איור 1 כאשר רמות החמצן נמוכות (היפוקסיה), HIF-1α מוגן מפני פירוק ואז הוא מצטבר בגרעין התא, שם הוא חובר למרכיב ARNT ונקשר למקטעי דנ"א ספציפיים (HRE) בתוך גנים מווסתי היפוקסיה (1). ברמות חמצן רגילות, HIF-1α מתפרק במהירות על ידי מבנה הפרוטאוזום (2). החמצן מווסת את תהליך הפירוק על ידי הוספה של קבוצות הידרוקסיל (OH) למרכיב HIF-1α (3). בשלב זה יכול חלבון ה-VHL להיות מזוהה וליצור תצמיד עם HIF-1α, תוצאה המובילה לפירוקו באופן תלוי חמצן (4). איור: ועדת פרס נובל לרפואה

איור 1 כאשר רמות החמצן נמוכות (היפוקסיה), HIF-1α מוגן מפני פירוק ואז הוא מצטבר בגרעין התא, שם הוא חובר למרכיב ARNT ונקשר למקטעי דנ"א ספציפיים (HRE) בתוך גנים מווסתי היפוקסיה (1). ברמות חמצן רגילות, HIF-1α מתפרק במהירות על ידי מבנה הפרוטאוזום (2). החמצן מווסת את תהליך הפירוק על ידי הוספה של קבוצות הידרוקסיל (OH) למרכיב HIF-1α (3). בשלב זה יכול חלבון ה-VHL להיות מזוהה וליצור תצמיד עם HIF-1α, תוצאה המובילה לפירוקו באופן תלוי חמצן (4). איור: ועדת פרס נובל לרפואה

איור 1 כאשר רמות החמצן נמוכות (היפוקסיה), HIF-1α מוגן מפני פירוק ואז הוא מצטבר בגרעין התא, שם הוא חובר למרכיב ARNT ונקשר למקטעי דנ"א ספציפיים (HRE) בתוך גנים מווסתי היפוקסיה (1). ברמות חמצן רגילות, HIF-1α מתפרק במהירות על ידי מבנה הפרוטאוזום (2). החמצן מווסת את תהליך הפירוק על ידי הוספה של קבוצות הידרוקסיל (OH) למרכיב HIF-1α (3). בשלב זה יכול חלבון ה-VHL להיות מזוהה וליצור תצמיד עם HIF-1α, תוצאה המובילה לפירוקו באופן תלוי חמצן (4). איור: ועדת פרס נובל לרפואה

לוגו אתר הידען
חיפוש