בגלל כושר ההסתגלות המהיר של החיידקים ובגלל השימוש הלא מבוקר בתרופות אנטיביוטיות, התפתחו חיידקים חזקים, שהתרופות האנטיביוטיות הקיימות לא יכולות להתגבר עליהם
תמרה טראובמן
פיתוח האנטיביוטיקה נחשב לאורך השנים כאחד הניצחונות הגדולים של הרפואה. הדברים הגיעו לידי כך, שב-1969 הכריז האחראי על בריאות הציבור בארצות הברית כי הגיע הזמן לחתום את פרק המחלות החיידקיות בתולדות הרפואה המודרנית. היום, יודעים המדענים, המלחמה עומדת לפני סיום, אבל דווקא בניצחון של הצד השני.
בגלל כושר ההסתגלות המהיר של החיידקים ובגלל השימוש הלא מבוקר בתרופות אנטיביוטיות, התפתחו חיידקים חזקים, שהתרופות האנטיביוטיות הקיימות לא יכולות להתגבר עליהם. “הארסנל של הרפואה נגד החיידקים הולך ומידלדל”, אומר פרופ' יאיר אהרונוביץ, ביו-טכנולוג המכהן כסגן נשיא ודיקן למחקר של אוניברסיטת תל אביב, “אפילו החומרים האנטיביוטיים היותר מתוחכמים – מה שאנחנו מכנים קו ההגנה השני והשלישי – כבר לא מספיקים, כי מתחילות להופיע עמידויות גם נגד החומרים האלה”.
הבעיה היא מעבר לכך שחיידק זה או אחר פיתח עמידות לאנטיביוטיקה כלשהי. לחיידקים, מתברר, יש שיטות להעביר ביניהם חומר גנטי, ובדרך זו יכול חיידק חזק, שפיתח עמידות נגד תרופה אנטיביוטית מסוימת, להעביר את תכונות העמידות האלה לחיידקים אחרים, ואפילו לחיידקים ממשפחות שונות משלו.
גם על האנטיביוטיקה שמוגדרת כקו ההגנה האחרון, ונקומיצין שמה, החלו להגיע דיווחים שלפיהם חיידקים עמידים נגדה. חולים עם חיידקים שפיתחו עמידות לוונקומיצין התגלו באירלנד, באוסטרליה, במדינות דרום אמריקה ובארצות הברית הניסיון מלמד כי החיידקים צפויים להתגלות בעתיד במקומות נוספים.
המדענים הבינו שכדי להתגבר על בעיית העמידות לתרופות אנטיביוטיות עליהם לנטוש את שיטות העבודה המקובלות, המבוססות על חיפוש חומרים חדשים בדרך של ניסוי וטעייה, ובמקום זאת לאתר מאפיין ספציפי של החיידק, ולפתח אמצעי שיתקוף אותו. היום נוכחו המדענים שכל מגוון התרופות הקיימות מכוון ל-6-5 מטרות בלבד (פונקציות בחיידק שהכרחיות לקיומו). מתברר שרוב החומרים שבודקים במעבדה בשיטות מסורתיות של ניסוי וטעייה כבר התגלו, או יימצאו, כפועלים נגד אותן מטרות שתרופות קיימות כבר ממילא מכוונות אליהן.
דרכי הפעולה החדשות עושות שימוש בפרויקטים של הגנום, הקובעים את רצף הד-נ-א של חיידקים, חיות ובני אדם. השנה סיימו למפות את הגנום של החיידק הליקובקטר פילורי, הגורם לאולקוס, ובשנה שעברה מיפו את כל הגנום של חיידק השחפת. כעת משווים המדענים בין הגנים של החיידק לבין הגנים של שמרים, המדמים במבנם תא אנושי. כל גן, הדומה במאפייניו אצל האדם ואצל החיידק, “הוא מטרה לא רלוונטית”, אומר אהרונוביץ, “כי פגיעה בו תפגע הן בחיידק והן באדם”. מלבד זאת הגן גם צריך להיות חיוני לקיומו של החיידק, “כי רק פגיעה בגורם חיוני תהווה עבורנו נשק מתאים”, הוא אומר. אפשר לקבוע אם גן כלשהו חיוני לקיום החיידק באמצעות שימוש בהנדסה גנטית שיגרום למוטציה מכוונת בגן; אם החיידק יחיה, זה אומר שאותו גן לא חיוני לקיומו, ולהיפך.
פרופ' אהרונוביץ ועמיתו פרופ' ג'רי כהן זיהו מטרות חיוניות בחיידקי שחפת. זיהוי המטרות עשוי להוביל בעתיד לפיתוח תרופות אנטיביוטיות לשחפת, שבאחרונה התפרצה מחדש באזורים שונים בעולם.
בניסיון לחסל חיידקים שפלשו לגוף, התאים מייצרים חומרים מחמצנים. אהרונוביץ וכהן גילו מערכות בחיידקי השחפת, המפעילות מנגנון מיוחד, שמפריש אנזימים המנטרלים את החומרים המחמצנים הללו וכך מאפשרים לחיידקים לשרוד. תקיפת אנזימים אלה עשויה להיות בסיס יעיל לפיתוח אנטיביוטיקה חדשה.
האם פיתוח החומרים החדשים לא יחמיר את הבעיה וייצור חיידקים חזקים עוד יותר?
אהרונוביץ: “פיתוח חומר חדש והשימוש בו יביא תמיד בסופו להתפתחות של חיידקים עמידים כנגדו. זו תופעה שתמיד נכונה ולא משנה איך תוקפים אותה. אבל הסיכוי הסטטיסטי שיימצא חיידק עם עמידות נגד חומר הולך וקטן ככל שהחומר יותר מתוחכם. יתרה מכך, על ידי שילוב של שני חומרים, שכל אחד מהם פועל נגד מטרה שונה, הסיכוי שבאוכלוסייה יהיה חיידק שעמיד נגד שתי התרופות קטן במידה משמעותית”.
© פורסם ב”הארץ” בתאריך 25/07/1999
