אימונים ברוסיה. כבר 30 שנה לא נשלחה חללית מאויישת אל מעבר למסלול הקפה מסביב לכדורששה מתנדבים יכלאו ב-550 מ”ר למשך 500 ימים, במסגרת סימולציה רוסית ראשונה לקראת שיגורה של חללית מאויישת אל המאדים
מעבר לערימת שברי אספלט, במורד שביל שעשבים שוטים צומחים בו הנמצא מאחורי המכון לבעיות רפואיות וביולוגיות במוסקבה, שוכן היהלום החבוי בכתר של תוכנית החלל הרוסית והמפתח לטיסה עתידית למאדים: שלושה תאי חלל (Capsule) חבוטים, עשויים מפלדת אל-חלד, המחוברות ביניהן בכבלים ובצינורות ממתכת גלית.
לאחר שבמשך כשלושים שנה לא שוגרה חללית מאוישת אל מעבר למסלול הקפה סביב כדור הארץ, הודיע בשנה שעברה הנשיא ג'ורג' בוש שארה”ב תשלח שוב אסטרונאוטים לירח עד 2020, ומשם למאדים. משימה בסדר גודל כזה תהיה קרוב לוודאי בינלאומית, והודעתו של בוש דירבנה את אנשי החלל הרוסים, שהחליטו לערוך באמצעות תאי החלל שלהם, ובעלות של כ-10 מיליארד דולר, סימולציה חלוצית של טיסה למאדים.
מאז שנות ה-60 רוסיה היתה המובילה העולמית הבלתי מעורערת בכל הנוגע לסימולציות של חיים בתנאי בידוד, שנערכו במטרה לבדוק את הלחצים הפיסיים והפסיכולוגיים שעמם אסטרונאוטים צריכים להתמודד בטיסות חלל ארוכות. באביב 2006 היא תאוורר את הציוד המזדקן שלה כדי לכלוא שישה מתנדבים ב”מתחם קרקעי ניסויי” לטיסה מדומה של 500 ימים למאדים.
השיא האמיתי עומד על 438 יום בתחנת החלל מיר
מרכז השליטה על תחנת החלל מיר. נסיעה למאדים הרבה יותר מסובכת”גרדיאן” הוא העיתון הזר הראשון שהורשה לבקר בהאנגר המחקרים שבו נמצאים תאי החלל ולראות את התאים, שנבנו ב-1970, בעת ששופצו ושודרגו לקראת הדמיית הטיסה למאדים. “אנחנו רוצים שהם יהיו דומים למקור ככל האפשר”, הסביר המנהל הטכני של הפרויקט, ייבגני דמין.
פנים התאים מואר באור עמום ומעורר תחושה קלסטרופובית. אין חלונות. לאורך אחד הקירות ניצבות מיטות-דרגש, ומולן מדפים שעליהם יונחו מערכות תומכות חיים, כגון יחידת מחזור שתהפוך את הפסולת של הקוסמונאוטים למזון, חמצן ומים. צוהר מוביל לשני תאי החלל הנוספים: תא ובו חממה לגידול צמחים ותא רפואי. שתי תת-מערכות (Module) נוספות, שאחת מהן מדמה את התנאים על פני מאדים, ייתוספו מאוחר יותר, ובסך הכל חלל המערכת כולה יהיה בנפח של 550 מטרים מעוקבים.
נסיעה הלוך וחזור למאדים, הנמצא במרחק של 56 מיליון קילומטר לפחות מכדור הארץ, עשויה להימשך שנה וחצי עד שלוש שנים, לרבות שהות בכוכב הלכת וחקירתו. אסטרונאוטים כבר שהו תקופות ארוכות בתחנות חלל במסלול הקפה מסביב לכדור הארץ – הרוסי ולרי פוליאקוב מחזיק בשיא של 438 ימים בתחנת החלל מיר בשנים 1994-1995. אך נסיעה למאדים כרוכה בבעיות רבות, שהופכות אותה למורכבת הרבה יותר מהשהייה הנוחה יחסית בתחנות החלל מסביב לכדור הארץ.
האסטרונאוטים יהיו כלואים ברכב חלל שיופצץ ללא הרף על ידי קרינה מהשמש; שריריהם ועצמותיהם יידלדלו בשל חוסר המשקל; והם ייאלצו לקבל החלטות ללא סיוע מיידי מכדור הארץ: לקראת סוף המסע למאדים, השידור ממרכז הבקרה יגיע לחללית באיחור של עשרים דקות או יותר, אומר ויקטור באראנוב, סגן מנהל המכון לבעיות רפואיות וביולוגיות.
“כעת, כשיש לנו קוסמונאוטים בחלל הקרוב, אנחנו יכולים לשוחח אתם, לשלוח להם אספקה ותרופות, או להחזיר אותם ברכב הצלה בתוך שעות ספורות. אם ייפגעו מאסטרואיד או אם תהיה למי מהם דלקת בתוספתן בדרך למאדים, הם יצטרכו לסמוך על עצמם”, אמר.
בפעם האחרונה זה הסתיים במכות
אסטרונאוט בחלל. “הבידוד היה הגרוע מכל”בסימולציה שתיעשה במוסקבה ייבדקו היבטים מדעיים, רפואיים ופסיכולוגיים. צוות המתנדבים, כולם גברים, עדיין לא גויס, ואנשי המכון אומרים שכבר התחילו לקבל בקשות. התקשורת של “הקוסמונאוטים” עם מרכז הבקרה תיעשה בתנאים המדמים תנאי אמת, כלומר האיחור בקבלת השדרים יילך ויגדל ככל שה”טיסה” תתמשך. את הארוחות של המתנדבים ישלימו צמחים שהם יגדלו בעצמם. מאחר שבטיסה הווירטואלית אי אפשר יהיה לדמות תנאים של חוסר משקל – הדבר אפשרי על כדור הארץ רק למשך זמן קצר – ייערכו ניסויים נפרדים, שבהם תיבדק השפעת העדר הכובד על המתנדבים לטווח ארוך.
דמין, המנהל הטכני, אומר שאחד המתנדבים חייב להיות רופא, שיתרגל רפואה מרחוק – טיפול המסתמך על מאגרי הנתונים ב”חללית” ועל עצות מומחים שיישלחו אליו בקשר רדיו. “אם הם יהיו בטיסה ואחד מהם ישבור יד, הם יצטרכו לפתור את הבעיה בכוחות עצמם”, אמר דמין.
בניסוי הכליאה הארוך ביותר עד כה, שנערך ב-1999 ונמשך 240 יום, פרצה תגרת אגרופים בין שני “קוסמונאוטים” רוסים. זה היה בערב ראש השנה, והצוותים – שביצעו הדמיה של שיתוף פעולה רב-לאומי בתחנת החלל הבינלאומית – הורשו לשתות וודקה ויין. לאחר שהסתיימו המכות גרר אחד הרוסים השתויים חברת צוות קנדית הרחק מהמצלמות וניסה להחדיר בכוח את לשונו לפיה.
“היה קצר מוחלט בתקשורת”, נזכר חיידאר חוביחוז'ין, בן 53, עובד במכון שהיה אחד המתנדבים בניסוי. “נאלצנו לסגור את הצוהר בינינו ובין הצוותים האחרים למשך חודש”.
אחד המתנדבים פרש אז מהניסוי, אך האחרים נרגעו לאחר ש”משלחת מכדור הארץ”, בהשתתפות הרופא והקוסמונאוט הוותיק ולרי פוליאקוב, הגיעה לחללית כדי לתווך בין הנצים. החוקרים במרכז הבקרה, מצדם, שמחו על ההזדמנות לבדוק כיצד מתפתחים סכסוכים בעת טיסה ממושכת לחלל. אך לכולם היה ברור שמהומה כזאת בטיסה למאדים עלולה להיות קטלנית.
המתנדבים לניסויי הסימולציה שנערכו במשך השנים, רבים מהם עובדים במכוני מחקר שידעו שלעולם לא יהיו קוסמונאוטים, ראו בהשתתפותם בניסויים אות כבוד. “אהבתי את זה. זה היה הדבר הכי חשוב בחיים שלי”, הודה ייבגני קיריוסין, בן 55, מהנדס שקיבל אחר כך את אות גיבור ברית המועצות על מאמציו. “אך הבידוד היה הגרוע מכל. אחרי חודשים שבהם אתה נמצא רק עם שותפיך לניסוי, ההקנטה הקלה ביותר עלולה לגרום לך כעס אדיר”.
“מההיבט הפסיכולוגי, השאלה האמיתית אינה אם אנשים יוצאים מדעתם כשהם חיים בקופסת פח. הם לא משתגעים”, אמר ד”ר רוברט זוברין, נשיא “חברת מאדים”, המבצעת הדמיות של שהות בכוכב הלכת בתחנת מחקר בחוג הארקטי. השאלה היא אם הם יכולים לעמוד בעומס העבודה שיוטל עליהם כשיגיעו למאדים ויתחילו בתוכנית הקשה של סיורי שטח”.
