לקהל שלנו לא נוח עם משוואות

עורך כתב העת המדעי "סיינטיפיק אמריקן", ג'ון רני, מספר על הקושי להסביר תגליות ומחקרים מורכבים בלשון שווה לכל נפש

 מאת: יובל דרור 
 
 
רני. "תוך זמן קצר הבנתי שאף שאני אוהב מחקר, אני אוהב יותר להסביר אותו". תצלום: סיינטיפיק אמריקן
האם הציבור הרחב מסוגל להתמודד עם ידיעות מורכבות בתחום המדע? מדענים רבים סבורים שכלי תקשורת פופולריים מעוותים את המחקרים, ולכן נמנעים מלדבר עם עיתונאים. עורך כתב העת "סיינטיפיק אמריקן", ג'ון רני, טוען שאנשיו מתמודדים עם בעיה זו מאז נוסד כתב העת לפני קרוב ל-160 שנה. "עד לפני 20 שנה היו מדענים רבים שזילזלו בעמיתיהם שנהגו לדבר עם הציבור בנושאים הקשורים למדע, ואולם הלוך הרוח הזה הולך ומשתנה", הוא אומר.

הגיליון הראשון של "סיינטיפיק אמריקן" פורסם ב-28 באוגוסט 1845 ועסק בפרסום פטנטים. "אנחנו נחשבים לכתב העת האמריקאי הוותיק ביותר", אומר רני ל"הארץ". כיום נמכר המגזין בכ-2 מיליון עותקים ב-20 מדינות, בהן ישראל (ראו תיבה). לדברי רני, "ב-160 השנים האחרונות נדרש כתב העת שלנו להמציא את עצמו מחדש כמה פעמים. השינוי האחרון היה בשנת 48', אז הוא קיבל את העיצוב והפילוסופיה שמלווים אותו עד היום".

הפילוסופיה של "סיינטיפיק אמריקן" פשוטה: מדענים כותבים על העבודות שלהם או על עבודות של עמיתיהם, בלשון פשוטה, אך לא פשוטה מדי. לא פעם מגלה הקורא שהתחיל לקרוא כתבה, שאחרי כמה פסקאות הוא מאבד את יכולתו לעקוב אחר הסיפור כיוון שהוא מורכב מדי. מן העבר השני, לעתים מצליח כתב העת להבהיר סוגיות סבוכות באמצעות הסברים פשוטים וגרפיקה מוקפדת המלווה כל כתבה. שיטת עבודה זו מאפשרת לכתב העת לשמור על ארגון קטן במיוחד: רק כ-30 עובדים מועסקים בכתב העת באופן קבוע והם אחראים על הוצאת המהדורה באנגלית שנמכרת בארה"ב בכ-680 אלף עותקים. העובדים נוהגים לנסוע לכנסים מדעיים ולחפש שם סיפורים מעניינים. לאחר מכן הם פונים למדענים ומבקשים שיכתבו על המחקר שלהם. בחלק מהמקרים המדענים הם אלה שפונים לכתב העת ומבקשים לכתוב עבורו.

"המטרה המרכזית שלנו היא לספק מידע בסיסי על מדע ועל גילויים חדשים לציבור הרחב", מסביר רני. "במקרים רבים אנחנו כותבים על ממצאים שהתגלו כבר לפני כמה חודשים, אבל הציבור הרחב טרם נחשף למידע הזה מהדיווחים בעיתונות או בטלוויזיה וזו ההזדמנות שלנו לתת לו את המידע". כיוון שכתב העת מתפרסם אחת לחודש, הוא מתרכז בהסברים ונמנע מהרדיפה אחר סקופים עיתונאיים. "לא שאנחנו מתנגדים לסקופים, פשוט בדרך כלל אנחנו לא זוכים בהם", מסביר רני.

בעקבות מקרים בעיתונות האמריקאית, של כתבים שהונו את עורכיהם ופירסמו ידיעות בדויות, נערכה ב"סיינטיפיק אמריקן" בדיקה פנימית של נוהלי העבודה כדי למנוע מצב דומה. "עד עכשיו היה לנו מזל ומעולם לא היינו צריכים לחזור בנו מסיפור", אומר רני בהקלה מסוימת. "אנחנו כמובן מדפיסים הבהרות במידת הצורך אבל לא גילינו שסיפור שפירסמנו הוא לחלוטין לא נכון".

אחת הבעיות של סיינטיפיק אמריקן היא שהוא אינו כתב עת מסוג Peer Review, שבו מדענים עמיתים קוראים את המחקרים לפני פרסומם ונותנים לממצאים אישוש נוסף. "למרות זאת, אנחנו משתדלים שכל דבר שמדען כותב לנו יגובה על ידי פרסומים אחרים שנבדקו בשיטת Peer Review", אומר רני. "מעבר לכך יש לנו מחלקת בדיקת עובדות שאנשיה בודקים את המידע שנכתב ומנסים לאמת אותו, אבל בשורה התחתונה, אנחנו סומכים על המדענים שכותבים לנו וסומכים על העורכים שלנו שיידעו לאתר טעויות או עיוותים".

רני סיים את לימודי התואר הראשון שלו בייל ב-81' ושימש כחוקר במעבדה בבית הספר לרפואה בהרווארד. "תוך זמן קצר הבנתי שעל אף שאני אוהב מחקר, אני אוהב יותר להסביר אותו", הוא מספר. הוא נטש את עבודתו, החל לכתוב כפרילנסר וב-89' הצטרף ככותב לצוות של "סיינטיפיק אמריקן". ב-1994, כשהיה בן 35 בלבד, הוא מונה לעורך הראשי של כתב העת. "מאז שכתב העת נוסד היו לו רק שבעה עורכים ראשיים. זאת עבודה שנתקעים אתה להרבה מאוד שנים", הוא אומר וצוחק.

רני מכיר את התופעה של מדענים שמסרבים לדבר עם כתבי עת ועיתונים הפונים לציבור הרחב. "יש כמה מדענים כאלה שלא מדברים גם אתנו", הוא אומר. "אחרים מעריכים את המסורת שלנו ואת דרך הטיפול שלנו בחומרים ונעתרים לבקשות שלנו לכתוב עבורנו. בעבר היתה גישה שלילית ביחס להפיכת המדע לפופולרי. מדענים כמו קרל סייגן, שהופיע בטלוויזיה ודיבר עם הציבור על אסטרופיסיקה, היו בלתי מוערכים רק בשל הניסיון שלהם להביא את המדע לידיעת הציבור", הוא אומר. "כיום הגישה השתנתה. המדענים מבינים שאם הם לא ידברו עם הציבור, הוא לא ירצה לתמוך בעבודות שלהם. בנוסף, מדענים רבים נעים מהאקדמיה לתעשייה ויש להם אינטרס שיכירו אותם".

על אף שמטרת כתב העת היא להציג נושאים מורכבים באופן פופולרי, רני מודה שבמהלך השנים הוא שינה את עמדתו בנושא הזה. "בעבר חשבתי שניתן להסביר כל מחקר מדעי או גילוי בדרך שבה הציבור הרחב יבין את המהות שלו", הוא אומר, "כיום אני יודע שישנם גילויים בתחומים כמו פיסיקה, מתמטיקה או ביולוגיה, שהם ממש מורכבים ולכן יהיה צורך ב-20 עמודים של הסברים רק כדי להגיע לשורה תחתונה". לדבריו, במתמטיקה הדבר בולט במיוחד. "ברור לנו שלקהל שלנו לא נוח עם משוואות. משום כך, מהר מאוד אנחנו נקלעים למחסום שהדרך היחידה לעבור אותו היא לתת תיאור מילולי ולא לגמרי מדויק".

כתב העת עוסק אמנם במדע, אבל לדברי רני הוא לא נמנע מלהיכנס לפוליטיקה כשהדבר תואם את מטרותיו. "אנחנו לא בעד מפלגה זו או אחרת, אלא בעד המדע", הוא מפרט. "בגיליון חודש מאי האחרון כתבנו מאמר מערכת שהיה ביקורתי מאוד כלפי ממשל בוש וקבע כי מדובר בממשל בעל מדיניות אנטי-מדעית מובהקת. קיבלנו מכתבים זועמים רבים שקראו לנו להימנע מפוליטיקה, אבל הם לא ממש שינו את עמדתנו".

על השאלה האם העובדה שלכתב העת קוראים "סיינטיפיק אמריקן" הופכת אותו לאמריקאי מדי, רני משיב בשלילה. "המהדורה הצרפתית שלנו מפרסמת יותר מאמרים בתחום המתמטיקה כי הצרפתים הם חובבי מתמטיקה. הקהל הגרמני אוהב מאמרים בתחום ההנדסה. אבל באופן כללי מדע הוא מדע הוא מדע בכל העולם".

אם יש בכוויית, למה לא בישראל

לפני כשנתיים פורסם הגיליון הראשון של "סיינטיפיק אמריקן" בעברית. הרצל לאור, יזם ישראלי החי בארה"ב, רכש את הזכויות וניסה, ללא הצלחה, לעניין בהפקתו גופים שונים בישראל, בהם אוניברסיטאות ומוזיאונים. בסופו של דבר הוא פנה לד"ר אלי אייזנברג, סמנכ"ל מחקר ופיתוח ברשת "אורט", וזה הביע עניין.

"מה שהדליק אותי היה שלאור סיפר לי שכתב העת יוצא בערב הסעודית ובכוויית, אך לא בישראל", מספר אייזנברג. השניים הצליחו לגייס גם את סטף וורטהיימר שתורם 30 אלף דולר בשנה. גם אורט ולאור משקיעים כל אחד 30 אלף דולר בשנה בהפקת המהדורה בעברית ששמה דגש על מחקר ישראלי ומשתדלת לעמוד בסטנדרטים הגרפיים והמדעיים הקפדניים של המהדורה באנגלית.

בניגוד למהדורה באנגלית, בישראל יוצא "סיינטיפיק אמריקן" רק אחת לחודשיים. עד כה יש לה 1,500 מנויים והיא זקוקה לכ-3,500 כדי לכסות את עלויות ההפקה. "אף אחד מאתנו לא חושב להתעשר מכתב העת", אומר אייזנברג. "בעינינו זוהי מטרה פדגוגית ולא עסקית. מהסיבה הזו אנחנו עושים מאמצים כבירים כדי שהמהדורה תגיע לתלמידים, שלהם אנחנו מוכרים את הגיליון ב-20 שקל בלבד".