הפנטגון בוחן טכנולוגיות מוזרות יותר ויותר עבור מערכות הלחימה של הדור הבא. אתמול הצגנו בפניכם את החזון הבדיוני הראשון ברשימה: תותח מסילה אלקטרומגנטי. היום נציג שתי מערכות נוספות מעתיד המדע הבדיוני של הפנטגון.
רובה שיורה מליון מטחים בדקה
ירי מרובה הוא תמיד תהליך מאד מכאני: קליע יוצא מקדמת הקנה וקפיץ פולט את התרמיל הריק מצד הרובה. במשך מאות שנים הצליחו יצרני רובים לשפר את תהליך הירי בלבד, והרובים עצמם עדיין עלולים להיתקע או לפלוט קליעים בטעות בשל שחיקה של החלקים הנעים.
החברה האוסטרלית Metal Storm מציעה פתרון: להסיר את כל החלקים הנעים מהרובים המודרניים ולהחליפם בטכנולוגיה בליסטית אלקטרונית ובקרות ממוחשבות. קליעים שנערמים בקנה יירו בשיעור של 60,000 בדקה, ואפילו מליון בדקה בתצורות מסוימות של ריבוי קנים. אותות חשמליים מקודדים יציתו את חומר הנפץ בתוך כל קליע. הלחץ שייווצר על ידי הפיצוץ הקטן ידחוף החוצה את הקליע, ובה בעת יגרום להרחבת הקליע שמאחוריו אשר יחסום את הקנה, למניעת פליטות נוספות עד להוראת הירי.
מאחר ולאף חייל אין את היכולת לטעון מחסניות חדשות כל 3 אלפיות השנייה – מערכות שיותקנו על כלי רכב יעשו זאת. אפשר גם להתאים את המערכת לצרכים שונים כגון הרכבת קנים גדולים על רכב משוריין או מסוק. יתרה מזאת, Metal Storm יוכל לירות מטחים לא קטלניים כגון כדורי גומי, למשל, לצורך פיזור קהל. החיסרון העיקרי של המערכת נכון לעכשיו: צריכת כוח חשמלי.
מערכת Metal Storm נוסתה כבר עם קליעים שקוטרם נע בין 9 מ”מ ועד 60 מ”מ בכמה כלי נשק. צבא ארה”ב עוזר במימון מערכת זו. אם הפנטגון יחליט לאמץ את הנשק, סביר להניח שהוא יכנס לשימוש תוך 5 עד 10 שנים.
תותח לייזר שמפוצץ מהאוויר
מומחים לנשק אנרגיה מכוונת במעבדות המחקר של חיל האוויר האמריקני קרובים לפתרון שיגבר על שני המכשולים העיקריים שהגבילו את נשקי הלייזר למדע בדיוני במשך 50 השנים האחרונות. ניסויים הראו שללייזר יש מספיק עוצמה כדי לתפקד ככלי נשק, ושהפליטה הכימית, המסוכנת למפעילי הנשק ולאנשים על הקרקע, יכולה להישאר סגורה בתוך מערכת אטומה. אם הכל יתקדם בהתאם לתוכניות, בתוך 10 שנים “הלייזר הטקטי המתקדם” עשוי להכניס לשדה הקרב סוג חדש של כלי נשק.
הגלגול הראשון של הנשק יהיה לייזר כימי מחמצן ויוד בעוצמה של מגה-וואט שישוגר מצריח מסתובב של אוניית לחימה C-130. רוחב הקרן עשוי להגיע ל-10 ס”מ והטווח היעיל שלה 32 ק”מ. הקרן תוכל לצרוב דרכה לתוך כלי רכב ומכונות בדיוק ותזמון של אלפית השנייה. השלב הבא יהיה פיתוח חומרה לכיוון, מעקב וירי. בין השאלות שהחוקרים חייבים לענות עליהן: כמה זמן על הקרן להתעכב על המטרה כדי שתתקבל התוצאה הרצויה. כלי לייזר הם זולים יחסית לכלי הנשק לטווח רחוק הקיימים. את עוצמת הלייזר אפשר לכוון, עובדה שמוסיפה לו גמישות: באזורים עירוניים אפשר להחליש את עוצמת הקרן כך שהיא תפגע במכונות אך לא תהרוג אנשים.
סביר להניח שהלייזרים הטקטיים של הדור הבא יפעלו בעזרת חשמל ודיודות, מאחר שלייזר כימי מחייב אחסון ושינוע של רכיבים כבדים. האתגר הגדול ביותר בנוגע ללייזרים חשמליים הוא ניהול החום המיוצר – בקרת החום יחייב צינון פעיל כדי שהדיודות לא יתחממו יתר על המידה. הלייזרים המוצקים יהיו קטנים יותר מהכימיים כך שניתן יהיה להשתמש בהם לירי על מטוסים או כלי רכב. המטרה הסופית היא ליצור מערכת בעלת מגוון אפקטים בשדה הקרב.
