ומותר האדם מן המכונה אין?

עידן המכונות החושבות/ ריי קורצווייל. תירגמה מאנגלית: בת שבע מנס. הוצאת כנרת, 575 עמ', 79 שקלים

אריה רוקח

האם אכן מכונות מסוגלות לחשוב? האם מכונות מסוגלות לחקות את התבונה
האנושית ואף לעלות עליה? שאלה זו נתונה בוויכוח נוקב זה כ-30 שנה. הספר
מצדד בהתלהבות בתשובה חיובית לשאלה זו. על פי חזונו, עוד במאה זו תעלה
תבונת המכונות – המחשבים – על זו של בני האדם. מכונות יבנו מכונות טוב
יותר מבני האדם שייצרו אותן מלכתחילה. מכיוון שזהו חזון, המחבר אינו
יכול להוכיחו באופן ישיר, אלא בשורת דוגמאות וטיעונים המבוססים על ידע
נרחב מאוד שלו. למשל: מחשב המשחק שחמט ומנצח את אלוף העולם; מחשב מחבר
יצירות מוסיקליות; מחשב (“אהרן”) מצייר ציורים נפלאים, שלא ניתן להבדיל
בינן לבין יצירות בני אנוש.

המבחן הבסיסי בנושא זה, הקרוי במדע בשם הכולל של אינטליגנציה מלאכותית,
הוא “מבחן טיורינג”, על שם המדען אלן טיורינג, אחד הבולטים ביותר בתחום
המצאת המחשב המודרני. מבחן זה קובע שאנו נקבע שתבונת מכונה שקולה לתבונה
האנושית, אם קבוצת שופטים אנושית לא תהיה בשום פנים מסוגלת לזהות
שהיישות המספקת לה תשובות לשאלות, או מוצרים שונים (כמו ציור או יצירה
מוסיקלית), אינה אנושית אלא “מכונה חושבת”. מכונה העוברת את מבחן
טיורינג יכולה להיחשב כבעלת אינטליגנציה משלה.

הספר זרוע דיאלוגים בין “מישהי” לבין המחבר. בלי שהמחבר אומר זאת, ברור
שאלה הם דיאלוגים שנוצרו באינטליגנציה מלאכותית, ומטרתם להראות שאנו אכן
נתונים בספק לגבי זהות המחבר: האם זו ישות אנושית או מלאכותית.

אכן, השאלה אם מכונה יכולה להגיע לרמת אינטליגנציה גבוהה מזו שהוטבעה בה
אינה פשוטה כלל, ויש לכאורה טיעונים חזקים בעד עמדת המחבר. למשל,
באחרונה הופיע סיפור על רובוט שברח מאולם התצוגה. ייתכן שמקרה זה לא היה
כה מרתק אלמלא העובדה שבוני הרובוט לא בנו שום תוכנה שמלמדת לתכנן פעולה
כזאת. נראה כאילו נוצרה אבולוציה פנימית אצל הרובוט והיא גרמה לו לפתח
תבונה משלו. דוגמה כזאת יכולה לתמוך בתזה הבסיסית של הספר.

יתרה מזאת. המחבר טוען שלא זו בלבד שטענתו נכונה, אלא שבלתי ניתן לעצור
עגלה זו, ומנסח לשם כך חוק מיוחד, המחליף לטענתו את “חוק מור”. חוק מור
למחשבים קובע כי יכולת המחשבים מכפילה את עצמה מדי שנתיים. בתוך עשר
שנים אמור חוק מור לאבד מתוקפו. אז, אומר המחבר, ייכנס לתוקף “חוק
ההחזרות המואצות”, שהוא עצמו ניסח. חוק זה עומד בבסיס התובנה שכדי
שההתפתחות הטכנולוגית לא תיעצר, מכונות יחליפו את התבונה האנושית.
מכונות יבנו מכונות. בני אדם יתחילו להשתמש בתבונה זו בכך שיחליפו את
המוח שלהם במוח של מכונה. כל זה אומר המחבר, יקרה עד סוף המאה העשרים
ואחת.

אם כן, הוויכוח על אינטליגנציה מלאכותית אינו ויכוח אקדמי. לדברי המחבר
יכולות להיות לכך השפעות מרחיקות לכת על עתיד האנושות. אני לא השתכנעתי.
הספר נכתב במקורו בשנת ,1999 כאשר המילניום החדש גרם ליצירת מצגת
דמיונית של איזשהו עולם חדש לחלוטין האורב מעבר לפינה. בינתיים, הכל
כאשתקד. אחת ההמלצות בגב הספר היא זו של יושב ראש נאסד”ק. ההמלצה נכתבה
כאשר הנאסד”ק היה ברמת 5,000 נקודות… ללמדך, שאי אפשר לחזות את העתיד,
וכדבר רבי יוחנן, מאז שחרב בית המקדש נמסרה נבואה לשוטים או לתינוקות של
בית רבן.

החזון שמציג הספר מזכיר את הסיפור הדמיוני על המחשבים שבונים מחשבים
משוכללים, ואלו בונים מחשבים משוכללים עוד יותר, עד כדי כך שהמתכננים
המקוריים כבר אינם יודעים בעצמם ליצור מחשבים. ממילא ברור גם שאין בעולם
יכולת לחשב לבד. והנה, במקום נידח בעולם נמצא ילד המכריז כי הוא יודע
להכפיל מספרים בכוחות עצמו. ידיעה זו מחוללת סנסציה עצומה, ומכל קצות
העולם נוהרים כדי לחזות בפלא זה. התגלית של הילד גורמת לפיתוח מחודש של
התבונה האנושית שאבדה. אם זהו המצב, אני אופטימי. חזונו של המחבר אינו
נראה לי, לא מצד אמיתותו, ולא מצד ערכו לעולם. מאוד הייתי רוצה לקוות
שאם אכן תתרחש הקטסטרופה הזאת (בעיני), ומכונות יתחילו להחליף את המין
האנושי, יקום אותו נער בן תשע ויחזיר את הגלגל לאחור.

העטיפה היפה וההולמת, שעיצב דוד קדם, מציגה תמונה של נערה שחציה אנושית
וחציה מורכבת ממעגלים אלקטרוניים. על פי המחבר, אנו נמצאים בתקופה
שהמציאות בה עדיין מורכבת מבני אנוש וממכונות, אבל לדעתו זו כנראה
מציאות זמנית בלבד. צלה של המכונה, על העטיפה, הולך ומשתלט על התמונה
האנושית המוארת, ואין לדעת מיהו מה.

שמעתי פעם סיפור על אדם ששידל את חברו לקנות אופנוע: “זה משהו שלא יאמן.
אתה מתניע את האופנוע בתל אביב, ובתוך עשר דקות אתה בפתח תקוה!” עשה
החבר כדבריו, קנה אופנוע, ואכן, הכל נכון, בתוך עשר דקות הוא היה בפתח
תקוה. למחרת, בא ואישר כי בדק, והטענה נכונה. אבל, יש לו שאלה אחת: מה
יש לעשות בפתח תקוה? בלי לפגוע בפתח-תקואים, וכמה מחברי הטובים הם כאלה,
אני מרשה לעצמי לשאול “מה יש לאנושות לעשות בפתח תקוה?” לשם מה לה
להמליך על עצמה גולם שקם על יוצרו? הרצל, בסיפורו “סולון בלודיה”, קבע
את התשובה: יש להרוג את ההמצאה בעודה באבה. המחבר, כאמור, טוען שכבר אי
אפשר לעשות זאת.

הספר מעניין אבל ארוך מדי. ועם זאת, התרגום של בת שבע מנס והייעוץ המדעי
של ד”ר זמיר שליטא סיפקו לנו מוצר טוב בעברית שאינו נופל מהמקור
האנגלי.

Ray Kurzweil The Age of Spiritual Machines

אריה רוקח הוא מהנדס תוכנה

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~383182621~~~42&SiteName=hayadan