סיקור מקיף

דברים שיורמים יודעים: למה יש כל כך הרבה עורכי דין?

לא יותר צודק שגוף ניטרלי יחקור את שני הצדדים, יאסוף את כל הראיות, ובמשפט במקום שעורכי דין ידברו בשם התביעה וההגנה, יתנו את זכות הדיבור לאותם אנשים פשוטים, ואז שופט יפסוק?

מקצועות המשפט.  <a href="https://depositphotos.com. ">המחשה: depositphotos.com</a>
מקצועות המשפט. המחשה: depositphotos.com

"יש בתוכנו עדת אנשים אשר גודלו מנעוריהם להוכיח, במילים אשר יכבירו לדבר הזה, כי הלבן הוא שחור והשחור – לבן. הכול לפי השכר אשר יתנו להם השוכרים אותם, לעדה הזו משועבדים כל יתר העם. למשל, אם יחמוד איש את פרתי, יש לו עורך דין להוכיח כי עליו לקחת את פרתי ממני ועלי לשכור עורך דין אחר להגן על צדקי. כי אסור, לפי חוקת המשפט, לתת לאיש לדבר בעד עצמו" הטרוניה הזו שג'ונתן סוויפט שם בפיו של גוליבר מוליכה אותנו לשאלתה של מיצי:

למה יש בעולם כל כך הרבה עורכי דין? לא יותר צודק שגוף ניטרלי יחקור את שני הצדדים, יאסוף את כל הראיות, ובמשפט במקום שעורכי דין ידברו בשם התביעה וההגנה, יתנו את זכות הדיבור לאותם אנשים פשוטים, ואז שופט יפסוק?

המערכת שאת מציעה, מיצי, קיימת בארצות רבות והיא נקראת שיטת המשפט החקירתית או אינקוויזטורית. בשיטה האינקוויזיטורית בית המשפט ולא עורכי הדין אחראי על ניהול המשפט, איסוף הראיות וחקירת העדים ובהתאם תפקיד הפרקליט מצומצם. השיטה האדברסרית ה"אנגלית" הנהוגה בבריטניה ובמושבותיה לשעבר כולל ארצות הברית וישראל אכן נותנת מקום רב יותר לעורכי הדין שהם אוספים עדויות, מזמנים עדים ומנהלים את החקירה. אין מדובר רק בהבדל פרוצדוראלי אלא בפילוסופית משפט שונה. המשפט האירופאי שם את הדגש על "אמת" ואילו המשפט האנגלי מתרכז ב"הגינות". כך, למשל, זכות השתיקה של הנאשם  קיימת רק בשיטה האדברסרית: לא הוגן לדרוש מנאשם להפליל את עצמו כשם שאין דורשים משחקן כדורגל להבקיע שער עצמי. ניתן לראות  במשפט אדברסרי כעין דו קרב המוכרע ע"י הצדדים היריבים ותפקיד השופט רק להבטיח התמודדות הוגנת. המילה האנגלית Litigation (תביעה משפטית) מקורה ב מילה הלטינית litigatus שפירושה קטטה. תפיסת העולם האדברסרית היא שבני אדם נוטים מטבעם להתקוטט ועל מערכת המשפט להפוך את הקטטות להוגנות ומוסדרות.   בשיטה האינקוויזטורית, לעומת זאת,  מוקרבת ההגינות על מזבח השגת האמת העובדתית. השיטה האדברסרית מייצרת שגיאות משום שמלאכת איתור הראיות והצגתם מוטלת על צדדים שיש להם אינטרס בהסתרת עובדות לא נוחות להם והיא אינה הוגנת כלפי מי שאינו יכול לממן פרקליטים מיומנים. עיוות צדק מתרחש בשיטה האינקוויזיטורית כאשר ראיות חשובות נעלמות בשל העדר מוטיבציה של המשפטן הניטרלי שאמור ללקט אותן.  אך לשאלתך "מיצי" חשוב הבדל אחר – הארצות בהן מספר הפרקליטים הגבוה ביותר ביחס לאוכלוסיה הן אלו בהן נהוגה השיטה האדברסרית ובהן שיאנית העולם – ישראל בה רשומים מעל 600 עורכי דין לכל 100,000 תושבים קרובות אלינו מבחינה זו מדינות אדברסריות כארה"ב – כ420 עו"דים ל  100,000 תושבים (במדינת ניו יורק מספר עורכי הדין ביחס לאוכלוסיה גדול מבישראל) או בריטניה שם רשומים מעל 300 עו"דים למאה אלף. לשם השוואה בצרפת בה נהוגה השיטה האינקויזטורית מספיקים פחות מ90 עורכי דין לספק שרותים לאותה אוכלוסיה ובאוסטריה די ב70 .

עורכי דין קיימים באופנים שונים כבר כ2500 שנים, ביוון וברומא היו נואמים מקצועיים שייצגו בעלי דין בפני האספות שדנו בעניינם. כך התפרנס הפילוסוף פרוטגורס בנדודיו בין ערי המדינה של יוון הקדומה וכך, בנאומים משפטיים עשה לו קיקרו הגדול מוניטין ברומא. הפרקליטים האלו לא נחשבו כמרכיב חיוני במערכת ובמקומות רבים נאסרה פעילותם. ברומא הותר לתובעים ונאשמים להיעזר בעורכי דין אך נאסר תשלום עבור השירות הזה. הקיסר קלאודיוס, אדם נח לבריות שהתיר בין היתר לשחרר נפיחות בארוחות רשמיות, התיר גם לעורכי דין לקבל שכר טרחה ולכן זכאי אולי להיחשב כמייסדה של הגילדה המצליחה הזו. עורכי הדין התקיימו בשולי המערכת המשפטית מאז ועד לעת החדשה אלא שאת הזינוק הגדול בחשיבות ובמעמד עשו רק ב200 השנים האחרונות.

באנגליה, מולדת השיטה האדברסרית, חל עד למאה ה19 איסור מפורש על נוכחות פרקליטים ורוב המשפטים התנהלו ללא עורך דין המייצג את הנאשם כמעט עד המאה ה20. משחר ההיסטוריה של המשפט האנגלי אכפו השופטים בקפדנות את הכלל הזה. התובע היה נפגע העבירה (במקרי רצח לקח את התפקיד בן משפחה) והנאשם הגן על עצמו והיה חייב להציג את גרסתו. הנפגע העיד בשבועה על מעשהו של הנאשם והביא עדים, מולו ניצב הנאשם שהעיד ללא שבועה (כנראה כדי למנוע פיתוי לעברה על הדיבר התשיעי) וניהל חקירה נגדית של העדים. הרחקת עורכי דין מאולם המשפט הייתה מכוונת ונחשבה למרכיב מהותי בשיטה: האופן בו ענה הנאשם להאשמות היה המפתח לקביעת אשמה.

וויליאם הוקינג, מבכירי המשפטנים האנגלים במאה ה18 הסביר "חף מפשע יגן על עצמו ע"י העובדות טוב יותר מכל פרקליט ואילו האשם ,כשידבר עבור עצמו, יחשוף את האמת שעורכי דין ידעו להסתיר" . שעור הזיכויים במשפטים מעין אלו היה כ30% כלומר סיכויו של נאשם חסר ייצוג באותם ימים היה טוב לאין שיעור מסיכוייו של נאשם ישראלי שסוללה של עורכי דין מייצגת אותו. באין עורכי דין היה השופט מתערב ב"מריבה" שלפניו, בוחן את הראיות, מציג שאלות לעדים ומדריך את הנאשם על השאלות שהוא רשאי לשאול בחקירה הנגדית. משפט ממוצע, כולל התייעצות המושבעים ארך בשיטה נטולת פרקליטים זו כ 20 דקות. בתחילת המאה ה19 מתועדים מקרים בהם חבר מושבעים אחד סיים בישיבת בוקר כתריסר משפטים פליליים ושופט זכה לביקורת כשמשפט מסובך התארך לכמה שעות עד להכרעה. עסקאות טיעון לא היו אפשריות ומשפטים התנהלו, אם כי בקיצור רב,  גם כאשר הנאשם נתפס "על חם" או הודה.  הרעיון של נאשם המציג בעצמו את גרסתו לבית המשפט אמנם מקסים בפשטותו אך משפטן צרפתי ("אינקוויזטורי") שסייר באנגליה תיאר בזעזוע נאשם שלא היה מסוגל להוציא הגה מפיו ונראה חסר אונים ומבולבל ברגעים המועטים שניתנו לו לחלץ את עצמו מהסבך.

האבולוציה של המקצוע

תהליך החדירה של עורכי הדין למשפטים פליליים היה איטי ומהוסס מאוד. במחצית השנייה של המאה ה18 אפשר הפרלמנט מימון של הוצאות תביעה וטמן בכך את הזרעים לצמיחת תפקיד התובע המקצועי המיצג את המדינה במשפט פלילי. לאחר שהופיעו כתובעים ונטלו לעצמם את מלאכת איסוף הראיות, גיוס "עדי מדינה" והצגת האישום נכנסו, כחלק מתפיסת המשחק ההוגן שבבסיס המערכת, עורכי דין גם כסנגורים. הבסיס החוקי נקבע ב1696 כאשר הותר לנאשמים בבגידה להיעזר ב"יועץ יודע חוק" (counsel learned in the law) כדי לאזן את יתרונה הברור של התביעה. ממקרים מיוחדים כאלו "זלג" תפקיד הפרקליט למשפטים פליליים רגילים ובהדרגה הפך הפרקליט לחלק מההליך ותפקידו התעצם במשך הזמן. בתחילה הקפידו השופטים להגביל את עורך הדין לעזרה לנאשם בחקירה הנגדית של עדי התביעה אך לא הותר לו לנסח את קו ההגנה של הנאשם לדבר בשמו או לטעון כנגד הראיות שהוצגו.

נאום הפרקליט בפני חבר המושבעים, מונולוג החביב כל כך על תסריטאי סדרות הטלוויזיה הוא יצירה חדשה, רק לקראת אמצע המאה ה19 הותר לעורכי דין להציג את סיכומי ההגנה. משנפתחה הדלת לעורך הדין לעסוק בחקירת עדים ובבחינת עדויות הוסטה תשומת לבו של המשפט הפלילי משאלות עובדתיות (האם הראיות מוכיחות שהנאשם ביצע את העבירה) לשאלות משפטיות כגון האם המעשה שעשה הנאשם מתאים להגדרת העברה בכתב האישום והאם הראיות "כשרות". תפנית זו הפכה את המשפט לעניינם של מומחים מאגר התקדימים התעשר והסתעף והגדיל עוד יותר את נחיצותם של עורכי הדין. כך, בהמשך הקטע המצוטט למעלה, מתאר גוליבר של סוויפט את המשפט האנגלי המבוסס על תקדימים  (common law) "חוק הוא לעורכי דין אלה כי 'מה שהיה הוא שיהיה' ועל כן מקפידים הם לרשום בספרותם כל אשר נחרץ לפנים שלא כדין ובלא שכל ישר. את המשפטים האלה אשר יקראו להם 'תקדימים', מביאים הם בתור 'ראיות' למען הצדיק כל משפט מעוקל."

עלייתו של עורך הדין לוותה במקביל בהשתקתו של הנאשם ושל נפגע העבירה, אט אט הפך המשפט ממאבק בין צדדים יריבים לעניין המסור למומחים שמי שאינו עורך דין יכול רק להשקיף עליו מן הצד. כך באבולוציה איטית הפך הפרקליט לכוכב ההצגה המשפטית והשכלה משפטית שהייתה נחלתם של מעטים הפכה למצרך המוני.

ובכן מיצי , יש עורכי דין בעולם משום שזהו המקום היחיד בו הם יכולים להימצא, לא מעט בשל העובדה שהם אלו שעיצבו אותו עבורנו.

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? שלחו ל [email protected]

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

5 תגובות

  1. כאשר יבוא משיח צדקנו (בעזרת השם בימנו אמן) ,הוא יביא שלום וצדק שלם לעולם כולו.
    אז לא היה צורך בעורכי הדין והם יופנו לעבודה אחרת.
    במקום לערוך ניסויים בבעלי חיים ארנבות,חתולים,כלבים קופים,חולדות וכו' , יערכו הניסויים על עורכי הדין וזאת משלוש סיבות.
    1. הם מתרבים כל הזמן ואין בהם כל תועלת
    2. אף אחד לא נקשר אליהם נפשית
    3. הם דומים לבני אדם.

  2. צמיחתם של עורכי הדין תרמה רבות לצמיחתו של מעמד הביניים במאות ה-18 וה-19, כיוון שהייתה מהמקצועות הראשונים הרווחיים שגם מי שאינם ג'נטלמנים ואינם אצילים הורשו ללמוד. יחד עם רפואה ופתיחת עסקים עצמאיים, עורך הדין היה למקצועו של הבורגני פשוט העם וחסר הייחוס. ולכן במשפחה בורגנית כהלכה עד ימינו, לצד האח שלומד הנדסת תוכנה, חייבים גם אח שלומד רפואה ואח שלומד משפטים.

  3. זה כמובן רק חלק אחד של הסיפור. (המשפט הפלילי בעיקר)
    הרבה חוקים נהיו סבוכים כי החיים נהיו סבוכים יותר, בעיקר חוקים שאינם המשפט הפלילי, אלא יותר המשפט הכלכלי, כגון מיסים ודיני חברות, וגם דיני קניין רוחני.
    כך נוצר מצב שיש יתרון לידע משפטי גם למי שאפילו לא מתכוון להיכנס בחיים לבית משפט או לייצג אי פעם.
    כך במקביל לפתיחה של מסלולי לימוד יעודיות של לימודי משפט לאנשים שאינם עורכי דין (תואר במשפטים ללא משפטנים)
    הרבה מאלו שמוסמכים לעריכת דין משתמשים בתואר בעיקר כדי להציג את היתרון שלהם בשוק העבודה.
    יש יתרון (או לפחות ככה נתפס בציבור) למנהל פרויקט בנייה עורך דין או מנכל עורך דין או רואה חשבון שהיינו גם עורך דין.
    בנוסף יש תהליכים כלליים של אקדמזציה בחברה, כאשר תואר אקדמי משמש יותר לסיגנל שאדם שולח לחברה מאשר ידע פרקטי קריטי באמת.
    הרבה אנשים שמתכוונים לעבוד במקצוע שאינו דורש באמת ידע רק מוקדם כגון הנדסה, פונים לרכוש תואר רק כדי לסמן שהם חלילה לא אנשים לא יוצלחים ללא תואר.
    בארץ הרבה מהם מעדיפים ללמוד עריכת דין משום שתואר זה ממקסם את היוקרה שיוכלו להשיג בזמן ומאמץ דומה.

  4. זה מקצוע שנחשב בטעות כיוקרתי אבל בפועל לא צריך IQ גבוה ולראיה כמות הנשים והמזרחים, גם רפואה זה מקצוע דומה אבל מצריך IQ גבוה יותר ולראיה כמות הערבים וזאת בניגוד להנדסה ובטופ מדע אמיתי כפיזיקה ומתמטיקה

  5. בשנות השישים , הפקולטה המבוקשת הייתה אוירונאוטיקה . כל מי שרצה , התקבל לפקולטה הנמוכה ביותר , הפקולטה למשפטים . בסיכום , הבררה של אז , הם השופטים של היום .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן