פוליטיקה בין מעצמתית ב"מסע בין כוכבים" ומשמעותה חלק 2

חלקו השני של המאמר הנפלא על הפוליטיקה המורכבת ביקום של מסע בין כוכבים. בחלק זה: התעמקות ברעיון ה"טוב והרע" ביקום של מסע בין כוכבים וסקירה של גזעי הקלינגונים והקרדסים. סדרת הכתבות מבוססת על הרצאה שניתנה בכנס "עולמות 2005".

משה גולדמן, ISF

ההתייחסות לגזעים ב

ההתייחסות לגזעים ב"מסע בין כוכבים" כ"טובים" או "רעים" – המשחק הגדול

העיסוק של סדרות "מסע בין כוכבים" בנושאי פוליטיקה בין לאומית היה, כאמור, משמעותי עוד מימי הסדרה המקורית. ברם, בימי הסדרה המקורית ובעונותיה הראשונות של "הדור הבא" העיסוק בכך היה בעיקרו סביב פרקים בודדים, ולא חלק מסיפור עלילתי מתמשך ומתפתח. על כן, עבר זמן רב עד שהמפה המדינית של עולם זה התעצבה לכדי תמונה ברורה ומורכבת, כמו זו שכבר ניתן היה לזהות במחצית השנייה של "הדור הבא". (לשם המחשה, גזע הקרדסים, אשר בדיעבד ניתנת לו במאמר זה משמעות עצומה לשימורה וכן לערעורה האפשרי של היציבות הפוליטית ביקום "מסע בין כוכבים", הופיע לראשונה רק בעונה הרביעית של "הדור הבא").

עם זאת, כבר בימי הסדרה המקורית ניתן לזהות מוטיב חוזר של התייחסות אמביוולנטית אל "האנשים הרעים". פעם אחר פעם הסדרות מעודדות את הצופים לשקול את התפיסות המוקדמות שלהם לגבי אלו אשר נתפסים כ"אויבים" או "ידידים". השאלה שמתעוררת היא, האם האויבים שלנו הם "רעים" מפני שיש בהם פגם מושרש ומהותי, או שמא המציאות הטרגית של הפוליטיקה היא שהציבה אותם כנגדנו? התשובות בדרך כלל אינן נחרצות לכאן או לכאן, ונגלה בפנינו עולם שבו גווני האפור גוברים על גווני השחור והלבן – בניגוד למה שניתן לצפות לו במבט ראשוני.

לקראת תקופת "חלל עמוק תשע", הפך מוטיב זה לנפוץ ושיטתי הרבה יותר. החל בעונתה הראשונה ועד לפרקיה האחרונים מתעתעת הסדרה בתפיסותינו לגבי זהות "הטובים" וה"רעים". כל אחד מהגזעים הותיקים ביקום "מסע בין כוכבים", עבר במהלך "חלל עמוק תשע" מסטטוס של בעל ברית לסטטוס של אויב, ובחזרה, לפחות פעם אחת. גם מקומה של הביקורת העצמית כלפי הפדרציה לא נפקד. יתר על כן, הסדרה בונה את ההזדהות של הצופים עם כל אחד מן הגזעים, ומספקת לו סיבות רבות לשנוא אותו באותה המידה. התוצאה היא עולם שבו לא תמיד ברור מהו המעשה הנכון, מיהו ידיד ומיהו אויב, ומהו הגבול בין שימור עצמי לבין היעדר מוסר. בערך כפי שהמצב הוא בעולם האמיתי.

הקלינגונים

המהפך ביחס אל הקלינגונים הוא אולי המשמעותי ביותר בתולדות יקום "מסע בין כוכבים". החל בהופעתם הראשונה בפרק "שליחות של חסד" (Errand of Mercy) בעונתה הראשונה של הסדרה המקורית, תוארו הקלינגונים בדרך כלל כאויבים בלתי מתפשרים. למרות זאת, בסרט השישי של הסדרה, החותם את מסעותיהם של חברי הצוות המקורי, מתחילים הפדרציה והקלינגונים בתהליך של שלום. בתקופת "הדור הבא" היחסים בין הקלינגונים לפדרציה הם כבר, לרוב, כאלו של כבוד הדדי ושותפות אסטרטגית. בקרב חובבי הסדרה התפתחה הערצה ואהדה כלפי הקלינגונים ותרבותם.

הסרט "מסע בין כוכבים 6: הארץ הלא נודעת" עוסק, ברמתו הרעיונית, בעיקר בשאלת היכולת לפייס בין עמים, ולעבור מיחסי עוינות לידידות. למרות סימני השאלה הגלויים, בסופו של דבר מתייצבים הכותבים באופן רשמי לצדם של מצדדי השלום. ברם, מתחת לפני השטח עולות שאלות נוספות שנשארות פתוחות. מהי משמעותו של השלום? האם הקלינגונים "שינו את דרכם הרעה"? האם החלטתם "לפנות לדרך השלום" אינה אלא החלטה אסטרטגית לאור "אסון צ'רנוביל" שלהם בירח פרקסיס? ואם שלום עם הקלינגונים אפשרי למרות שאלו לא שינו את דרכם, מהו אותו הדבר שיצר את הסכסוך מלכתחילה?

אם כן, כזה הוא המצב ביחס לקלינגונים בעונותיה הראשונות של "חלל עמוק תשע". עונות אלה משמרות את היחס אל הקלינגונים שנקבע ב"הדור הבא". קרי, הקלינגונים הם אמנם הפכפכים ומהירי חמה, ורחוקים מערכיה של הפדרציה, אך השלום עמם חזק, מחייב ונקבע בדם כפי שמתואר בסדרת "הדור הבא" (3X15 "אנטרפרייז של ימי אתמול" Yesterdays Enterprise, בסדרת "הדור הבא").

בעונותיה הראשונות של "חלל עמוק תשע", יש אמנם קלינגונים "רעים" (כמו לורסה ובט'ור, הממשיכות כבר בפרק השלישי של הסדרה את חיפושיהן מ"הדור הבא" אחר דרכים להשתלט על האימפריה הקלינגונית), אך לעומת זאת "נבלים" מן הסדרה המקורית כמו קור וקאנג מתוארים בפרק, 2X19 "שבועת דם" (Blood Oath), כידידיה בעלי הכבוד של דקס.

המפנה הגדול מגיע בתחילת העונה הרביעית (4×01, 4×02 "דרך הלוחם" The Way of the Warrior). הקלינגונים מחליטים לתקוף את קרדסיה, בתואנה שהנהגת קרדסיה הוחלפה על ידי "מייסדים" מן הדומיניון. הפדרציה מסרבת לקבל עילה זו, ומסייעת לחבריי מועצת הדטופה הקרדסית השלטת להימלט מיד התוקפים. בתגובה, מבטל ראש המועצה העליונה הקלינגונית, גאורון, את הסכמי קיטומר. למרות עשורים של שלום מסתבר שלפדרציה יש עדיין סיבה טובה לחשוש מהקלינגונים, והללו חוזרים באחת למעמד רשמי של "רעים".

וורף מסביר את התנהגות הקלינגונים בכך שהצמא לכיבושים נעשה שוב דומיננטי בקרב בני עמו. ברם, האם זו הסיבה האפשרית היחידה? האם אין לקלינגונים סיבה אמיתית לחשוש מההתקרבות ביחסים בין הפדרציה לקרדסים, בה בשעה שהרומולנים חולקים עם הפדרציה טכנולוגיית הסוואה (לשימוש ה"דפיינט")? האם לא הגיוני להניח שאולי "המייסדים" הצליחו להסתנן להנהגת קרדסיה, כפי שהסתננו להנהגת הטאל-שיאר הרומולני חצי שנה קודם לכן? והאם לא צודקים הקלינגונים בכעסם כלפי הפדרציה, שמסייעת לאויביהם?

בתחילת העונה החמישית, בפרק "אפוקליפסה עולה" (Apocalypse Rising), מתגלה כי הגנרל הקלינגוני מרטוק, שהיה מיוזמי ומעודדי הפלישה לקרדסיה, הוחלף למעשה על ידי משתנה. הייתה כאן "הזדמנות" לטהר את שמם של הקלינגונים, להציגם כמי שרק הולכו שולל על ידי הדומיניון. ברם, "הזדמנות" זו "מפוספסת" בכוונה תחילה, שכן גאורון מכריז כי משעה שהקלינגונים יצאו לקרב, הם לא ישובו ממנו. למעשה, אחד הפרקים המשמעותיים ביותר ב"חלל עמוק תשע" לתיאור זוועות המלחמה, (5X04 "אף לא הקרב לחזקים" Nor the Battle to the Strong), מתרחש רק לאחר פרק זה, והאויבים בו הם הקלינגונים, לא הדומיניון. הללו משיבים את הסכמי קיטומר על כנם וחוזרים למעמד של בעלי ברית רק כאשר מתברר שהקרדסים הצטרפו לדומיניון. באופן אירוני, העילה המקורית של הקלינגונים לפלישה מגשימה את עצמה.

בהמשך הסדרה משמשים הקלינגונים בעלי ברית נאמנים לפדרציה במאבק מול הדומיניון. ברם, קשה להשתחרר מהתחושה שבעלי ברית אלו היו אויבים רק זמן קצר קודם לכן, ועובדה זו מוסיפה למורכבות של "מלחמת הדומיניון".

בשלב זה של הסדרה "הקלינגוני הייצוגי" (פרט לוורף, כמובן) הוא הגנרל מרטוק האמיתי, שחולץ מהשבי. בניגוד לגאורון החלקלק, מוצג מרטוק כקלינגוני "טוב". לקראת סוף הסדרה הוא אף הופך לקנצלר במקומו. יש מי שעשוי לחשוב כי הדבר יוביל ל"עידן חדש" נוסף ביחסים בין הפדרציה לקלינגונים, אך אחת מן הסצנות בפרק הסיום מטילה בכך ספק, בצורה מרומזת. בסצינה זו מתאספים קפטן סיסקו, אדמירל רוס ומרטוק לשתות יין דם על אדמת קרדסיה המובסת. ברם, בעוד מרטוק שמח לשתות לרגל הניצחון, מאבדים סיסקו ורוס את צימאונם למראה ההרס והמוות. מרטוק נותר לשתות לבדו, ומסנן בין שיניו בזלזול, "בני-אדם".

הקרדסים

המשחק בזהותם של הקרדסים כ"רעים" או "טובים" הוא, ללא ספק, האינטנסיבי ביותר בתולדות "מסע בין כוכבים" ואולי אף המעמיק ורחב ההיקף שבהם. החל בהופעתם הראשונה בפרק ב- 12 לעונתה הרביעית של "הדור הבא", "הפצוע" (The Wounded), היה זה נושא עיקרי של העיסוק בהם. בפרק זה, כזכור, נאלץ אובר'איין להעמיד את רגשותיו השליליים כלפי הקרדסים אל מול חובת צי-הכוכבים לשמר את הפסקת האש מולם. פיקארד מצידו, למרות שהוא מונע מקפטן מקסוול לדרדר את היחסים בין הפדרציה לקרדסים לכדי מלחמה, מודע לכך שהקרדסים אכן פועלים להתחמשות.

נוסף על כך, משמשים הקרדסים, ובני זוגם העלילתיים, הבאג'ורים, לעיסוק ביחסי כובשיםנכבשים. בכך הם ניתנים להשוואה, בצורה גסה, לצמד סנטאוריםנארנים של "בבילון 5". לעומת צמד זה, "חוטאים" הקרדסיםבאג'ורים בהוליוודיות מסוימת. הקרדסים, "הכובשים הרעים והמיליטריסטיים" מתהדרים במראה נוקשה ומאיים, ולעומתם הבאג'ורים "הנכבשים הרוחניים" נראים כמעט אנושיים, פרט לאפם המסורג. ברם, דווקא "קולנועיות" זו מסייעת פעמים רבות לחיזוק העיסוק בהפכפכותם. דווקא החוזק של הסטריאוטיפיות שלהם, הופך את ניפוצה למשמעותית במיוחד.

תחילת העונה הראשונה של "חלל עמוק תשע" מציגה קרדסים "רעים". בשלב זה הם מוצגים ככובשיה האכזריים לשעבר של באג'ור, שעוברת להשגחה של הפדרציה, ונתפסים כאיום הפוטנציאלי העיקרי. הפרק הראשון לסדרה גם מציג את הדמות ש"תייצג" במידה הרבה ביותר את הקרדסים והמהפכים שיעברו עליהם במהלך הסדרה, גול דוקאט, מפקד הכיבוש לשעבר.

ברם, כבר בעונתה הראשונה מציגה הסדרה יחס אמביוולנטי כלפי הקרדסים והבאג'ורים כאחד. עוד בפרק השלישי, "הקדמה מהעבר" (Past Prologue), מוצג באג'ורי "רע" שרוצה למוטט את חור התולעת כדי לסלק את הפדרציה, וכן קרדסי "מסתורי", גארק, שכוונותיו אינן ברורות. במידה רבה מייצג גארק את ה"מסתורין" וחוסר הוודאות שאופף את הקרדסים לאורך כל הסדרה. בפרקי העונה המקבילה לעונה זו של "הדור הבא", 116X, 06X1, "שרשרת הפיקוד" Chain of Command, נאמר כי הממשל הצבאי בקרדסיה עלה רק לאחר תקופה של רעב ומחסור במשאבים – כלומר אין הוא בהכרח חלק מ"הטבע הקרדסי".

שני הפרקים האחרונים לעונה מנתצים לראשונה באופן גורף את הסטריאוטיפים לגבי הקרדסים והבאג'ורים. הראשון בהם, "דואט" (Duet), נחשב בעיני רבים לאחד מהפרקים הטובים בסדרה. בפרק זה מגלה קירה כי קרדסי שאותו היא חושבת לפושע מלחמה אכזר, הוא למעשה פקיד אכול רגשות אשמה. דווקא כאשר קירה משלימה עם היותו אדם טוב, הוא נרצח על ידי עבריין באג'ורי. בפרק המסיים של העונה, "בידיהם של הנביאים" (In the Hands of the Prophets), נחשפת במלוא כיעורה הפוליטיקה הפנימית בשורות אנשי הדת הבאג'וריים, בעזרת הופעתם הראשונה של ודק וין ו-ודק בראייל. אחד המסרים העיקריים שעומד מאחורי צמד הפרקים הללו הוא, לא כל הקרדסים רעים, לא כל הבאג'ורים טובים. המציאות היא מורכבת יותר.

העונה השנייה מוצאת את הקרדסים בעיצומו של תהליך שינוי היחס כלפיהם. בתחילת העונה, אמנם, הקרדסים ממשיכים בחתרנותם (לפי הפרשנות הריאליסטית-הגנתית לעיל, ניסיונותיהם לשינוי הסטטוס-קוו) ומסייעים בסתר בשלושת הפרקים הראשונים לעונה לניסיון הפיכה בממשל הבאג'ורי. בפרק החמישי לעונה, "קרדסים" (Cardassians), נגלה בפני הצופים דוקאט תככן ואכזר, אשר החליט להשאיר מאחור בבאג'ור את בנו של יריב פוליטי, בתקווה שהדבר ישפילו באחד הימים. ברם, בהמשך העונה, לקראת החתימה על הסדר האזור המפורז, מתחיל היחס כלפי הקרדסים ודוקאט להשתנות בקצב הולך וגובר. בפרק ה- 18 לעונה, "רווח והספד" (Profit and Loss), מתוודעים הצופים לראשונה למחתרת הקרדסית, אשר מעוניינת בהפלת הממשל הצבאי לטובת צורת שלטון נאורה יותר. לאחר החתימה על הסכם הפירוז, משתפים סיסקו ודוקאט פעולה על-מנת למנוע מארגון המאקי להרע את היחסים בין שתי המעצמות

(2×20, 2×21 "המקויס" The Maquis).

למרות מספר עדויות לאופייה השלילי של החברה הקרדסית בפרקים: 2×22 The Wire ו-2×25 "בית דין" (Tribunal) , מקבל היחס החיובי אל הקרדסים תאוצה בעונה השלישית. בפרק החמישי לעונה, "עור שני" (Second Skin), נחשפים הצופים בשנית למחתרת הקרדסית ה"טובה". בפרק התשיעי לעונה, "התרסה" Defiant, משתפים סיסקו ודוקאט פעולה בפעם השנייה לאור חטיפתה של הספינה "דפיינט" בידי ארגון המאקי. בפרק ה- 13 לעונה, "מערכות חיים" (Life Support), משלימים הקרדסים באופן "רשמי" את הפיכתם ל"טובים". בפרק זה חותמות באג'ור וקרדסיה על הסכם שלום, ו-ודק בראייל אף מוכן להקריב לשם כך את חייו. בפרק ה- 15 לעונה, "גורל" (Destiny), עובר בהצלחה היחס אל הקרדסים "מבחן" כאשר שלוש מדעניות קרדסיות מגיעות לתחנה כחלק מה"עידן החדש" של שלום.

לקראת סוף העונה השלישית, בצמד הפרקים "סיבה בלתי סבירה" (3×20 Improbable Cause ) ו-"הקובייה הוטלה" (The Die is Cast 3×21) המסדר האובסידיאני הקרדסי משתף פעולה עם הטאל-שיאר הרומולני לשם מבצע צבאי לחיסול עולם הבית של "המייסדים". בכך קיוו לחסל את איום הדומיניון. שני ארגוני צללים "מרושעים" אלה מבצעים כאן מעשה שעשוי להיחשב כחיובי, וזוכים להסכמה בשתיקה של צי-הכוכבים. יתר על כן, העובדה כי הדומיניון מצליח להוליך אותם שולל ולהשמיד את מרבית עוצמתם מספקת להם מעין קתרזיס.

הזיכוך הקרדסי מגיע לשיא חדש בתחילת העונה הרביעית, בפרק הכפול "דרך הלוחם" (The Way of the Warrior). בפרק זה נודע כי המחתרת הקרדסית הצליחה להפיל, ככל הנראה, את השלטון הצבאי בהיעדר כוחו של המסדר האובסידיאני, ולהקים ממשלה אזרחית. הקלינגונים מחליטים בתגובה לפלוש לקרדסיה. הפדרציה מתייצבת לצד הממשלה האזרחית הקרדסית. בהמשך העונה הרביעית ממשיכה הפדרציה לעמוד כבעלת ברית לצד הקרדסים אשר מוצגים כקורבנות התוקפנות הקלינגונית חסרת הבסיס. למעשה, הקרדסים משלימים בכך מהפך ממעמד של כובשים טוטליטריים בתחילת הסדרה למעמד של בעלי ברית ליברליים מותקפים.

במקביל לאירועים אלו הולך ומשתפר היחס אל דוקאט. בפרק הרביעי לעונה, "חסר זהירות" Indiscretion, מחליט דוקאט לזנוח את תוכניתו להרוג את בתו החצי-באג'ורית, זיאל, זאת למרות שגילוי הדבר יפגע בקריירה שלו. באותו הפרק מתחיל להתפתח קשר של כבוד הדדי, לכאורה, בין דוקאט לבין קירה האמורה לשנוא אותו וזאת בשל היותו מפקד השעבוד לשעבר של בני עמה. בפרק ה- 13, "חזרה לחסד" (Return to Grace), למדים הצופים על המחיר שנאלץ דוקאט לשלם על השארתה בחיים של זיאל- הוא מודח מתפקידו וממעמדו. בפרק זה הוא מצליח להשתלט על ציפור טרף קלינגונית, ונשבע להיאבק בקלינגונים, בזמן בו ממשלתו מחפשת פתרון דיפלומטי עמם. דוקאט מקבל בכך מעין עילה של גיבור רומנטי. ממנהיג כיבוש הוא עובר טרנספורמציה ללוחם מחתרת ידידותי לפדרציה. בתחילת העונה החמישית הוא אף מסייע לסיסקו ואנשיו להסתנן לאימפריה הקלינגונית על מנת לחשוף את המשתנה אשר חדר אליה.

בדיוק כאשר הצופים מספיקים להתרגל לקרדסים כבעלי ברית ולגול דוקאט כדמות חיובית, מגיעה ה"בגידה הגדולה". בצמד הפרקים "בצללי תופת" (In Purgatory's Shadow 5×14) ו-"אור הכבשן" (By Inferno's Light 5×15) מצליח דוקאט לעלות לשלטון בקרדסיה ולצרפה לדומיניון. באחת משלימים הקרדסים סיבוב נוסף של 180 מעלות וחוזרים להיות ה"רשעים" הגדולים של הסדרה, אף בצורה מובהקת יותר מאשר היו בתחילת הסדרה. השינוי ההדרגתי לטובה ביחס אל דוקאט והקרדסים הוא זה שהופך את "הבגידה" לכה משמעותית, שלא לומר אישית. למעשה, דמותו של דוקאט הייתה אחידה, בעיקרה, לכל אורך הסדרה- הוא תמיד היה אופורטוניסט השואף לעוצמה, המאמין בגדולת בני גזעו ובגדולתו האישית. הדבר נכון גם לתקופה בה היה "ידיד" לפדרציה וגם לתקופה בה היה "ידיד" לדומיניון (ובמידת מה אף כשהפך לשליח ה"פא-רייתס" לקראת עונתה האחרונה של הסדרה).

ברם, בגידתם של הקרדסים, נוראה ככל שתהיה, לא מלמדת כי כעת "נחשף פרצופם האמיתי והמרושע". המציאות, כרגיל, היא מורכבת יותר מכך. כבר בפרק המסיים לעונה החמישית, "קריאה לנשק" (Call to Arms), ניתן למצוא רמזים לחילוקי הדעות וחוסר הכבוד ההדדי אשר יוביל, בסופו של דבר, לפירוד בין הקרדסים לבין הדומיניון. במהלך העונה השישית שוקע דוקאט לטירוף לאחר שהוא מאבד בפעם השנייה את "טרוק נור", ומפסיק למעשה, לייצג את הקרדסים כמכלול. את מקומו מחליף עוזרו, דמאר.

במהלך רצף הפרקים המסיים של הסדרה בעונתה השביעית, מגיע דמאר למסקנה שקרדסיה תחת שלטון הדומיניון לא תיהנה מעצמאות ועוצמה, וכי העם הקרדסי יהפוך למעשה לעם כבוש. על כן הוא מקים תנועת מחתרת שתתנגד לדומיניון. הקרדסים, חוזרים שוב להיות "טובים". יש לציין, עם זאת, שכפי שעשו הקלינגונים פעמיים, גם הקרדסים חוזרים להיות בעלי ברית לפדרציה משיקולים אסטרטגיים גרידא, ולא משיקולים מוסריים או אידיאולוגיים. נראה, אמנם, שחוויית החיים תחת כיבוש זר גרמה לדמאר לשנות את דעתו אודות דרכיה הטוטליטריות הקודמות של קרדסיה. ברם, דמאר מת בקרב האחרון נגד הדומיניון, ועתידם של הקרדסים נותר מעורפל.

הקרדסים, אם כן, משווים את "הניקוד" שלהם במשחק הגדול לזה הקלינגוני, אך בזמן קצר בהרבה. מכובשים אכזריים בתחילת "חלל עמוק תשע", לקורבנות תוקפנות קלינגונית בעונה הרביעית, לרשעים המאיימים לכבוש את הרביע בעונה החמישית, לקורבנות שואה לקראת סוף הסדרה. יתר על כן, בניגוד לקלינגונים שיצאו, יחסית, ללא פגע מהשינויים ביחס הפדרציה אליהם, נאלצו הקרדסים לשלם בדם רב בכל פעם שעברו משורות "כוחות האופל" אל "בני האור".

לפרק הראשון: פוליטיקה חד קוטבית

לפרק השלישי והאחרון של סדרת כתבות זו יציג את הרומולנים והדומיניון ויסכם את החומר המרתק שהוצג עד כה.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן