על פרץ קרני הגמא הגדול שליווה את מותו של ארתור סי קלארק

מותו של סופר המדע הבדיוני הנודע ארתור סי קלארק לווה במופע זיקוקי דינור קוסמיים בקרני גמא, אותם פרצי אנרגיה שמהם חשש

לפני כשמונה שנים, בראיון לבי בי סי הגדיר סופר המדע הבדיוני הנודע ארתור סי קלארק מהם לדעתו ארבעת האיומים הגדולים ביותר לעתיד המין האנושי: “ההתחממות העולמית, זיהום הסביבה, פגיעת אסטרואיד בכדור הארץ ופרץ של קרני גמא.” ב-19 במרץ 2008, הלך קלארק לעולמו לאחר שהשלים קצת יותר מ-90 הקפות סביב השמש.

סופר המדע הבדיוני ארתור סי קלארק היה פיזיקאי, מתמטיקאי ומהנדס. הוא נודע ביכולתו לחזות התפתחויות טכנולוגיות כמו האינטרנט והטלפון הסלולרי ונחשב אבי רעיון לווייני התקשורת. רצועת לווייני התקשורת הגאוסטציונריים המקיפה את קו המשווה בחלל קרויה על שמו רצועת קלארק. בין ספריו הידועים “קץ הילדות” ו”אודיסאה בחלל 2001″ שזכה לעיבוד קולנועי בידי סטנלי קובריק.
היקום, במחווה מקרית (מפני שקלארק דחה בתוקף כל הסבר מיסטי), שיגר באותו לילה את פרץ קרני הגמא החזק ביותר שנקלט אי-פעם, שאת הזוהר שליווה אותו אפשר היה לראות גם ללא טלסקופ. מזל שהאירוע התרחש במרחק של חצי יקום מכאן. לו היה מתרחש קרוב יותר “היינו אבודים,” כדברי קלארק באותו ראיון. “אני חושב שהתופעה הזאת אולי השפיעה על האבולוציה, ואם היא תקרה שוב, לא נוכל לעשות דבר.”

איום ההתחממות העולמית ידוע ומוכר, והמודעות לו הולכת וגוברת, אבל מהם בכלל פרצי קרני גמא? רוב פרצי הקרינה האלה מתרחשים כשכוכבים בעלי מסה גדולה מאוד מכלים את מלאי הדלק הגרעיני שלהם. משנגמרים התהליכים הגרעיניים קורסות ליבות הכוכבים ויוצרות חורים שחורים או כוכבי נויטרונים. תוך כדי קריסה משתחרר פרץ עז של קרינת גמא באנרגיה עצומה וסילון של חלקיקים ניתז לחלל במהירות הקרובה למהירות האור. כשסילון עובר דרך ענני חומר בין-כוכביים הוא מחמם את הגז לטמפרטורה של כמה אלפי מעלות. בטמפרטורת אלה הגז זוהר ואפשר לראות את הזוהר גם באור הנראה. את הבזק האור הזה היה אפשר לראות על כדור הארץ בליל ה-19 במרץ, עם מותו של קלארק.

ההבזק נקלט לראשונה בלוויין Swift של סוכנות החלל האמריקאית, נאס”א, והוא שבר את השיא של העצם המרוחק ביותר שאפשר לראות בעין בלתי מצוידת. “זה היה אדיר,” אומר החוקר הראשי של הלוויין ניל גהרלס, “זה היה הרבה מעבר לכל פרץ של קרינת גמא שקלטנו עד היום.” לאחר שסוויפט מיקם את הפיצוץ בקבוצת הכוכבים “רועה הדובים” הפנו אליו במהירות טלסקופים בכל רחבי העולם ובהם הטלסקופ הקרוי “הטלסקופ הגדול מאוד” בצ'ילה. על פי מדידות מדויקות של היסט תדירות האור נקבע שהאירוע שיצר את הפרץ התרחש במרחק של 7.5 מיליארדי שנות אור, כלומר לפני 7.5 מיליארד שנה בתקופה שהיקום היה בן פחות מגילו היום וכדור הארץ עדיין לא נוצר. זהו מרחק של יותר ממחצית היקום הנראה. הבזק האור היה חזק פי 2.5 מיליון מכל סופר-נובה שאי פעם תועדה, כלומר זהו העצם הזוהר ביותר שנצפה על ידי בני אדם ביקום. המרחק העצום הוא שמנע כל נזק על גבי כדור הארץ כתוצאה מן הקרינה העזה. פרץ דומה, לו היה מתרחש בקרבה לכדור הארץ היה מגשים בהרסנותו את כל חששותיו של קלארק.

זוהר האור שבעקבות פרץ קרני הגמא נראה כאן כהבזק אור בין הכוכבים. זה אולי לא מרשים, אבל יש לזכור שמדובר באור שיצא לדרכו מיליארדי שנה לפני שכדור הארץ בכלל נוצר.

עבודת ניתוח הנתונים רק החלה ולכן אין עדיין הסבר מדוע היה פרץ הקרינה עז כל כך. במאי הקרוב מתכננת נאס”א לשגר את טלסקופ החלל לקרני גמא בשטח רחב, GLAST, כדי לחקור סביבות אקזוטיות, כגון האזורים שבקרבת חורים שחורים וכוכבי נויטרונים מסיביים מאוד שמפיקים הספק עצום בצורת קרני גמא באנרגיה גבוהה. את הפרץ הזה איחר הלוויין החדש לחקור.

פרץ הקרינה העז, שקיבל את הסימון GRB 080319B, היה אחד מארבע פרצי קרני גמא שהלוויין סוויפט איתר ב-19 במארס – מספר שיא ביום אחד. חברת צוות המחקר של הלוויין, ג'ודית רקוסין סיכמה ואמרה: “בדרך מקרה, נראה שמותו של ארתור סי קלארק הצית את היקום במופע של פרצי קרני גמא.” פרידה הולמת לכל הדעות.

לאתר חמד”ע