בתאריך 7.5.14 התפרסמה בערוץ 10 כתבה לרגל ביקורו בארץ של פרופ’ ברוס ליפטון. הרצאתו והכתבה על אודותיו היו זרועים אי-דיוקים רבים והציגו אותו כחוקר מוביל המקדם תפיסה מדעית חדשנית. בסקירה זו אשתדל להסביר את אי-הדיוקים שהופיעו בכתבה וכמה מהשגיאות החמורות בתפיסתו של פרופ’ ליפטון.
בתאריך 7.5.14 התפרסמה בערוץ 10 כתבה לרגל ביקורו בארץ של פרופ’ ברוס ליפטון. הרצאתו והכתבה על אודותיו היו זרועים אי-דיוקים רבים והציגו אותו כחוקר מוביל המקדם תפיסה מדעית חדשנית. בסקירה זו אשתדל להסביר את אי-הדיוקים שהופיעו בכתבה וכמה מהשגיאות החמורות בתפיסתו של פרופ’ ליפטון.
תחקיר קצר על פרופ’ ליפטון מעלה שהוא לא פרסם אף מחקר מדעי מאז שנת 1992, כלומר במשך 22 שנה. מכאן גם נובע לא רק שהוא איננו אחד הביולוגים החשובים בעולם – תואר שגם חתני פרס נובל לא מעזים להתהדר בו – אלא שהוא למעשה אלמוני למדי מבחינה אקדמית. בשני העשורים האלה תיאוריות רבות קמו ונפלו, שיטות מחקר מסוימות הפכו לא רלוונטיות ושיטות חדשות ומדויקות יותר צצו ונכנסו לקונצנזוס המדעי. 22 שנה הן נצח במונחים אקדמיים, ומוזר שלמרות “הצלחתו המסחררת” כביכול, פרופ’ ליפטון לא פרסם מאז 1992 ולו מאמר אחד בכתב עת מדעי.
בתחילת הכתבה טען פרופ’ ליפטון שהמוח משפיע על הסביבה הכימית של נוזל התא, והוא צודק – קוראים לזה תקשורת הורמונלית. המוח שולט על הפרשת הורמונים (מולקולות תקשורת) שכדי למלא את תפקידם מחוללים שינוים בתאים. אדרנלין, למשל, גורם בין היתר לתאי שריר מסוימים להתכווץ. אין בזה שום דבר חדש או מהפכני, אלא ביולוגיה בסיסית שנלמדת בתיכון.
אפיגנטיקה
גם בנושא האפיגנטיקה הכתבה כוללת שגיאות מהותיות. בניגוד לטענתו של פרופ’ ליפטון האפיגנטיקה (תחום העוסק בהשפעת הסביבה על מידע גנטי) אינה קובעת שהגנים אינם אחראים לבריאותנו, אלא מוסיפה לכך ממד נוסף של מורכבות. הגנים הם ספר ההנחיות של הגוף והתהליכים האפי גנטיים הם מעין תיקונים בספר המוכתבים בין היתר בידי הסביבה. יותר מדויק לומר שהבריאות שלנו מושפעת מהשילוב של גנטיקה וסביבה, וגם כאן ההשפעה של כוח המחשבה והאמונה שלנו מוגבלת ביותר.
אפקט הפלצבו
באשר לאפקט הפלצבו. בספרות המדעית ידועים כמה מקרים שבהם התגלה שניתוחים לא היו יעילים מבחינה קלינית, ואחד מהם הוא אכן ניתוח הברך המוזכר בכתבה – ניתוח שהיה מאוד פופולרי בעבר, אבל ההצלחה שלו הייתה מוגבלת ולא היה ברור מדוע הוא מצליח רק בכ-60-50 אחוז מהמקרים. אחרי בדיקה של שלוש קבוצות – קבוצת ניתוח רגילה, ושתי קבוצות פלצבו שונות, התברר שאין לו כל אפקט קליני מעבר לאפקט הפלצבו. ידועים סיפורים דומים מהעבר, כמו ניתוח פלצבו לקשירת עורק בית החזה ועוד, אבל אין בהם כדי להצדיק את ההכללות שבהן נוקט פרופ’ ליפטון.
בהמשך הכתבה מוזכרת בדיקה שבה קרם לחות שימש כטיפול פלצבו לכווייה, והמטופלת אכן חווה הקלה בכאבים. מה שלא מוזכר – והעובדה הזו מגובה במחקרים רבים, הוא שאפקט הפלצבו הוא סימפטומטי בלבד. הוא משפיע על החושים שלנו, ובמידה מוגבלת גם על מערכת החיסון, אבל בשום פנים לא על הגורם לבעיה.
לא מעט מחקרים שהשוו בין טיפולים לפלצבו הראו בצורה מובהקת שאף על פי שהחולה הרגיש טוב יותר, הבעיה היסודית שממנה סבל לא נפתרה. דוגמה אחת לכך היא מחקר שנערך על חולי אסתמה שבה השוו בין משאף רגיל למשאף דמה. מטופלים שטופלו במשאף דמה חשו שיפור, אך רק אצל אלה שהשתמשו במשאף האמיתי נמצא שיפור משמעותי בתפקודי הריאה.
אפקט הפלצבו הוא המנוע מאחורי רוב הטיפולים האלטרנטיביים וגם כאן יש שפע של מחקרים. הטענה שאפקט הפלצבו, או “כוח המחשבה”, יכול לרפא מחלות, היא הטעיה. ההטעיה הו עלולה לעלות בחיים, כמו שהיה במקרה של מנכ”ל אפל המנוח – סטיב ג’ובס. קיים כיום מנגנון מבוקר היטב לאישור תרופות, שבמסגרתו כל תרופה חייבת להוכיח שהיא יעילה יותר מקבוצת הפלצבו או מטיפול מוכח אחר, אחרת לא תקבל את אישור מינהל המזון והתרופות בארה”ב (ה-FDA). בתהליך הבדיקה של תרופה חדשה בהחלט לוקחים בחשבון את אפקט הפלצבו ועושים ביקורות נוספות.
פרופ’ ליפטון טוען שהגנים אינם שולטים בדבר – אין דבר רחוק יותר מהאמת. הגנים הם חוברת ההפעלה של הגוף, והסביבה אמנם יכולה לעשות בה שינויים קלים אך הגוף עדיין ישתמש בה כדי לתפקד. הגנים הם הקוד של כל המכונות המרכיבות את הגוף, וברור שאם יש כשל כלשהו באחת המכונות הללו הוא ישפיע על תפקוד הגוף. פרופ’ ליפטון תוקף בהרצאתו את המנגנון הזה, שעומד בבסיס הרבה מאוד תהליכים ביולוגים מאופיינים היטב, אך לא מציג לכך ראיות משכנעות.
“מדע” ניו אייג’י
בהרצאה עצמה מופיעים טיעונים מרחיקי לכת עוד יותר שלא הוצגו בכתבה. פרופ’ ליפטון פותח את דבריו במעין מבוא לביולוגיה הזרוע באי דיוקים, סילופים ובמקרים מסוימים שגיאות גסות ברמה של אי-הבנה בסיסית של מנגנונים העומדים בבסיס הביולוגיה, כמו תורת האבולוציה או הביולוגיה של התא. הוא מזכיר כמה מחקרים, עושה הקשרים מופרכים בינם לבין השערות ניו-אייג’יות ומביא שלל טיעונים והמלצות לא מבוססות.
כמה דוגמאות לכך הן טענותיו שאוכל אורגני עדיף כי הוא “המזון של התאים”, שחולה סרטן סופני יכול להחלים בכוח האמונה, ושהאמונה שלנו משפיעה על המצב הפיזי של התאים. פרופ’ ליפטון מוסיף ואומר שניתן לשלוט בגנים בכוח המחשבה – חלום יפה אבל נטול בסיס מדעי.
את הנחותיו הוא מגבה בשלל דוגמאות לא קשורות. דוגמה אחת לכך היא דבריו על כך שתאים יכולים להתמיין לסוגים שונים בהתאם לסביבה – זה אמנם נכון, אבל לא בגלל מצב הגוף אלא בהשפעת מנגנון התפתחותי מוגדר היטב הנובע ממידע גנטי.
הוא גם משתמש באנלוגיות מוטעות, כמו הטענה שהממברנה (קרום התא) היא ה”מוח” של התא. בשביל לסבר את האוזן, אם אקח את החומר הגנטי של תא אחד ואשתול אותו בתא אחר עם ממברנה אחרת, כעבור זמן מה התא יתחיל להתנהג כפי שיכתיב לו החומר התורשתי ששתלתי בו. יש אמנם תאים שיכולים לחיות בלי מטען תורשתי (תלוי כמובן בהגדרה מה זה “לחיות”), אבל אין תא שיכול להתרבות בלי דנ”א.
דוגמה אחרת לחשיבותו של החומר התורשתי היא אחת התקוות הגדולות למציאת תרופה לסרטן המבוססת על רפואה מותאמת אישית. במסגרת הטיפולים האלה מנתחים את השינויים בחומר התורשתי של גידולים ומתאימים טיפולים בהתאם להם. יש עוד דוגמאות רבות המבהירות את חשיבותם של הגנים, וקצרה היריעה מלתאר אותם.
ייתכן לאור זאת שמחקריו של פרופ’ ליפטון מלפני למעלה משני עשורים תרמו תרומה צנועה למדע, אך הם רחוקים שנות אור מלהדגים את התהליכים שהוא מתאר לטענתו. הטיעונים שלו אינם מבוססים מדעית, והגדרתו כאחד הביולוגים המובילים בעולם לועגת על עבודתם של מדענים ששוקדים במעבדותיהם על מחקרים פורצי דרך.
הכתבה היא חלק ממדור “יש מקום לספק” העוסק בכשלים בעיסוק התקשורתי בסוגיות מדעיות. אין לראות בה כל הבעת עמדה לגבי הנושא שבו הסרטון המקורי עוסק, אלא רק על אופן העיסוק שלו במדע.
11 תגובות
הי אריאל,
תודה על הנקודות שהוספת.
אני בהחלט מבין אותם, ועם זאת חשוב לי להבהיר שנקודות אלו אינם עקרונות מדעיים ואינם קשורים למדע אמיתי. (בהנחה כמובן שאתה מגדיר מדע כחקר האמת)
נתחיל עם הנקודה הראשונה:
אינני יודע מי המציא את המשפט “טענות יוצאות דופן דורש הוכחות יוצאות דופן”. אני מבין את ההגיון מאחוריו ולמה הוא עשוי לשמש, אך זהו אינו עקרון מדעי, ואף עשוי להוות סתירה לעקונות המדע.
קודם בוא נדייק טיפה. חשוב להבין שבמדע אין כזה דבר “הוכחה”. הוכחה היא דבר סובייקטיבי. לדוגמא: עשית ניסוי בו הצלחת להדביר נמלים עם אבקת קקאו ואתה טוען “אבקת קקאו הורגת נמלים”.
בשבילך זה הוכחה. בשביל אדם אחר זו אינה הוכחה כי הוא ניסה לשחזר את הניסוי פעמים רבות ולא הצליח. בשביל אדם שני זו כן הוכחה, כי הוא פשוט מאמין לך כי יש לך תואר בביולוגיה.
אדם שלישי מקבל את הממצא שלך אך טוען שאינו מוכיח בהכרח את הטענה שלך, והאדם הרביעי טוען שהניסוי שלך מלא בכשלים , שחברות הקקאו שילמו לך, ושאתה סתם שקרן.
המחקר המדעי אינו מספק הוכחות. המדע מספק עדויות, תימוכין, אישושים. לא ניתן להוכיח שום דבר ב100%.
תימוכין אלו מהווים הוכחה עבור מי שמאמין להם, לא מהווים הוכחה עבור מי שלא מאמין להם ומהווים הוכחה בערבון מוגבל עבור מי שמאמין להם בערבון מוגבל.
אבל בוא נצא מנקודת הנחה שיש פה בלבול טרמינולוגי ושכוונתך כשכתבת “הוכחה”, היתה לתימוכין.
העקרון המדעי הוא: “כל רעיון לגבי האמת (טענה, תיאוריה, מסקנה), זקןק לתימוכין, על מנת להגדיל את רמת הוודאות של האמונה באמיתותו”
ולכן כל טענה שהיא – ואין זה משנה אם היא רגילה או יוצאת דופן – על מנת שניתן יהיה להאמין שהיא נכונה, זקוקה לטיעונים חזקים.
אין זה משנה אם גיליתי חיידק שמצליח להתקיים ללא חמצן (טענה רגילה), או חיידק שיודע לדבר (טענה יוצאת דופן).
בשני המקרים עלי לספק תימוכין מספיקים כדי שניתן יהיה לאמין בטענה.
יתכן שיהיו כאלו שיאמינו לתגלית הראשונה אפילו מבלי לשאול שאלות כי היא “הגיונית” ולא יאמינו לתגלית השניה כי היא “לא הגיונית”, אך אין זה קשור למדע.
העקרון “טענות יוצאות דופן דורשות תימוכין יוצאות דופן” הוא כלל אצבע שהומצא לדעתי על מנת להתגבר על הקושי שלנו להתמודד עם העובדה שכמעט אין שום דבר שיש לנו לגביו ודאות מוחלטת,
אך “קיצור דרך זה” עולה לנו בהתרחקות מהגישה המדעית.
העקרון המדעי הוא “כל טענה שהיא דורשת תימוכין מספקים על מנת שניתן יהיה להאמין שהיא נכונה”.
נחזור רגע לברוס ליפטון. תראה את הסרט בקישור שהוספתי בתגובה לניסים ותחליט בעצמך, לגבי אלו טענות שהוא מעלה שם הוא סיפק מספיק תימוכין, לדעתך, ולגבי אלו לא.
יש בנו צורך חזק מאוד לוודאות. צורך זה הוא אחד הסכנות הגדולות למדען ולמחפש האמת. זוהי סכנה כיוון שצורך זה דוחף אותנו לקבוע האם דבר הוא נכון או לא נכון, כאשר ברוב המקרים, הוודאות האמיתית שלנו לגבי נכונותם של הדברים היא מאוד נמוכה.
כשראיתי את הסרט המצורף לא “קיבלתי” או “שללתי” את טענותיו של ברוס ליפטון באופן מוחלט. הקשבתי לו בפתיחות, שקלתי את כל הנתונים והמידע שהוא סיפק, לחלק מטענותיו הרגשתי שהוא סיפק מספיק תימוכין עבורי, לאחרות מעט פחות ולאחרות מעט מידי..
נקודה שנייה:
שים לב שארז הגיב על הכתבה ועל ההרצאה של ליפטון בישראל – בה לטענתו השתתף. אינני יודע מה היה בהרצאה, אבל ברור שכתבה של כמה דקות שבכלל נוצרה על ידי כתב כלשהו ולא על ידי ליפטון עצמו, תציג רק טיעונים עסיסיים ללא ההוכחות. גם הרצאה לא בהכרח יכולה להכיל את כל התימוכין והמחקרים,
כי תשומת הלב של הקהל מוגבלת בזמן. לא ראיתי את ההרצאה שלו בארץ, אך אם תצפה בהרצאה שצירפתי בתשובה לניסים תראה שהוא דווקא מביא תימוכין מאוד מעמיקים להרבה מהטענות שהוא טוען בה.
לדעתי הנסיון לנתח את טענותיו של ליפטון על בסיס הכתבה הוא מאוד שטחי.
את ההרצאה של לפטון בישראל, כאמור, לא שמעתי, אך גם פה נתקלתי בניתחו של ארז בדברים שגרמו לי להרים גבה. לדוגמה, הפסקה: “הוא גם משתמש באנלוגיות מוטעות…. להתרבות בלי דנ”א”, היא עדות עבורי לשיפוט מהיר, ללא בדיקת עומק. בהרצאת הוידאו שצירפתי בקישור לניסים, שהיא כאמור מ-2005, ליפטון מסביר בדיוק את מה שארז מסביר ולכן הוא טוען שגרעין התא
מקביל יותר למערכת הרביה מאשר למוח (בהיבט של מנגנון השולט על התפקודים), ושאם תוציא מהתא את הגרעין הוא ימשיך לפעול כרגיל (בשונה ממה שהיה קורה אם תוציא מאדם את המוח). הוא מקביל את ממברנת התא למוח כיוון שכל תהליך הקלט של המידע החיצוני המגיע אל התא והחלטה מה
לעשות עם קלט זה נקבעת כבר ברמת קרום התא. כמובן שגם ארז צודק בכך שתפקודי התא לאורך זמן יקבעו על ידי החומר הגנטי בגרעין ולכן ניתן לדמות זאת למערכת שליטה (מוח), אך מכאן עד להחליט שהאנלוגיה של ליפטון מוטעה יש מרחק רב.
אגב, בתגובתי לארז לא התייחסתי לטענות השונות שהוא מעלה כלפי דבריו של ליפטון, שאפילו שחלקן היו מוטות מראש ומהירות שיפוט לדעתי, היו עדיין ענייניות ביחס לטיעוניו של ליפטון. התייחסתי לניתוח האישיות שנעשה ליפטון כגישה שאינה מדעית לניתוח אמיתותן של טענותיו.
נקודה שלישית:
אם אתה חפץ באמת לא תאמין לא למדען הדתי שמצא עדויות לקיומו של אלוהים ולא למדען האתאיסט שמצא עדויות לקיומו של אלוהים.
תבחן באופן ענייני את הטענות שלהם ובהתאם לשיפוט האישי שלך תחליט עד כמה אתה מאמין להן.
זוהי גישתו של המדע.
ברור שאם מדען אתאיסט ימצא עדויות לקיומו של אלוהים יהיה קל יותר להאמין לו מאשר לו היה דתי, כיוון שניתן להניח (ואין זה בהכרח נכון) שהוא פחות מוטה.
אבל מה אם רצה הגורל והאדם, שגילה את העדות החזקה ביותר עד היום על קיומו של אלוהים, הוא דתי?
אם המדע היה פוסל את עדותו על סמך אמונותיו האישיות, הוא היה מאבד את אחת התגליות החשובות ביותר בהסטוריה.
לכן, במדע אמיתי, בחינה של ממצאים וטענות חייבת להיות עניינית. כל הטיה המבוססת על הנחות ודעות קדומות מסיטה אותנו משביל המדע לשביל האמונה העיוורת – והופכת את המדע לדת חדשה.
אחד הכללים הראשונים במחקר המדעי הוא האובייקטיביות – כלומר מחשבה שאינה מוטה על ידי צורך שהאמת תהיה כזו או אחרת.
יושי תן לי להציג כמה נקודות “ששכחת” להוסיף לתגובה שלך:
1) טענות יוצאות דופן דורשות הוכחות יוצאות דופן כלומר ברגע שאתה טוען שמשהו שסותר הרים של מחקרים או שאין לא הוכחות יוצאות דופן (מחשבה יכולה לרפא, קיום של ישות שיצרה את היקום וכו’..) אתה צריך להביא, במקרה זה, יותר ממחקר אחד שלא כל כך רלוונטי.
2) מה שארז מתלונן עליו הוא על עיוות של נתונים מדעיים ועל הניסיון העורר חמלה של קשירה של נתונים אלו לתפיסות שונות שנוגדות את המדע המקובל כדי לקדם את המדע הניו אייג’י.
3) מדוע שהסתובבות בחוגים מפוקפקים/לא מדעיים לא יהיה סיבה לפקפק באמינות של מישהו? למי תעדיף לאמין? למדען דתי ש”מצא” עדויות לקיומו של אלוהים? או למדען אתאיסט שמצא את אותן עדויות? אני לא מדבר על מצב שאותו מדען דתי טוען כבר שנים שהוא מצא עדויות לקיומו של אלוהים ובכל פעם התגלו פגמים או סילופים של העדויות.
ניסים ניסים…
שרלטן, סכנה לציבור, הכל יכול להיות. זהו שיפוט סובייקטיבי וזה לגיטימי לחלוטין, אך זה לא קשור למדע.
הנסיון לבחון את טענה מסוימת על ידי בחינה של האופן בו אנו תופשים את האדם שטען אותה, איננה גישה מדעית אלא גישה מסיונרית (מלשון mission = משימה) ואין מקומה בעולם המדע לדעתי.
המוטיבציה שאמורה להניע למדע היא חקר האמת כפי שהיא, ולא הכפפת האמת למה שהיינו רוצים שהיא תהיה.
וכן אתה צודק, ארז היה הרבה יותר עדין עם ליפטון מאשר אני עם ארז, כי ארז עצמו לא היה מטרת התגובה שלי אלא התופעה עצמה של שיפוט האדם ככלי לבחינת טענותיו. וכפי שציינתי בתגובתי, ארז שפט את ליפטון בצורה עדינה יחסית לביקורות אחרות בהן נתקלתי.
ודבר אחרון עבורך, באמת מתוך רצון טוב. כתבת בעצמך שקראת על ליפטון קצת.
קצת…. וכבר קבעת שהוא שרלטן וסכנה לציבור..???
ומה אם הוא כן עלה על משהו שהוא נכון? האם לא חבל לך לפספס זאת על ידי כך שתפסול זאת כל כך במהירות?
עזוב לרגע את כל הטענות ה”מתקדמות” של לפטון שנראות לך ולאחרים הזויות.
צפה בהרצאה שלו “ביולוגיה של תפישה” משנת 2005, שעוסקת רק בנושאים מדעיים, ותחליט בעצמך אם יתכן שהוא מבין דבר או שניים (או יותר).
הנה קישור
https://www.youtube.com/watch?v=WnmaiWWZ3fc
ניסים ניסים…
שרלטן, סכנה לציבור, הכל יכול להיות. זהו שיפוט סובייקטיבי וזה לגיטימי לחלוטין, אך זה לא קשור למדע.
הנסיון לבחון את טענה מסוימת על ידי בחינה של האופן בו אנו תופשים את האדם שטען אותה, איננה גישה מדעית אלא גישה מסיונרית (מלשון mission = משימה) ואין מקומה בעולם המדע לדעתי.
המוטיבציה שאמורה להניע למדע היא חקר האמת כפי שהיא, ולא הכפפת האמת למה שהיינו רוצים שהיא תהיה.
וכן אתה צודק, ארז היה הרבה יותר עדין עם ליפטון מאשר אני עם ארז, כי ארז עצמו לא היה מטרת התגובה שלי אלא התופעה עצמה של שיפוט האדם ככלי לבחינת טענותיו. וכפי שציינתי בתגובתי, ארז שפט את ליפטון בצורה עדינה יחסית לביקורות אחרות בהן נתקלתי.
ודבר אחרון עבורך, באמת מתוך רצון טוב. כתבת בעצמך שקראת על ליפטון קצת.
קצת…. וכבר קבעת שהוא שרלטן וסכנה לציבור..???
ומה אם הוא כן עלה על משהו שהוא נכון? האם לא חבל לך לפספס זאת על ידי כך שתפסול זאת כל כך במהירות?
עזוב לרגע את כל הטענות ה”מתקדמות” של לפטון שנראות לך ולאחרים הזויות.
צפה בהרצאה שלו “ביולוגיה של תפישה” משנת 2005, שעוסקת רק בנושאים מדעיים, ותחליט בעצמך אם יתכן שהוא מבין דבר או שניים (או יותר).
הנה קישור
https://www.youtube.com/watch?v=WnmaiWWZ3fc
יושי
קראתי קצת על ליפטון. ארז היה הרבה יותר עדין איתו מאשר אתה היית עדין אל ארז.
לדעתי, ליפטון פשוט שרלטן. הקישורים מהאתר שלו הזויים, והאיש הוא סכנה לציבור.
מעניין מדוע כמעט כל פעם שמדען מסוים טוען שגילה תגלית שעשויה לערער את האמונות בהם מחזיק הזרם המרכזי של עולם המדע (ועל אחת כמה וכמה אם הגילוי תומך בדברים שיש להם קונוטציה לתפישות רוחניות – שהרי זה ידוע שהן המצאות בדיוניות כל מיני בודהות ואנשים מנותקים מהמציאות ואין בהם אפילו לא טיפת אמת) הביקורת המדעית העניינית עליו מתחילה בצורה הבאה:
“תקציר קצר על ד”ר ארז גרטי מראה שהוא כלל אינו מתמחה בגנטיקה אלא באימונולוגיה, מחקריו בכלל עסקו בתפקידי תעלות יוניות במערכת החיסונית, והשפעת אלכוהול על חישת הטמפרטורה. על כן דעותיו ורעיונותיו המוצגים בטור זה מוטלים בספק.
נוסף על כך הוא חבר פעיל בקרב חברי כת המדע הבדיוני הידועים בדמיון מופרך והתלהבות יתרה מרעיונות פסאודו מדעיים.”
ארז היקר. ראשית אבקש סליחה אם פגעתי בך. זו לא הייתה כוונתי. לצערי אני רואה זאת יותר מידי פעמים, וזה חורה לי, כי בתיוג אנשים אין שום דבר שקשור למדע או להוכחה מדעית.
מן הסתם ברור שמחיפוש קצר באינטרנט ותיוג שלך תחת כותרות התארים שעשית לא יכולות באמת לאפשר לי לדעת מי אתה, על מה מבוסס הידע שלך וטענותיו.
כמו כן גם אם מדען מסתובב בחוגים שונים, נקרא להם NEW AGE, מדע בדיוני, עדי יהווה או מצעד הגאווה, אין זה יכול להפחית במאום מאמינות טענותיו, אם אנו נצמדים לגישה המדעית שאמורה לבדוק את הדברים בצורה אובייקטיבית ולא מוטה.
מדוע יש צורך להתחיל את הביקורת העיניינית על ידי הנמכת קומתו של האדם? (ואני מוכרח לציין לטובה שאתה עוד היית עדין ביחס לבקורות אחרות בהן אני נתקל)
לכן, אולי ניתן היה לוותר על החלק הזה במאמר – ואם הפריע לך שמחברת הכתבה הציגה אותו כאחד הביולוגים החשובים בעולם (לא הוא טען זאת על עצמו) – אתה יכול פשוט לציין זאת בצורה פשוטה ולכתוב: “לי באופן אישי הפריע שהכתבת הכתירה אותו כאחד הביולוגים החשובים בעולם, כיוון שלדעתי…”
וכך לפחות ניתן ליצור אבחנה ברור יותר בין דעות אישיות סוביקטיביות לדיון המדעי שאמור להיות יותר אובייקטיבי.
שוב סליחה אם פגעתי,
זו לא כוונתי.
קשה לי כשהשיח המדעי מאבד את העקרונות המנחים את המדע.
New Age היא מיסטיקה לכל דבר ואין לה שום מקום במחקר המדעי. מה שכן ראוי למחקר איך התפתח ה- New Age. זה תפקיד הסוציולוגיה והפסיכולוגיה. הרבה פתאים עלולים ליפול למלכדות דבש זו. יש להתרחק מכך כמו מאש.
הרצל
אכן – האיש מלא בשטויות….
בדקתי בויקיפידיה, ולפיה האיש קיבל “הארה” בשנות ה-80 ומאז הוא טוען שמבנה התא מוכיח שיש אלוהים.
http://en.wikipedia.org/wiki/Bruce_Lipton
אז איפה הוא פרופסור? מוסד רציני או קיקיוני? במאמר האחרון שלו הוא היה במחלקת עור של מוסד מכובד. לא ברור באיזה תפקיד.
“כיום מנגנון מבוקר היטב לאישור תרופות” וואלה באמת ארז ?
https://en.wikipedia.org/wiki/Criticism_of_the_Food_and_Drug_Administration#Charges_of_FDA_bias