שנג'ואו 7: יותר מנפנוף דגל בחלל?

טל ענבר, ראש המרכז לחקר החלל במכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל קובע כי לסין מטרות ארוכות טווח בתוכנית החלל ובראש ובראשונה יוקרה ויתרונות כלכליים לתושביה * מירוץ החלל נמצא במקום משני * סיכום המבצע בו התבצעה הליכת החלל הסינית הראשונה

טל ענבר הוא ראש המרכז לחקר החלל במכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל

עם נחיתת החללית הסינית שנג'ואו 7 בערבות מונגוליה התיכונה, ועם הרושם המצועצע מעט של טייקונאוט סיני המנופף בדגלון סין מחוץ לחללית, רצוי לבחון באופן מפוקח ונעדר תעמולה את משימת החללית כחלק ממכלול רחב יותר של תוכנית החלל המאוישת של סין. מה יעדיה של סין בחלל? מדוע מושקעים סכומי עתק במשימות ראווה? מדוע המשימה הייתה כה קצרה? האם סין מצויה במרוץ חלל מול מעצמות חלל ותיקות דוגמת רוסיה וארה”ב, או שמא היא מתעתדת להתחרות במדינות אסיה דוגמת יפן, הודו וקוריאה הדרומית? היכן משתלבת תוכנית הירח של סין ומהם בעצם יעדיה האמיתיים של סין בחלל?

דומה, שעל חלק מהשאלות הנ”ל קשה למצוא דובר רשמי סיני שייתן מענה הולם. כלי התקשורת בסין אחוזי התרגשות ממשימת החלל האחרונה של סין, ולמרות ההישגים הטכנולוגיים הניכרים, סין פסעה בנתיב מוכר בו הילכו ברה”מ וארה”ב כבר לפני למעלה מארבעה עשורים. האם התעמולה היא אכן חזות הכול?

המסמך הפומבי היחיד של סין העוסק במדיניותה בחלל הוא תוכנית חומש שפורסמה בשנת 2007. עיקרי התוכנית משרטטים את יעדיה של סין בחלל עד שנת 2012 והם כוללים (פרט למשימת שנג'ואו 7 שהושלמה היום, ומשימת שאנג'ה לירח), את היעדים הבאים:

• יישום תוכנית החלל המאוישת ותוכנית חקר הירח הבלתי מאוישת לטווח הבינוני והארוך;
• פיתוח טלסקופ חלל גדול בתחום קרינת X לשם מחקר חורים שחורים; (ישוגר ב – 2010)
• בניה, שיגור והחזרה לכדור הארץ של לוויין מתקדם למחקרים ביולוגיים ומחקרים במיקרו כבידה; (ישוגר ב – 2009)
• שיתוף פעולה עם רוסיה במחקר וסקר מקיף של מאדים, שיתוף פעולה בינלאומי במחקר החלל בתחום קרינת אולטרא סגול, שיתוף פעולה עם צרפת בבניה ותפעול לוויין לחקר התפרצויות שמש;
• האצת מחקר בסיסי בתחום טלסקופי שמש
• מחקר בסיסי בתחומי מפתח של מדעי החלל (ללא פירוט).

(ראו גם ראיון עם בכיר בסוכנות החלל הסינית)

עיון מדוקדק ב”תוכנית החומש האחת עשרה למדעי החלל” שהוציאה ועדת ההיגוי של סין לנושא חקר החלל, מגלה פרטים נוספים החורגים ממסגרת הזמן של התוכנית. ראוי לציין את המחקר הרובוטי של הירח, שתחילתו במקפת שאנג'ה, המשכו בחללית שתנחית רובוט משוטט על הירח (1012) ושיאו בנחיתת חללית לאיסוף דגימות ירח והחזרתן לכדור הארץ (2017).

באשר לתוכנית החלל המאוישת, עוסק המסמך הסיני בנושא רכישת היכולת לפעול מחוץ לחללית (EVA), יכולת שהודגמה במשימת שנג'ואו 7. כמו כן מתכוונת סין להשיג יעד של עגינת שתי חלליות שנג'ואו או חללית שנג'ואו מאוישת עם יחידה מסלולית לא מאוישת; פיתוח “מעבדת חלל” (הכוונה לתחנת חלל הדומה במידה רבה לתחנות החלל הסובייטיות מסדרת סאליוט שפעלו בשנות השבעים וראשית שנות השמונים) שתוכל לתמוך בפעילות מאוישת לטווח ארוך.

יעדי התוכנית אינם מראים קפיצות דרך משמעותיות בתחום הטכנולוגי. תוכנית החלל הסינית שמרנית באופייה, אולם במוקדים מסוימים מגלה סין יצירתיות ותעוזה – בין אם מדובר על שימוש בהידראזין כדלק למשגר מאויש (ארה”ב ורוסיה נמנעות מכך עקב סכנות של הדלק והמחמצן שלו), או בתכן חדש לתא המסלולי של החללית שנג'ואו, היכול להישאר בחלל זמן רב ולו מקור כוח עצמאי; גם בתחום המיקרו לוויינים פועלת סין, הן בפיתוח וייצור עצמי, והן בשת”פ עם גורמי חוץ, כמו למשל תאגיד SSTL הבריטי.

סין אינה מצויה במרוץ חלל עם מדינות אחרות, גם לא עם הודו, שהכריזה על רצונה לפתח יכולת פעולה מאוישת בחלל ואף משימות מאוישות לירח. לסין אג'נדה חללית משלה, ואם היא מצויה במרוץ, הרי זה מרוץ עם עצמה. תוכנית החלל המאוישת של סין נועדה להשגת יוקרה בזירה הבינלאומית, יעד סיני מוכר מזה עשרות בשנים; עם זאת, רואה סין התחום החלל מנוף לקידום טכנולוגיות נלוות שישמשו אותה בתחומי חיים שונים על כדור הארץ (ובהם חקלאות, רפואה, טכנולוגיות מזון ותעשיות אלקטרוניקה ומחשבים). ההשקעות הממשלתיות הגדולות בתחום החלל יוכלו להניב רווחים בתחומים אלה ואחרים, ולהוות קטר כלכלי חשוב בתהליך הצמיחה המואץ בו מצויה סין מאז הרפורמות של נשיאה הקודם ג'יאנג דזה – מין.

תחום חללי נוסף וחשוב עבור סין הוא תחום לוחמת החלל, או כפי שהסינים מעדיפים לראותו – הגנה על נכסיה החלליים של סין. ניסוי השמדת הלוויין שערכה סין בינואר 2007 הציב במלוא החומרה את סוגיית הנשק החללי מזה, והצורך הדוחק למציאת פתרון לשברי חלל מעשה ידי אדם מזה; יתר על כן – פעילות חללית לוחמנית זו העלתה על סדר היום העולמי את הבעייתיות של אמנת החלל החיצון משנת 1967, אמנה המסדירה את נושא הלחימה בחלל, אליו וממנו במימד החוקי. אמנה זו זקוקה לשדרוג ניכר, וסין היא המדינה המובילה את היוזמה לכך באו”ם. מובן שהיוזמה הסינית לפירוז החלל אינה מתיישבת עם פעילותה בתחום הטילים נגד לוויינים, אולם ברמה ההצהרתית מנסה סין לגבש “קוד התנהגות” חללי שלא יתיר הצבת מערכות לחימה בחלל. ארה”ב היא המתנגדת העיקרית ליוזמותיה של סין באו”ם בנושא זה.

סין, הרואה עצמה – ובצדק – מעצמה עולמית מובילה, זיהתה את תחום החלל כמייצג תדמית של קידמה מדעית וטכנולוגית, עוצמה בזירה הבינלאומית, מעמד של דומיננטיות אזורית, ותחום משלהב דמיון המקנה למשטר הסיני אהדה מבית. יתר על כן, באמצעות שיתופי פעולה בינלאומיים שונים בתחום החלל, שהם עדיין בראשיתם, צוברת סין מעמד מכובד בקרב מדינות מפותחות ומתפתחות גם יחד. הרווחים המדיניים משיתופי פעולה כאלה יגיעו אף הם.

משימת שנג'ואו 7 היא צעד חיוני בפיתוח וביצור יכולותיה החלליות של סין בתחום הטיסות המאוישות – תנאי הכרחי לקיום פעילות חלל מתמשכת הכוללת תחנות חלל ומשימות מאוישות לירח. הריווח הגדול בין משימות החלל המאוישות (שנג'ואו 5 ב – 2003, שנג'ואו 6 ב – 2006 ושנג'ואו 7 ב – 2008) מעיד על חוסר דחיפות בתוכנית המאוישת מחד, ועל זהירות רבה מאידך. אין ספק שמשימת שנג'ואו 7 הייתה משימת “נפנוף בדגל”, אך יש לה מקום במסגרת החזון הכולל של סין לביצור מעמדה בחלל והפיכתה לשחקן עולמי מרכזי גם בתחום זה.