לאחר חששות ודחיות רבות, ולמרות התעבות החלק הקדמי של קסדת המגן שלו הוא צנח בשלום צניחה חופשית מגובה 38.5 קילומטרים
http://www.youtube.com/watch?v=HqP8q5I1AHQ
הצנחן האוסטרי פליקס באומגרטנר נחת היום (14 באוקטובר 2012) בשלום, ונופף לצופים. צילום:Credit: Red Bull Stratos
צנחן אוסטרי המתמחה בצניחה חופשית, פליקס באומגרטנר שמו, השיג מספר שיאים במהלך קפיצתו מהסטרטוספרה. באומגרטנר קץ מגובה של 38.5 ק”מ לערך מעל כדור הארץ וכעת הוא מחזיק בשיא העולמי לקפיצה מהגובה הרב ביותר, הקפיצה המהירה ביותר, והטיסה המאוישת הגבוהה ביותר בכדור פורח. כמו כן הוא שבר את מהירות הקול, כאשר צבר מהירות של 1,173 קמ”ש במהלך נפילתו המסחררת.
המחזיק הקודם של כל השיאים הללו הוא קולונל בדימוס מחיל האוויר ג’ו גיטינגר בן ה-84 שעשה קפיצה דומה, אך מגובה נמוך יותר בשנות השישים. הוא גם היה המאמן של באומגרטנר והפרשן של הקפיצה בשידורי הטלוויזיה. הוא עודד את הקופץ במילות עידוד חמות במהלך העליה בכדור הפורח לגובה ממנו בוצעה הקפיצה. הוא גם עזר לקופץ לוודא כי לא שכח אף פרט. השיא היחידי של קיטינגר שבואמגרטנר לא שבר הוא הנפילה החופשית הארוכה ביותר. הצניחה היום ארכה ארבע דקות ו-22 שניות.
בסרט שצולם במהלך הצניחה נשם באומגרטנר בכבדות כאשר טיפס לקצה הקפסולה שהיתה מחוברת לכדור הפורח.
ממש לפני הקפיצה, כשהסתכל על המראה של כדור הארץ מתחתיו אמר באומגרטנר: “לפעמים אתה חייב לטפס ממש גבוה כדי לראות כמה אתה קטן.” ואז הוא קפץ קפיצת ראש מקצה הקפסולה.
מצלמות אינפרה אדומות קלטו תחילה נקודה לבנה קטנה נופלת מהשמים, ובמהירות נראתה גם חליפתו של באומגרטנר. ואז הוא נכנס לסחרור, אך הצליח להתייצב וליפול נפילה חופשית מושלמת שהביאה לתשואות בחדר הבקרה של המבצע.
באומגרטנר גם נשמע משוחח במהלך כל הנפילה החופשית, אך הוא לא הצליח להשלים מילים. בשלב מסוים מגן הפנים שלו התערפל, דבר שהיווה בעיה גם במהלך הטיפוס בתוך הקפסולה. במשך כמה זמן במהלך הטיפוס, היו דיונים מצד אלו שקראו לעצור את הקפיצה בשל בעיית מגן הפנים אך לאחר הויכוחים בין באומגרטנר לבין אנשי צוותו התקבלה החלטה להמשיך בקפיצה.
כאשר ראו הצופים שהמצנח נפתח במלואו, קיטינגר דיווח אל הקופץ בקשר: “לא יכולתי לעשות זאת טוב יותר בעצמי”.
בעוד המטרה העיקרית של הקפיצה היתה לשבור שיאים, בצוות של באומגרטנר אומרים כי זה גם היה נצחון גדול עבור המדע, כאשר הוא אסף מידע רב ערך שיאפשר לשפר את בטיחותם של הטסים לחלל ולסייע לאפשר נטישת חלליות בעת סכנה באמצעות צניחה.
דוברות אוניברסיטת ת”א שלחה בהקשר זה את תגובתו של פרופ’ ניר שביב ממכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית, מתמחה אסטרופיסיקה, חלל וקוסמולוגיה: “אפשר בהחלט לשבור את מהירות הקול ולשרוד כאשר קופצים מגובה של 39 ק”מ, אם הפעלולן לא מסתחרר תוך כדי הקפיצה. זהו גובה בו צפיפות החלקיקים מספיק גבוהה כך שהטמפ’ מסביב לפעלולן לא תשרוף אותו, כל עוד הוא בחליפת מגן. למרות זאת, בגובה רב יותר מגיעים למהירות הרבה יותר גבוהה בנפילה, וכתוצאה מגל ההלם, צפיפות החלקיקים הדלילה והטמפרטורה של האוויר מסביב פשוט נשרפים. ”
“מכאן, שההישג בינתיים לא משמש את המדע ולא יכול לשרת אסטרונאוטים בעתיד, שכן הגובה בו חלליות נקלעות לסכנה הוא באזור מאה קילומטרים מעל כדור הארץ, שם אי אפשר לקפוץ מבלי להישרף. בדרך כלל כאשר חלליות מגיעות לגובה של 40 ק”מ הן יוצאות מכלל הסכנה ונוחתות בבטחה, כך שממילא אסטרונאוטים לא ינטשו את החללית בגובה זה. כמובן שההישג עצמו דומה לכיבוש האוורסט מבחינת מתיחת הגבולות האנושיים ומימוש הסקרנות של האדם, וזו חשיבות גדולה בפני עצמה.”
13 תגובות
זה לא מדוייק להגיד שהגענו “לקצה האטמוספירה”. האוויר שם אמנם דלילי אבל הוא נמשך עוד עשרות רבות של קילומטרים (לפחות 80 קילומטר במודל אטמוספירה סטנדרטי).
הבלון לא יתפוצץ עם העליה לגובה. בלון יכול להיות גם בחלל החיצון. כל מה שצריך לעשות זה להקפיד שלחץ האוויר בבלון לא יהיה גבוה מידי.
זה כבר נעשה בתחילת שנות ה-60. לווין התקשורת הראשון Echo 1 – היה בלון נפוח עשוי מיילר שהקיף בגובה של בערך 1500 ק”מ.
נקודה נוספת – מעל גובה מסויים הטמפרטורה עולה עם הגובה!! ומהירות הקול תלוי בטמפרטורה של האוויר – שימו לב שהוא הגיע למאך אחד במהירות מאוד גבוהה.
לדעתי האוויר הדליל קל לדחיסה ודחיסה יוצרת חום כמו מדחס של מזגן.
דבר נוסף לא ניתן לצאת מהאטמוספירה עם בלון 1 היא בהעדר לחץ חיצוני הוא תופח עד שהוא מתפוצץ. דברים בטבע שואפים להגיע לשיוון והלחץ בבלון גבוה מאשר החצוני וימשיך לתפוח כדי להשוות לחצים. 2 בהעדר אויר הבלון לא ימשיך אלא יצוף כמו פקק שעם בלי כיוון.
אבל אני לא מבין בזה זאת רק ההשערה שלי.
תשובה לאביב
זה שהגעת לגובה של שלושים או ארבעים ק”מ לא אומר שעזבת את כוח המשיכה של כדור הארץ, אתה בסה”כ “צף” עם בלון הליום בקצה האטמוספרה. זה דומה לצוללן שנמצא על קרקעית האוקיונוס מתחבר למצוף ועולה לגובה של 10 ק”מ עד פני הים, כדי לעזוב את כדור הארץ צריך לצבור מהירות בריחה גבוהה מאוד.
שאלה לאבי ולכולם – אם הוא הגיע כל כך גבוה, למה אי אפשר להמשיך ולצאת בשיטה זו מחוץ לאטמוספרה. אולי אם איזה תנופה קטנה ממנוע או רקטה.
נראה שלאט אבל בטוח אפשר לצאת לחלל ואולי לא צרכים את כל הטילים הענקיים וכו’ ??
עם צפיפות נמוכה של חמצן, קשה להשרף.
מצד שני יש איזון כי בצפיפות נמוכה אפשר להגיע למהירות יותר גבוה ומכך לחום יותר גבוה
כי מגיעים למטה, לאיזורים בהם הצפיפות גבוהה במהירות גבוהה ולכן יש חשש לשריפה.
לגבי נפילה מגובה רב יותר:
1) למה אם צפיפות החלקיקים נמוכה יותר, נשרפים?
2) מה פשר “טמפרטורת האויר”, אדרבא יותר גבוה היא יותר נמוכה
עריד
באמצע הצניחה הוא התחיל להסתחרר ולכן אולי קיצר את הצניחה החופשית כדי לא להסתבך. סטיה אפשרית נוסםת מהתכנון המקורי (עד כמה שיכולתי לעקוב) היא: הוא צנח מגובה גבוה יותר מההתכנון המקורי (שהיה 36.5 קילומטר).
הוא כנראה גם פתח את המצנחים בשלב מוקדם יותר כי היה צריך לבלום ממהירות גבוהה יותר.
זה היה מדהים, צפיתי בזה בשידור חי ביוטיוב החל ב1730 ועד שעמד על רגליו על הקרקע.
מוזר שלא שבר את שיא הצניחה חופשית, מה עוד יכל לעשות? הרי צנח מהכי גבוה.
אני מניח שזה לא היה מטרה עיקרית אלא להראות יכולת, ולעבור מאך אחד.
לא בדיוק, בכל זאת אתר יוניברס טודיי העוסק אך ורק בחלל, שותף תוכן ותיק של אתר הידען, בחר להקדיש לכך מאמר ואני רק תרגמתי אותו.
מדור הספורט