאימה עצמה למציאות שבה יהודים תובעים שימור ושליטה במקומות קדושים במדינות ערביות ובאירופה בעוד ישראל איננה מאפשרת למוסלמים נגישות למקומות קדושים שלהם. לכן, מדיניות של הזנחת מקומות קדושים למוסלמים פוגעת באינטרסים יהודיים ועלולה לייצר מוקדים של מתח וסכסוך נפיץ.

לדעתנו, אין להמתין להתחדשות המאבק המשפטי והציבורי בנושא, אלא להתחיל בדיאלוג בין העירייה לבין הקהילה המוסלמית והתושבים היהודים בעלי העסקים והדירות שבסביבת המסגד לקראת פתיחה הדרגתית ומוגבלת של המסגד בבאר שבע לתפילה. המלצתנו נשענת על העובדות הבאות: קיומה של קהילה מוסלמית בעיר (כ-3,000 תושבים) הזקוקה למסגד גדול; מתן אפשרות לפולחן במבנה היסטורי שמלכתחילה שימש למטרה זו היא אחת מזכויות האדם והאזרח הבסיסיות ותפילה היא ייעודו הקודם והספציפי של האתר; גם יהודי ישראל מבקשים ומקבלים זכות להשתמש באתרי-פולחן שנעזבו בעבר בארצות המזרח התיכון ובאירופה. יחד עם זאת אנו ממליצים להתחשב גם בדאגות של התושבים ובעלי העסקים היהודים בסביבה ולפתוח את המסגד לתפילה באופן מלא לאחר תהליך הדרגתי במקביל לדיאלוג משולש בין נציגי התושבים המוסלמים, נציגי עיריית באר שבע ונציגי התושבים ובעלי העסקים הפועלים בסביבת המסגד.

בנוסף, אנו ממליצים להקים גוף ארצי שיעסוק בשאלת המקומות הקדושים למוסלמים ויכלול אישים בעלי משקל ציבורי, מקבוצות הרוב והמיעוט, בעלי רגישות גבוהה לערכים של כבוד הדדי. גוף זה יתוקצב על ידי הממשלה בדומה ל’מרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים׳ שמטפל במקומות קדושים ליהודים בלבד.

הכותבים הם חוקרי מכון ירושלים לחקר ישראל שפרסמו את המחקר: עיר ובלבה מסגד – יישוב סכסוכים במקומות קדושים: פרשת המסגד הגדול בבאר-שבע .

* אין קשר בין מכון ירושלים לחקר ישראל, למכון ירושלים לחקר שווקים.