קריאות מצוקה של גורי יונקים דומות באופן מפתיע
בכי חד מפלח את האוויר. מיד מגיעה האם המודאגת, איילה המצפה למצוא את העופר המיילל שלה. אבל הקול מגיע מרמקול ואין זה קולו של עופר כלל, אלא קולו של גור כלב ים.
מאחר שאיילים וכלבי ים אינם חולקים אותה סביבת גידול, אמא איילה אינה יודעת כיצד נשמעות צרחות של כלב ים תינוק. הנימוק הזה הניע את הביולוגים סוזן לינגל מן האוניברסיטה של ויניפג וטוביאס ריד מאוניברסיטת מידווסטרן לערוך את הניסוי הקולי. אז מדוע אמא איילה הגיבה בדאגה?
בניסוי שערכו בחווה קנדית במהלך שתי עונות קיץ, השמיעו החוקרים לעדרים של שני מיני איילים הקלטות בכי של גורי יונקים שונים: יחמורים, מרמיטות, עטלפים, כלבי ים, אריות ים, חתולי בית, כלבים ותינוקות אנושיים. כשבחנו לינגל וריד את תגובותיהן של איילות אמהות הם מצאו שכל עוד התדירות הבסיסית של הקולות שהושמעו היתה דומה לזאת של קריאות צאצאיהן, הן התקרבו לרמקול וחיפשו את פרי בטנן. תגובה כזאת מלמדת על מאפיינים דומים מאוד בבכיים של רוב היונקים הצעירים. (אמא איילה לא הגיבה לרעש לבן, לקריאות ציפורים או לנביחות של זאב ערבות.) לינגל וריד פרסמו את ממצאיהם באוקטובר 2014 בכתב העת המדעי American Naturalist.
חוקרים כבר הציעו בעבר שקולות שמשמיעים בעלי חיים שונים במצבים דומים, כמו קריאות כאב, לדוגמה, חולקים מאפיינים קוליים. “כבני אדם, לעתים קרובות אנו ‘חשים’ בכי של חיות צעירות,” אומרת לינגל. ייתכן שאמפתיה זו מתעוררת מכיוון שהקולות המבטאים רגשות ביונקים הם קולות דומים.
הפסיכולוג דייוויד רֶבּי מן האוניברסיטה של ססקס באנגליה, החוקר את האבולוציה של התקשורת, אינו מופתע מממצאים אלה. מבחינתו של העולל, משתלם למשוך את תשומת לבו של כל מטפל, שיכול להגדיל את סיכויי ההישרדות שלו. ולגבי ההורים, אומר רבי, “משתלם יותר להגיב לכל דבר שמזכיר במעומעם קריאת מצוקה של תינוק.” אם מצוי טורף בשטח, ההורה אינו יכול לבזבז זמן כדי להחליט אם התינוק שזועק לעזרה הוא שלו. המחיר של התעלמות מן הבכי גבוה מדי.
התוצאות האלה יכולות להסביר גם כמה מקרים של אימוץ חוצה מינים בטבע. אֵם שאיבדה את תינוקה ובמחזור הדם שלה עדיין מצויים הורמונים הקשורים באימהות, אומרת לינגל, יכולה לדאוג למי שזקוק להגנה כשהיא שומעת את קריאתו, ולא משנה מה מראהו.
