מערכת השמש שלנו עוברת דרך ענן של חומר בינכוכבי שלא אמור היה להיות שם, אומרים אסטרונומים. כעת חלליות הוויאג'ר עזרו לפתור את התעלומה
הוא מכונה “הענן הבינכוכבי המקומי” (או בסלנג “המוך המקומי” Local Fluff). הענן מתפרס על פני 30 שנות אור מקצה לקצה, והוא עשוי מתערובת אטומי מימן והליום, לפי הודעה לעיתונות שפירסמו מנאס”א. כוכבים שהתפוצצו לפני כ-10 מיליון שנים, היו אמורים להרוס את הענן או להעיף אותו.
אז מה מחזיק את הענן במקומו?
“באמצעות מידע מוויאג'ר, גילינו שדה מגנטי חזק שנמצא בפאתי מערכת השמש שלנו”, מסבירה מירב עופר, חוקרת הליופיזיקה אורחת בנאס”א מאוניברסיטת ג'ורג' מאסון. “השדה המגנטי הזה מחזיק את הענן הבינכוכבי במקומו, [וזה] פותר את החידה ארוכת השנים של איך יתכן שמצב זה מתקיים”.
“הענן הוא בעל השפעה מגנטית חזקה יותר ממה ששיערו בעבר”, אומרת עופר. “השדה המגנטי יכול לספק את הלחץ הנוסף הנדרש למניעת הריסתו”.
עופר ועמיתיה מתארים את ממצאיהם בגיליון 24 לדצמבר של כתב העת המדעי Nature.
שתי גשושיות החלל וויאג'ר של נאס”א התחרו ביניהן במערכת השמש במשך יותר מ-30 שנה. הם כעת מעבר למסלולו של פלוטו ועל סף הכניסה אל החלל הבינכוכבי. בשנות ה-90', וויאג'ר 1 הפכה לאובייקט הרחוק ביותר בחלל שיצר האדם.
החללית וויאג'ר 2, שהתחרתה בכיוון הנגדי, חשפה בין היתר שהבועה המקיפה את מערכת השמש “נמעכה” בקצה אחד שלה.
“חלליות הוויאג'ר אינן נמצאות ממש בתוך הענן”, אומרת עופר. “אך הן מתקרבות אליו ויכולות לחוש איך הוא בנוי רק בעצם התקדמותן אליו”.
'המוך המקומי' אוחז במפרץ שנמצא מעט אחרי הקצה של מערכת השמש באמצעות השדה המגנטי של השמש, שיוצר ע”י רוחות שמש, בועה מגנטית המתפרסת על פני 10 מיליארד ק”מ מקצה לקצה. הבועה מכונה “הליוספירה”, והיא מגינה על החלקים הפנימיים של מערכת השמש מקרניים קוסמיות בינכוכביות וענני אבק בינכוכביים. שתי החלליות ממוקמות בשכבה החיצונית ביותר של ההליוספירה, בה הרוח הסולארית מואטת ע”י לחץ מגז בינכוכבי.
וויאג'ר 1 נכנסה לשכבה החיצונית של ההליוספירה בדצמבר 2004, ווויאג'ר 2 בשנת 2007. מידע מוצלב מהן מספק נתונים חיוניים למחקר החדש.
עננים בינכוכביים נוספים עשויים להיות ממוגנטים, כך משערים עופר ועמיתיה. ואנו יכולים בסופו של דבר להיתקל באחד מהם.
“השדה המגנטי החזק שלהם יכול לדחוס את ההליוספירה במידה רבה יותר מהדחיסות שלה כיום”, לפי נאס”א. “דחיסה נוספת עלולה לאפשר לקרניים קוסמיות רבות יותר להגיע אל החלק הפנימי של מערכת השמש, ובאופן פוטנציאלי להשפיע על האקלים הסביבתי ועל יכולתם של אסטרונאוטים לטוס בבטחה בחלל”.
24 תגובות
נקודה מעניין מה שאתה אומר על קשר בין הענן לאבולוציה, נראה כי ה"ענן" הזה, בשנים הקרובות יספק תשובות לכמה שאלות חשובות מאוד. אולי באמת קיים קשר בין חלקיקים מסוימים בענן שמשפיעים על המולקולות של רנ"א.
לגבי האנומליה של פיוניר. סביר להניח שזה קשור לחומר האפל.
מעניין איזה חלק ממלא הענן הזה כגורם סיבתי בתהליך האבולוציה והמוטציות שבכדור הארץ.
היי יהודה,
שאלה טובה. אני לא יודעת האם האנומליה של פיוניר קשורה לענן הבינכוכבי. עד כמה שידוע לי המדענים לא יודעים מה גורם לאפקט זה.
שאלה ליעל ולאחרים
האם יש קשר לענן זה עם האנומליה של פיוניר?
אשמח לקבל תשובה
ערב טוב
יהודה
אנו נמצאים בתוך הענן הזה. מה שמגן עלינו הוא גלי-הלם ששולחת השמש, שיוצרים את ההליוספירה.
הנה דיאגרמה-
http://en.wikipedia.org/wiki/File:Solarmap.png
יכול להיות שזה מתקשר למה ש"דם לבן" אמר, כי התווך הבינכוכבי הוא אמנם לא רעיל, אבל בהחלט קטלני.
הענן מורכב מחלקיקים שאינם נראים באותו טווח הצבעים שהעין האנושית מסוגלת להבחין (סתם ניחוש פרוע אני לא באמת יודע)
כיצד ענן המורכב מחלקיקים שהם נייטראטליים מבחינה חשמלית מושפע משדה מגנטי? אם לענן יש שדה מגנטי או שהוא מושפע משדה כזה סימן שרוב החלקיקם שלו או שהם יונים, או שרובם הגדול מקוטבים לאותו מסויים.
תודה, יעל
סהר,
משהו כזה.
יעל פטר,
ע”פ מה שקראתי יקח לוויאצ’ר 1 75 אלף שנה כדי להגיע לכוכב הבא.
סהר,
זה נכון, שתי החלליות של וויאג’ר שימשו את המדע רבות. ועל החלליות ישנו תקליט זהב ועליו צרובים צלילים מכדה”א, כך שבהמשך דרכן אם הן יפגשו בחיים תבוניים מהחלל העמוק, הן יספרו את סיפור ההיסטוריה של המין האנושי ועולמנו (סביר להניח שעד שזה יקרה, כבר לא יהיה מין אנושי).
דם לבן,
לא שמעתי על משהו כזה. אך במקרה שלנו לא נשקפת סכנה.
וויאג’ר היא פשוט חללית שלא מפסיקה לתת, אפילו אחרי כל כך הרבה שנים.
נראה לי שיש איזו שהיא טעות בנתונים כי לא מובן לי איך משפיע השדה המגנטי של מערכת השמש (נניח כ- 1 שנת אור) על הענן הבינכוכבי המדובר שגודלו מתואר כ- 30 שנות אור?
מה שחשוב הוא לא כל כך העוצמה של השדה אשר
יכולה להיווצר או להשתנות בכל מני אופנים, אלא
העובדה ששדה מגנטי כן יכול להשפיע על חומר ולעצבו
או לעצב את מסלול התקדמותו. למרות שכאן רק גילו איך
הוא "צחזיק" אטומים של מימן והליום, זה אומר שבעצם
מצאו קשר חדש בין שדה מגנטי לחומר ואם כל זה באמת
נכון הרי שזו פריצת דרך משמעותית.
בנושא הכוח המגנטי,
ערכו ניסוי מדהים ששודר בטלויזיה:
יצרו אלקטרומגנט מארבע סוללות סטנדרטיות של 1.5 וולט כל אחת,
ביחד 6 וולט.
בעזרת האלקטרומגנט שיצרו מהסוללות,
הרימו 150 קג של ברזל…
ממש מדהים.
סליחה, שכחתי לציין את שמי.
כתבה מעניינת מאוד. תודה.
אם אכן נכונים הממצאים אז זו הפעם הראשונה שמוסבר
איך שדה מגנטי "מחזיק", מעצב ומייצב חומר, או ליתר דיוק
אטומים של מימן והליום. אמנם המדובר ב 4 – 5 מיקרוגאוס אך
אם השדה משתרע על פני 30 שנות אור, אז מדובר פה בכמות
קרינה ענקית.
חוץ מזה לא הבתי מדוע רוח-השמש היא מקור הקרינה המגנטית
היחידי שמתייחסים אליו בזמן שהשדה המגנטי של השמש (ושאר
הפלנטות) נמתחים למרחקים עצומים ועדיין לא נמצאה להם
איזושהי פונקציה או השפעה על מבנה מערכת השמש.
ייתכן שתגלית זו היא תחילתה של פריצת דרך להבנת תפקידם
וכוחם של שדות מגנטיים כחלק מהכוחות הפועלים ומעצבים
מערכות כוכבים וגלקסיות, בנוסף לגרוויטציה, מאסה, חומר אפל
וחומר לא אפל.
נחיה ונראה.
מקסימום נעבור בענן הליום ואז הקול יעלה בכמה אוקטבות. 😉
לפני הרבה מאוד זמן, היה סרט בערוץ 8 אודות עננים רעילים המצויים בחלל. איני זוכר כרגע אם מדובר בעננים בין-כוכביים או בין-גלקטיים. בכל מקרה, אחד המדענים שם טען, שמערכת השמש שלנו חותרת לכיוון אלה (דומני שהוא אמר שהעננים מקיפים אותנו), ועתידה לחדור אליהם. במצב זה, לא ייתאפשרו חיים בה, מתוקף רעילותם.
לצערי, איני זוכר את שם האסטרונום הנ"ל, או את שם הסרט, לכן אני לא יכול להביא מקורות.
רציתי לשאול, יעל, אם ידוע לך משהו על זה, ואם תוכלי להפנות אותי לחומר בנושא?
אכן, תיקנתי- תודה מוגין
“על סף הכניסה אל החלל הבינגלקטי” – מדובר, כמובן, על החלל הבינכוכבי ולא הבינגלקטי. ייקח עוד קצת זמן עד שוויאג’ר תצא אל מחוץ לשביל החלב…
הענן מזכיר קצת בועת סבון. יש אפשרות שהשדה המגנטי של הענן קשור לאנרגיה אפלה? או שלא?
אני יכול להתערב שעוד כמה שנים (אולי עשרות בודדות) יגלו שרוב (אם לא כולן) מערכות שמש מקיפים אותן עננים כאלה כולל הגלקסיות ווגם היקום שלנו נמצא בתוך "ענן" כזה.
בכל מקרה כל הכבוד למירב עופר זה תמיד טוב לדעת שיש ישראלים יהודים שתורמים למדע בהישגים משמעותיים.