רומא, קרתגו ותורת המשחקים

 אם נבחן את יחסי הגומלין בין מדינות בעת העתיקה נראה שדפוס הפעולה הנפוץ ביותר היה של משחק סכום אפס. זאת מהסיבה שלאורך זמן תמיד היו לפחות שתי מעצמות (באגן הים התיכון ומסופוטמיה) שניסו כל אחת לחזק את יכולתה הצבאית והשפעתה המדינית בדרך של כיבושים ונגיסת חבלי ארץ מהצד השני

  הביטוי הלקוח מתורת המשחקים והשגור בפי כל הוא משחק סכום אפס. המשמעות היא ברורה. במצב של עימות בין שני צדדים ואין זה משנה אם מדובר בפרטים, קבוצות, ארגונים או מדינות ניצחון של האחד הוא הפסד של השני. המצב ההפוך הוא של משחק בו כולם מרוויחים – WIN WIN בלי להתייחס להיקף ועוצמת הרווח של הצדדים. גישה זו מוצאת את מקומה בהסכמים ארוכי טווח. במשחק זה שמים את הדגש על שיתוף פעולה וחלוקת רווחים. כל המשתתפים במשחק זה מקבלים את אותו יחס.

מוסכמה מקובלת היא שיחסי הגומלין בין מדינות דמוקרטיות הם של.WIN WINלטענה זו יש הגיון משלה והיא שדמוקרטיות לא תנסינה להגיע לעימות צבאי או כלכלי ביניהן מאחר שהן תפסדנה. לכל מדינה יש יתרון יחסי בתחומים כלכליים ייחודיים לה ובמצב של שיתוף פעולה ומהתרומה של כל אחת מהן ליחסי הגומלין ביניהן בחשבון הארוך כל אחת מהן תרוויח.

אם נבחן את יחסי הגומלין בין מדינות בעת העתיקה נראה שדפוס הפעולה הנפוץ ביותר היה של משחק סכום אפס. זאת מהסיבה שלאורך זמן תמיד היו לפחות שתי מעצמות (באגן הים התיכון ומסופוטמיה) שניסו כל אחת לחזק את יכולתה הצבאית והשפעתה המדינית בדרך של כיבושים ונגיסת חבלי ארץ מהצד השני. גם אם מעצמה היתה נכנסת לברית עם מדינה אחרת או מקימה קואליציה עם מדינות קטנות הרווח ההדדי היה קצר מועד וזאת מהטעם שחיזוקה של ברית אחת מטבע הדברים היה מחליש את המעצמה השניה.

הדוגמה הבולטת ביותר לדפוס זה הן המלחמות הפוניות בין רומא לקרתגו. אלה היו שתי מעצמות כל אחת עם האפיונים שלה. רומא היתה ביסודה מעצמה צבאית וקרתגו היתה מעצמה כלכלית. אם ננסה לתאר במשיכת מכחול את האינטרסים של שתי מעצמות אלה, רומא הגדילה את עוצמתה בדרך של כיבושים. כל שטח שנכבש חייב היה להעלות מס לרומא ובתמורה, לתושבי המקום ניתנה מידה רבה של שלטון עצמי. בסיכומו של דבר היו מקבלים אזרחות רומית. לקרתגנים, המקומות שאליהם הגיעו והקימו בהם מושבות היו בעלי חשיבות מסחרית. אלה היו העוגנים הכלכליים שדרכם ובאמצעותם נעשתה כל הפעילות המסחרית שלהם. קרתגו עשתה כל מאמץ לשמור על המונופול הכלכלי שלה.

אחד החששות הגדולים ביותר של רומא היה השתלטותה של קרתגו על ספרד. לכך היו משמעויות מבחינת השפעתה על האגן המערבי של הים התיכון. זאת היתה אחת הסיבות למלחמות העקובות מדם בין שתי המעצמות שהביאו להחרבתה של קרתגו. לרומא עצמה נגרמו נזקים כבדים, תשתיות נהרסו , כלכלתה נפגעה ועשרות אלפים מתושביה נפלו במלחמות. מצבה של רומא לא היה רחוק מאמירתו של מלך פירוס "עוד ניצחון כזה ואבדנו". השאלה שמתבקשת היא מה היה קורה אם במקום להלחם זו בזו היו משתפות פעולה. מתוך הכרה ששתיהן היו נשכרות מכך. רומא היתה נהנית מפעילותה הכלכלית של קרתגו-אספקה שוטפת של מוצרים שונים וקרתגו היתה זוכה להגנה ממדינה בעלת עוצמה צבאית חסרת תקדים. קרוב לוודאי שההיסטוריה היתה נראית אחרת.

המסקנה המתבקשת היא שביחסים בינלאומיים מעבר ממשחק סכום אפס למצב בו כולם מרוויחים נדרשת מוכנות ובשלות מדינית ונדרשו אלפי שנים כדי להגיע לתובנה זו. המעניין הוא שלתובנה זו לא הגיעו דרך הגות מדינית שהושקעה בה מחשבה רבה מאז אפלטון ואריסטו, אלא דרך ענף מתמטי שהתפתח במחצית השניה של המאה ה- 20.