ממצאים אלו הובילו את המדענים לחפש הבדלים בפעילות מערכת העצבים בין המינים. בתולעת ישנם שני סוגי תאי עצב שמעורבים בתחושה כלפי ריחות מסוימים – סוג אחד אחראי לעורר תחושת משיכה והאחר תחושת סלידה. כשתאי עצב אלה מופעלים הם מתמלאים ביוני סידן, ומכיוון שהתולעים הזעירות שקופות ניתן לסמן יונים אלה ולעקוב אחר פעילות תאי העצב. כך זיהו המדעניםכי בנקבות, ורק בהן, התגברה באופן משמעותי הפעילות של תא העצב האחראי לתחושת סלידה בעקבות המחלה שחולל החיידק המפתה; כך נוצרה אצלן ככל הנראה התניה שהובילה אותן בהמשך לבחור במקור אוכל אחר.