אפולו 11- האדם על הירח: סיכום טיסה

חיים מזר עקב בזמן אמת אחר הטיסות המאוישות בסדרת אפולו בהיות נער. כיום, 43 שנים לאחר מכן, אנו מביאים את הדברים כפי שכתב עם שיבתה של אפולו 11. זהו מאמר מתוך סדרה גדולה של מאמרים המכסים את כלל הטיסות המאוישות עד 1974.

מבוא

האדם על הירח, כך יש להגדיר את מבצע אפולו 11, מבצע זה אשר יש לראות בו נקודת מפנה בתולדותיו של המין, האנושי החל ב-16.7.1969 והסתיים ב-23.7. הצוות אשר השתתף בטיסה כלל את ניל ארמסטרונג, אדווין אולדרין ומייקל קולינס. מבצע זה, אשר היה הראשון מסוגו כלל בתוכו סכנות רבות, אשר החלק הבלתי ידוע שבהן היה רב מהידוע, זאת מהסיבה שהנעשה על הירח היה ידוע בתקופה זו פחות ממה שהיה ידוע על מבנה פניו. בשל כך הוכנו מספר אלטרנטיבות לטיסה, במקרה והיה מתברר שהנחיתה על הירח תהיה בלתי אפשרית.

א. תקלה במסלול ארצי- האסטרונאוטים היו מנסים לתקן בעצמם את הלקוי. באם היה מתברר שאין ביכולתם להמשיך לעבר הירח היו עוברים למסע הקפות בן 10 ימים סביב כדור הארץ. לצורך זה סופקה להם תוכנית מלאה של מבצעים שנועדה לבחון שהייה ממושכת בחלל הקרוב לכדור הארץ. לפי תוכנית זו היתה אפולו 11 הופכת מכלי הנעה ירחי למעבדת חלל.

ב. באם היה מתברר במהלך הטיסה לירח, כי הנחיתה בלתי אפשרית, היו האסטרונאוטים מקיפים את הירח וחוזרים לכדור הארץ, בלא ליטול על עצמם סיכונים בנחיתה לא בטוחה על הירח.

סוכנות החלל האמריקאית הכינה למקרה של כישלון הנחיתה צוותים וכן טילים וחלליות לניסיונות נחיתה נוספים. שני ניסיונות כאלה באמצעות חלליות אפולו 12 ואפולו 13 יכלו להיערך עוד ב-1969.

16.7- היום הראשון לטיסה

11 דקות לאחר השיגור נכנסה החללית למסלול ארצי שמרחקו מכדור הארץ 184 ק”מ. בגובה זה הקיפה החללית את כדור הארץ הקפה וחצי-שעתיים ו-45 דקות. בפרק זמן זה בו שהתה החללית בקרבת כדור הארץ נבדקו כל מערכותיה. משנמצאו מערכות החללית תקינות, נותקה החללית ממסלולה הארצי ועברה לנתיב טיסה ירחי. בשלב הבא בוצע תמרון התחברות עם הנחתת והשלב השלישי של הטיל שוגר למסלול שמשי. תיקון המסלול בוטל מכיון שנמצא מדויק. ביום זה היו מספר תקלות קטנות אך חסרות חשיבות.

1. בשעות הראשונות לטיסה הודיעו האסטרונאוטים על קלקול מסוים במכשירי המדידה. האטמוספירה בחללית הגיעה לריווי מוחלט של חמצן בשעה שמכשירי המדידה לא הראו זאת.

2.בעיות במיכל מי שתייה דולף.

3. כשניתקה עצמה החללית מהשלב השלישי והסתובבה על צירה כדי להוציא מתוכו את הנחתת נותק קשר הרדיו והטלוויזיה למספר דקות. רק אחרי הקריאה השביעית ממרכז הבקרה נשמע שוב קולו של מייקל קולינס. הסברו של קולינס היה שהמרחק בין החללית לשלב הטיל היה גדול מהמתוכנן. התוצאה אנטנות בלתי מכוונות. בשל כך לא נערך שידור הטלוויזיה הראשון. משכוונו האנטנות נערך שידור בן רבע שעה.

בכדי למנוע חימום יתר של החללית בעת הטיסה היא הועברה למצב טיסה חדש תוך כדי טיסה לירח סבבה החללית סביב צירה.

ארמסטרונג, אולדרין וקולינס שזו עבורם טיסתם השנייה בחלל, היו שלווים יותר מאשר בטיסותיהם הראשונות. פעימות הלב היו איטיות בהרבה מאשר בטיסותיהם הראשונות במסגרת מבצע ג’מיני. זאת למרות התאוצה העצומה שהקנה להם השלב הראשון של הטיל סטורן. הם גילו שליטה עצמית בלתי רגילה. הם נמנעו מדברי התפעלות שאפיינו מבצעי חלל דומים והסתפקו בהערות טכניות קצרות, אך מלאות ביטחון עצמי.

17.7- היום השני לטיסה

ביום זה עבדו 14 שעות ונחו 10 שעות. באותן שעות בהן עבדו, הם ערכו תיקון מסלול ולשם כך הפעילו את המנוע ל-2.19 שניות. עסקו בתצפיות בכוכבים ובתרגילי ניווט. לפני שוכבם לישון עסקו בהתעמלות. אחד התרגילים היה ריצה במקום. ביום זה בניגוד ליום הקודם גילו התרגשות.

18.7-היום השלישי לטיסה

נערך שידור טלוויזיה צבעוני בן 25 דקות. אולדרין ואחריו ארמסטרונג עברו לנחתת בכדי לבדוק את מערכותיה. הם שהו בה 3 שעות. ישנו 10 שעות –שעה וחצי יותר מהמתוכנן

19.7 – היום הרביעי לטיסה

נתיב הטיסה נמצא תקין ובשל כל בוטל תיקונו. הודות לכך יכלו האסטרונאוטים להאריך בשינה ואמנם הם ישנו 9 שעות. הם נרדמו באיחור של שעה, משום שהתקשו מעט לתקן את תנועת החללית סביב עצמה.

באותו יום ראו ליקוי חמה. הם ראו את הילת השמש במלוא הדרה. מכיון שהיה חשוך הם ראו גם את הכוכבים. החללית התמלאה באור שמש המוחזר מכדור הארץ עד כדי כך שאפשר היה לקרוא ספר.

החללית נכנסה למסלול ירחי כשהראשונה בהקפותיה החלה בצד הנסתר של הירח. בשל כך נותק הקשר אך הוא חודש כעבור 36 דקות. החללית נכנסה למסלול אליפטי שמרחקיו מהירח נעו בין 111-314.5 ק”מ. כל זאת כשמהירות קטנה מ-9200 קמ”ש ל-6100 קמ”ש. לאחר מכן שונה המסלול למסלול שמרחקיו מהירח נעו בין 100-125 ק”מ. מכיון שעוצמת כוח המשיכה של הירח אינה שווה לאורך המסלול כולו, התאזן המסלול, כך שמרחקו מהירח היה 109 ק”מ.

זמן קצר אחר שנכנסה החללית למסלולה הירחי, ראה ארמסטרונג שני מחזות משונים. הוא סיפר שהירח נראה בצבע אפור ההולך ומתבהר עם התקרבותה של החללית לאזור היום הירחי. במקום שהשמש נמצאת ממש מעל פני הירח, נראתה הקרקע חומה ובכמה מקומות אף בצבע חום אדמדם.

בהקפה הראשונה בחנו האסטרונאוטים את ים השלווה בו נחתו מאוחר יותר. בהקפה השניה נערך שידור טלוויזיה בן 15 דקות. ארמסטרונג מסר כי צפונה למכתש אריסטרכוס ישנו שטח המואר בהרבה מסביבתו והוא זוהר במידת מה.

20-21.7 היום החמישי והיום השישי לטיסה

בהקפה ה-10 של הירח עבר ארמסטרונג מתא הפיקוד לנחתת ( לתא הפיקוד הוענק שם חדש לקראת הטיסה- קולומביה על שמו של כריסטופר קולומבוס מגלה יבשת אמריקה) לנחתת (לנחתת גם כן הוענק שם חדש נשר- על שמו של העוף המסמל את אמונותיה ושאיפותיה של האומה האמריקאית). שעה ו-33 דקות אחריו עבר אולדרין לנחתת. מייקל קולינס נשאר לבדו בתא הפיקוד. ארמסטורנג ואולדרין נשארו בנחתת עד להקפה ה-13. בזמן זה הם בדקו את הנחתת בדיקה אחרונה לפני הנחיתה והעבירו אליה את כל הציוד הדרוש לנחיתה.

בהקפה ה-13 לחץ ארמסטרונג על מתג ששלף את רגלי הנחיתה. אחר כך ניתק אותה מתא הפיקוד והרחיקה למרחק של 20 מטר. משהגיעה הנחתת למרחק זה מתא הפיקוד, הפעיל ארמסטרונג את מנועי הייצוב כדי למנוע את טלטולה, דבר שטמן בחובו סכנות רבות. העיקרית שבהן אי יכולת לשמור על מסלול ומרחק קבוע מהירח. פירושו של דבר התרסקות על פני הירח. שתי החלליות נמצאו במצב זה כשעה וחצי.קולינס ערך באותה עת בדיקה חזותית של הנחתת. אחרי שהנחתת עברה 80% מהמסלול היא הנמיכה אותו והקיפה את הירח במרחק של 15 ק”מ מפניו במשך שעה.

שעתיים וחצי אחרי הניתוק נמצאה הנחתת במרחק של 15 ק”מ מפני הירח. מרחק זה הוקטן ל- 13 ק”מ. מגובה זה צנחה הנחתת בחופשיות עד לגובה של 6.5 ק”מ. בגובה של 10.35 ק”מ חדל המחשב מלפעול כהלכה. אותות האזעקה לוו על ידי מספרים בהם לא נתקלו האסטרונאוטים בעת אימוניהם, כך שדרכי הטיפול היו בלתי ידועות. השיבושים נבעו כנראה מעומס רב מדי על המחשב. ממרכז הבקרה נמסר לאסטרונאוטים שהם יכולים להתעלם מהאזעקות ולהמשיך בירידה לעבר הירח.

המחשב ערך שתי סדרות של חישובים שונות זו מזו. הוא חישב ברציפות את הגובה המשתנה של הנחתת מעל פני הירח ואת שיעור שקיעתה לעבר הירח על פי אותות שקיבל מרדאר הנחיתה הקבוע בגחונה של הנחתת. באותו זמן חישב גם את המרחק בין הנחתת לתא הפיקוד ואת הכיוון בו היה על הנחתת לטוס, באם היה מתפתח מסיבה כל שהיא מצב חירום וארמסטרונג היה נאלץ להטיס את הנחתת לפגישה מיידית עם תא הפיקוד. מכשיר רדאר שני המורכב בראש הנחתת, עקב אחר תא הפיקוד, שחג כ-100 ק”מ מעליו, סיפק למחשב את המידע לסדרת החישובים השנייה.

המחשב הביא לידיעת האסטרונאוטים את העובדה שמערכותיו עמוסות יתר על המידה והסכנה המיידית היתה שהמכשיר האלקטרוני יחליט לבטל את כל הנתונים שקיבל עד לאותו רגע ולפתוח בסדרת חישובים חדשה, חרף העובדה שהנחתת הלכה והתקרבה לנחיתה. לארמסטורנג היה ידוע שאם אכן יקרה הדבר, לא תיוותר בידו ברירה, אלא להפעיל את מנוע שלב העליה של הנחתת, לשוב ולנסוק למסלול ירחי.

באותו זמן ישב ליד לוח הבקרה של קצין ההנחיה במרכז הבקרה ביוסטון סטפן בייליס. הוא עשה הערכת מצב מהירה ומסר לצוות הצעה לפיתרון הבעיה:”אל תדרשו מהמחשב להציג את נתוני הנחיתה על לוח הבקרה של הנחתת”. במקום זאת שודרו נתונים אלה למרכז הבקרה.

במרחק של 6.5 ק”מ מפני הירח הופעל מנוע הבלימה והנחתת ירדה בקצה איטי עד לגובה של 150 מטר. מגובה זה עברה הנחתת להיגוי ידני כשארמסטרונג אוחז בהגאיה. בגובה של מספר מטרים הבחין ארמסטרונג שהשטח המיועד לנחיתה זרוע במכתשים וסלעים. לכן העתיק את הנחיתה לאתר אחר במרחק 6.5 ק”מ מהאתר המקורי. אפשרות זו הובאה בחשבון. חיפושו של האתר החדש נמשך 37 שניות יותר מהמתוכנן. בשל כך נותר בנחתת דלק ל- 40 שניות ריחוף במקום 114 שהיה צריך להישאר לפי התוכנית. האסטרונאוטים היו קרובים מאוד להפעלת מנועי הנסיקה כדי לחזור לתא הפיקוד. למרות המחסור בדלק הוחלט לנחות.

בשניות האחרונות של הירידה לפני הירח העלה המנוע כמות גדולה של אבק. האבק התעופף לכול עבר במקביל לפני הירח ונשאר בחלל זמן רב. הוא היה רחוק למדי מהאסטרונאוטים. שקיפותו אפשרה להם לראות את הנוף, אבל תנועתו הקשתה על קביעת המהירות המתאימה ביותר לנחיתה חלקה. הדבר דמה לנחיתת רכב הנע במהירות בערפל.

בשעת הנחיתה הופעלו ההגאים והמנועים באורח אוטומטי באמצעות מערכת הקשורה למכשיר רדאר שקבע בדיוק את הגובה, הזווית, מהירות הנחיתה ועוצמת המנועים. רק בשלב האחרון ,שניות ספורות לפני הנחיתה, החזיק ארמסטרונג את ההגאים בידיו והנחית את הנחתת על כרי הנחיתה הרכים.

באם היתה מתגלית תקלה במנוע, האסטרונאוטים היו מפסיקים את התקרבותם לירח על ידי נטישת חלקה התחתון והצתת מנוע הזינוק כדי לחזור למסלול ירחי. הדבר היה נעשה אם היתה מתרחשת תקלה במנוע הנחיתה, או במערכת חיונית אחרת, או אם שטח הנחיתה היה נראה קשה מדי לנחות שם בביטחון. תמרון זה אפשרי רק מגובה של 30 מטר. תמיד קיימת אפשרות שמנוע הנחיתה יתקלקל בגובה מועט מדי מכדי לאפשר נחיתה. במקרה כזה הנחתת היתה מתרסקת או מבצעת נחיתה קשה שעלולה היתה לחבל בה ואולי לגרום להיתקעות הצוות על פני הירח. יש לזכור שכמות החמצן והמזון הספיקה להם ל-24 שעות בלבד.

אפשרות אחרת היא שאחת מרגלי הנחתת היתה מתייצבת על סלע או שקע באופן שהנחתת היתה נטויה יותר מדי מכדי זינוק בטוח. בעניין זה אמרו המהנדסים שנוכח כוח המשיכה הקטן של הירח, יכלה הנחתת לזנק בביטחון אפילו אם היתה נטויה על צידה בזווית של ° 30. הנחיתה היתה קצת דרומה מהיעד. אולם שמרה על קו מזרח מערב. הנחתת נחה על פני הקרקע בזווית של ° 4.

בעת הנחיתה קרתה תקלה קטנה. הלחות עלתה באחד מצינורות הדלק של המנוע שהופעל בעת הירידה לפני הירח. תקלה זו אינה רצינית משום שהנחתת מסוגלת לעמוד בלחות גדולה יותר בשעת הנחיתה.

באותה עת עלה קצב פעימות הלב של ארמסטורנג ל-156 בדקה. לאחר הנחיתה שב וירד קצב הפעימות ל-90 בדקה.

קשר האלחוט בין האסטרונאוטים בתוך הנחתת לאחר הנחיתה ובין תחנות הקרקע נשתנה מפעם לפעם מטוב לקלוש ובחזרה.

קולינס סיפר כי אינו רואה את הנחתת וביקש הנחיות ממרכז הבקרה. לאחר זמן מה הודיע שלפי ההנחיות שקיבל מצא את הנחתת. התברר כי המערכת האוטומטית הטעתה אותו לחפש את הנחתת במקום הלא נכון.

כמו חבריו כך גם קולינס התכונן למצבי חירום. קולינס ידע שבמקרה חירום יהיה עליו להציל את חבריו. בכדי להקל על עצמו ועל חבריו הוא סילק את הדרגש האמצעי ויצר מעבר באמצע התא.

בפרק הזמן בו שהו אולדרין וארמסטרונג על הירח(21 שעות ו-36 דקות) ישן קולינס כ-5 שעות בלבד.

מועד הנחיתה תוכנן לשעה בה תימצא השמש באופק הירח כך שעל פניו יראו צללים ארוכים של הרים, גבעות ואפילו אבנים. צללים אלו הקלו על האסטרונאוטים למצוא את אתר הנחיתה. באם היו נמצאים, היו מתגלות מראש סכנות בלתי צפויות.

בהקפה ה-15 אבד הקשר. התברר שהדבר נבע מהתרוקנות מצבר במרכז הבקרה.

מיד לאחר הנחיתה ארמסטרונג ואולדרין בדקו בצורה יסודית ביותר את כל המערכות כדי לוודא שהנחתת כשרה לזינוק מידי. הפעילות העיקרית כאן היתה הגנה על מיכלי הדחף מפני החום כדי למנוע התפוצצות. פעילות זו נמשכה 12 דקות. האסטרונאוטים הכינו את המחשב לזינוק וערכו שורה של בדיקות ותצפיות מתוך הנחתת כדי לברר אם לא ממתינה להם הפתעה בלתי נעימה בחוץ. בתום הבדיקה שנמשכה 3 שעות האסטרונאוטים אכלו והכינו עצמם ליציאה.

התברר שחל פיגור בלוח הזמנים. פיגור זה נבע משפע של פרטים קטנים. האסטרונאוטים הופתעו מכך שנדרש מהם זמן רב להפגת הלחץ בנחתת. יתכן שהפיגור נבע ממכשירי הקשר שעל גבם. האסטרונאוטים פלטו גזים והיה צורך לסלקם כדי לאזן את הלחץ. כן נגרמו עיכובים בהפעלת מכשירי המדידה הצמודים אליהם.

את עבודתם ליוו האסטרונאוטים בתיאורי נוף של הירח. ארמסטרונג סיפר כי לא היו להם קשיים כל שהם כשעברו ממצב של חוסר משקל למצב בו הרגישו את כוח המשיכה של הירח. הוא סיפר כי בקרבת הנחתת מספר רב של מכתשים שקוטרם נע בין 1.5-16 מטר ונוסף כל כך “אלפים של מכתשים קטנים יותר”. כמה אבנים שנשברו כנראה על ידי אש מנוע הבלימה נראו בגוון אפור כהה בצד הפנימי שלהן. לדעת ארמסטרונג הן דומות במראן לסלעי בזלת שעל כדור הארץ. אולדרין אמר כי צבעם של הסלעים משתנה על פי זווית הראיה של הצופה בהם. הוא הסביר שזה נובע מהאפקט המיוחד של התאורה על פני הירח. אפקט זה יוצר אשליה של שינויי גוונים. כאשר אדם מביט לעבר השמש, פני הירח נראים חומים בהירים. מזווית אחרת הם נראים כהים יותר ואילו במבט כלפי מטה הם נראים כמעט שחורים. עפר הירח נראה כהה מאוד. שחור או אפור. הוא דק ברובו כמו קמח, אך זרוע פה ושם בגרגרים גדולים יותר.

ארמסטרונג מסר כי דבר מה התקלקל ומראה את הזמן שעבר מרגע השיגור.

לאחר הכנות המרובות צריכים היו האסטרונאוטים לנוח כ-4 שעות. הם לא יכלו להירדם וקיצרו את השהיה בנחתת ב-35 דקות. הם אכלו ארוחה נוספת, לבשו את חליפות החלל, הורידו את לחץ האוויר בתא , פתחו את הדלת ויצאו.

הירידה אל פני הקרקע שודרה בטלוויזיה בשידור ישיר מהירח לכדור הארץ. מצלמת הטלוויזיה שהיתה צמודה לדופן הנחתת, כוונה תחילה לסולם בו ירדו האסטרונאוטים מהנחתת לקרקע הירח. לאחר מכן הוצבה המצלמה על ידי ארמסטרונג על גבי חצובה במרחק 10 מטר מהנחתת.

ראשון ירד ארמסטרונג וכ-20 דקות אחריו ירד אולדרין. כאשר ארמסטורנג ירד ורגלו השמאלית מוצגת על פני הירח בעוד רגלו הימנית נתונה ב”צלחת” שבתחתית הרגל של הנחתת אמר: “צעד קטן לאדם צעד גדול לאנושות”. אחרי כן אסף מספר אבנים ושם אותן בכיס שעל מכנסיו כדי שתהיה לו איזו היא דוגמה מפני הירח למקרה ויצטרכו לעזוב את הירח מסיבה בלתי צפויה. האסטרונאוטים הודיעו שהם משאירים על פני הירח עקבות בעומק של 2.5. ס”מ. בקצותיהם שקעים קטנים היתה שכבת אדמה עבה יותר ונעליהם שקעו 7.5-10 ס”מ. כתוצאה מכך נטו נעליהם להחליק הצידה בהיתקלם בשכבה עבה. על כן נטו לעקוף שקעים אלה ככל האפשר. העפר שעל פני הירח יציב מאוד ואפשר לעורמו במדרון של ° 70 . בתחילה לא זכר ארמסטרונג שעליו לאסוף מיד מספר אבנים וממרכז הבקרה הוצרכו להזכיר לו זאת. אולדרין סיפר כי כל האבנים מצופות באבק דקיק וכי מצא בין השאר אבן בצבע ארגמן. רבים מהאבנים ומהסלעים אמר אולדרין זרועים בבועות והם נראים כאילו שמקורם בפעולה געשית.

נטילת האבנים לא היתה הפעולה הראשונה. קדם לה סיור סביב הנחתת . מסיור זה התברר שהמנוע לא יצר לוע בעת הנחיתה. לפני שארמסטורנג אסף את הדוגמה הראשונה הוא צילם שורה של תמונות. אחד מגלילי הסרט נשר מהמצלמה ונפל לתחתית הסולם של ה”נשר”. ארמסטורנג הצליח להישען ללא קושי על כן הנחיתה. להתכופף ולהרים את הגליל. הוא סיפר שקשה לו להתכופף כדי לאסוף את הדוגמאות. אולדרין הנחה אותו ולבסוף ארמסטרונג הודיע שהדוגמה הראשונה בידו.

עם סיום הסיור סביב הנחתת ונטילת האבנים באה הפעילות המדעית שכללה הצבת מכשירים שונים על קרקע הירח.

1. אולדרין הציב על פני הירח סיסמוגרף פסיבי בעל רגישות גבוהה ביותר בכדי לדעת אם הירח פעיל. המכוונים במרכז הבקרה קלטו את הזעזועים שקלט הסיסמוגרף מפסיעותיו של אולדרין שהתרחק ממנו.

הסיסמוגרף חובר למכשיר רדיו ושידר את ממצאיו אוטומטית לכדור הארץ. המתקן כולו שקל 45 ק”ג ואפשר היה להפעילו על ידי שידור רדיו מכדור הארץ. ביסודו מכשיר זה עשוי ממשקולות תלויות האוחזות במוט המזדקר ביניהן אנכית. כשהמכשיר ניצב על קרקע הירח מזדקר המוט ממרכזו. אם המכשיר מזדעזע כתוצאה מתנודות, המוט נע כמתג. של שעון. יחד עם התנודות. התנועה נקלטת על ידי המשדר ומשודרת לכדור הארץ. הסיסמוגרף צויד בקולטי שמש שהפעילו אותו ביום ובמכשיר איזוטופים לחימומו בלילה. מכשיר האיזוטופים ניזון מכמות זעירה של פלוטוניום 238 המפיקה קרינה נמוכה מאוד ונתונה במיכל המבטיח שהקרינה לא תופץ בסביבת המכשיר. הסיסמוגרף פעל 21 יום.

גילויה של פעילות ירחית על ידי מדידות אלה עתיד היה לסייע למדענים לקבוע את צפיפות אדמת הירח ותכונות אחרות שלה, קיומם של מינרלים על הירח, מקורו ותולדותיו. חשיבותו של מידע זה נעוצה ביכולת לתת לחוקרים אפשרות אובייקטיבית יותר להבנת ההיסטוריה של כדור הארץ ואולי של היקום כולו.

2. ארמסטורנג הציב ראי המורכב מ-100 פרוסות קוורץ מלוטשות באופן כזה שהן מחזירות קרני אור למקורן. מכשיר זה שימש להחזרת קרני לייזר שנשלחו אליו מכדור הארץ ואפשר מדידת במרחק בין כוכבים אלה בסטייה של 15 ס”מ בלבד. משקל המכשיר 39 ק”ג.

3. אולדרין הציב על פני הירח מוט עם עלה אלומיניום שנועד לקלוט חלקיקים מהשמש. בעיקר גזים אנרגטיים כמו הליום, ניאון, ארגון וקריפטון. מכשיר זה ששקל 5 ק”ג הוחזר לנחתת בתום הסיור על הירח כדי לבצע בו אנליזה כימית. המכשיר מומן על ידי ממשלת שוויץ.

4. לאחר הצבתם של המכשירים לקחו האסטרונאוטים כלי עבודה מיוחדים וביניהם יעה עשוי אלומיניום, את ופטיש. בעזרתם של כלים אלה הם אספו דוגמאות של עפר וסלעים לתוך מיכלים שנאטמו מיד. סך הכול אספו 36 ק”ג מאדמת הירח.

בעת הוצאת הקרקע התגלתה אדמת הירח למרות רכרוכיותה כבעלת התנגדות בעומק של מספר סנטימטרים והיא מוקשחת הדרגתית בעומק של 12.5-15 ס”מ. ההתנגדות באה מלמטה ולא מהצדדים. עובדה היא שבמהלך הכרייה נעו המכשירים בקרקע מצד לצד.

האסטרונאוטים הבחינו בתנועה דומה כשניסו לנעוץ את תורן הדגל באדמה. בשל כך היה עליהם לאחוז ללא הרף בקצה העליון של צינור המכשיר שנועד לאסוף מדגמים מקרקע הירח תוך כדי נעיצתו במהלומות פטיש. הפטיש החטיא את מטרתו מספר פעמים. הדבר לא נגרם על ידי ראות לקויה. תוך כדי הפעלת הפטיש הופרו הן תנועת הגוף והן שיווי המשקל. כיון שהאסטרונאוטים התכופפו ונשענו על המכשיר, כאשר היתה הנפת הפטיש ביד אחת מפרה את שיווי המשקל, היתה היד השניה האוחזת בצינור זזה כמעט מאליה והפטיש היה מחטיא את מטרתו. החומר אשר נשלף על ידי המכשירים נראה לחלוחי במקצת. הוא ממש דבק לידיים.

האור הטריד אותם לעיתים. כאשר קרני האור היו פוגעות בקסדות מהצד, היו חודרות דרך אשנבי הפנים ויוצרות זוהר שהשתקף מכל עבר. כשהיו נכנסים לצל היו רואים בבואות של פניהם מול הקסדות והנוף היה מטשטש. בהיכנסם לצל היו חולפות כ-20 שניות בטרם התרחבו האישונים והתאפשר להם לראות כהלכה.

אולדרין סיפר שבצל קיימת תחושה נפשית קר לו. אמנם הפעילות המדעית שתוכננה היא חשובה מאוד ואין לזלזל בה, אך היה חסר דבר מה איזה שהוא אקט שישמש לדורות הבאים ולצורך זה נעשו מספר פעולות בעלות משמעות סמלית.

1. על הירח הוצבה מעין אנדרטה ועליה חקוקות המילים הבאות : “כאן הציבו אנשים מכוכב לכת ארץ את כף רגלם על הירח. יולי 1969. פנינו לשלום כל האנושות”.

2. מדליות לזכרם של טייסי אפולו 1: אדוואר וויט, וירג’יל גריסום ורוג’ר צ’אפי ולזכרם של הקוסמונאוטים הרוסיים יורי גאגרין וולדימיר קומרוב.

3. לוח הנושא ברכות של 79 ראשי מדינות למבצע אפולו 11.

4. לוח הנושא את שמותיהם של טייסי אפולו 11 ושמו של נשיא ארצות הברית ריצ’ארד ניכסון.

5. דגל ארצות הברית.

הילוכם של האסטרונאוטים דמה לא אחת לדילוג בייחוד כשסיפרו שבגלל האבק הדק האבנים חלקלקות. ארמסטורנג סיפר שעליהם לנוע ולהרכין עצמם קדימה לכיוון שלשם רוצים ללכת, “אחרת יש לך הרגשה שאתה שיכור”.

ארמסטרונג שהה על פני הירח שעתיים ו-14 דקות רבע שעה יותר מהמתוכנן. אולדרין עלה לפניו לנחתת. הוא שהה על פני הירח שעה ו-33 דקות. לפני שעלה לנחתת העלה אולדרין את מדגמי הקרקע באמצעות מעלית מטען קטנה. שניהם השתחררו מתרמילי הגב ומאביזרים שונים שלא היה בהם צורך יותר-מיכלי השתן המשומשים הושלכו אל אדמת הירח. כן הושארו שם האתים והכפות בהם חפרו, מצלמת טלוויזיה ומצלמה קטנה יותר. זאת בכדי להקטין ממשקל הנחתת ועל ידי כך להקל עליה בהמראה. יותר מאוחר התברר שהם השתמשו רק במחצית מכמות החמצן ובשליש מכמות המים שהיו ברשותם.

בסיורו התרחק ארמסטרונג עד למרחק של 60 מטר מהנחתת. הוא חזר לנחתת ונעל את הדלת. הקשר בין הנחתת למרכז הבקרה נותק לשעה קלה. משחודש הקשר, האסטרונאוטים הודיעו כי הם מעלים את לחץ החמצן והכול כשורה. עם העלאתו של הלחץ הורגש ריח חריף בתא הפיקוד. עד להמראה הם שהו בנחתת 12 שעות ו-9 דקות. הם אכלו ואחר כך ניסו להירדם אולם לא הצליחו בכך. הם התעוררו, נרדמו ובמשך כל שהייתם בנחתת עד להמראה ישנו רק שעה ורבע.

מדעני החלל חזו מצב זה מראש והסבירו זאת הן בשל מצבם הנפשי של האסטרונאוטים לאחר הסיור הירחי והן בשל הנתונים הקיימים על הירח. במקום שרר קור עז שכעבור 3 שעות הפך לבלתי נסבל. הם ניסו להוריד את פעולתה של מעכת הצינון בחליפות החלל עד למינימום, אך זה לא עזר. הורידו את ווסת הטמפרטורה במערכת החמצן עד למינימום וגם זה לא עזר. הם יכלו להרים את התריסים ולהכניס את האור פניהם כדי שיחמם אותם, אבל בכך היו הורסים את סיכוייהם להירדם.

ההתחברות עם הנחתת נעשתה במספר שלבים:

1. ניתוק הנחתת מחלקה התחתון על ידי 28 פיצוצים.

2. הפעלת מנוע הזינוק ל- 7 דקות ו-18 שניות . הודות לכך נסקה הנחתת תוך פחות מדקה לגובה של 800 מטר ונעה במלוכסן כלפי מעלה במהירות של 800 קמ”ש

3. כעבור 3 דקות נמצאה הנחתת בגובה של 4 ק”מ ונעה במהירות של 3000 קמ”ש. באם היתה נפסקת פעולת המנוע מקץ 6 דקות, יכלו האסטרונאוטים להשתמש ברקטות הניווט כדי להעלות עצמם לתא הפיקוד. באם המנוע לא היה פועל לפחות 6 דקות, רקטות הניווט לא היו מספיקות להשלים את המרחק והנחתת היתה מתרסקת על פני הירח. באם הנחתת היתה נכנסת למסלול נמוך יותר מהמתוכנן, יכל קולינס להנמיך את תא הפיקוד כדי להיפגש איתם.

4. 20 דקות לאחר הזינוק נוצר קשר בין שתי החלליות. בזמן זה עברה הנחתת לצידו הנסתר של הירח במסלול אליפטי שמרחקיו מפני הירח נעו בין 16.8-87.3 ק”מ. כאן ביצע ארמסטרונג תמרון נוסף כדי להתקרב לתא הפיקוד. הוא הגדיל את מהירות הנחתת ב-50 קמ”ש נוספים ועל ידי כך הגדיל את המסלול, למסלול המקביל לזה של תא הפיקוד. עתה היה המרחק בין שני המסלולים 24 ק”מ בלבד.

5. משיצאה הנחתת מצידו הנסתר של הירח, הפעיל ארמסטורנג סילון ניווט קטן שהגביר את מהירות הנחתת ב- 13 קמ”ש נוספים. הודות לכך טסו שתי החלליות באותו מסלול. המרחק ביניהן צומצם ל-80 ק”מ. עתה נעו שתי החלליות באותה מהירות -100 קמ”ש. סילוני הניווט בנחתת הופעלו שוב והעבירו אותה למצב בו היא ותא הפיקוד טסו אחת מול השניה. כך המשיכו שתי החלליות במשך כל הזמן בו היו בצידו הנסתר של הירח. משחודש הקשר עם הארץ היה המרחק ביניהן פחות מ-6 מטר. כעבור מספר דקות הן התחברו. בשעת ההתחברות הורגשה טלטלה חזקה בשתי החלליות. מהרגע בו צומצם המרחק ביניהן ל-10 מטר עבר הפיקוד לידי קולינס.

פגישתן והיצמדותן של החלליות נערכו באיחור של 3 דקות בגלל עייפותם של ארמסטורנג ושל אולדרין ובשל התמרונים המסובכים שהיו דרושים להיצמדות החלליות בטיסה היקפית.

בזינוק מפני הירח עלה קצב פעימות ליבו של ארמסטרונג עלה ל-90 פעימות בדקה ושל אולדרין ל-120. כעבור רבע שעה חזר קצב הפעימות אצל שניהם ל-80.

אחרי ההתחברות פינה קולינס את המנהרה, סילק את הדלת ואת זיז ההתחברות של הנחתת. לאחר מכן נכנס למנהרה ועזר לחבריו להעביר את הציוד לתא הפיקוד. קולינס סילק את מיכלי הליטיום הריקים ששימשו לטיהור האוויר, כדי לפנות מקום למדגמי הקרקע. אחרי כן עברו ארמסטרונג ואולדרין לתא הפיקוד.

מערכת הקירור הראשית בנחתת הודממה כדי לבדוק כמה זמן תישאר כשרה לפעולה בלא קירור. במרכז הבקרה ביוסטון הניחו שהמערכות תפעלנה לא יותר משעה אחת. מהנתונים שנתקבלו מהנחתת (באותה עת נעו שתי החלליות בנפרד אחת בדרכה לכדור הארץ והשניה סביב הירח). התברר שרק אחרי 4 שעות החלו המערכות להפסיק את פעילותן. ניסיון זה הוכיח שהצלת צוותים במקרים של חלליות משותקות, אפשרית.

האסטרונאוטים הפעילו את המנוע של תא השירות ל-149 שניות. מהירות החללית גדלה מ- 5600 קמ”ש ל- 9100 קמ”ש. החללית נעה בנתיב קשתי לכדור הארץ. בעודם בנתיב זה, כשעתיים לפני הניתוק מהמסלול הירחי האסטרונאוטים ניתקו את הנחתת מתא הפיקוד ונטשוה במסלול ירחי.

22.7- היום השביעי לטיסה

האסטרונאוטים ישנו 10 שעות. משנתעוררו נוכחו לדעת שהקשר בינם לבין כדור הארץ נותק ל-40 דקות. כשחודש הקשר נערך שידור טלוויזיה בן 17 דקות. תיקון המסלול ליום זה בוטל.

23.7- היום השמיני לטיסה

תיקון המסלול ליום זה בוטל. האסטרונאוטים ישנו 10 שעות. סמוך לכניסה לאטמוספירה נותק תא השירותים מתא הפיקוד. תא הפיקוד נחת ליד איי הוואי במרחק של 400 ק”מ מאתר הנחיתה המתוכנן. הסיבה לשינוי מקום הנחיתה היא סערת ברקים. אפולו 11 עשתה את מסעה בזמן של 195 שעות ו-18 דקות.

לאחר הנחיתה

באותו יום בו נחתו, הועברו האסטרונאוטים ל-21 ימי בידוד ב”מעבדת הקבלה הירחית”. בתקופת בידודם עברו האסטרונאוטים בדיקה רפואית יסודית ביותר. חרף כל החששות לא הביאו עימם חיידקים כל שהם מהירח. האסטרונאוטים נמצאו בריאים ושלמים. 3 שבועות אחרי היכנסם ל”מעבדת הקבלה הירחית”, 5 שעות לפני הזמן ב-12.8 שוחררו מבידודם הרפואי.