עכברי המעבדה נקיים מדי

מדענים בדרך כלל מזמינים עכברי מעבדה באופן מקוון, אבל האימונולוג דייוויד מסופסט התאמץ יותר מן הרגיל. כשערך מחקר לפני שנים באוניברסיטת אמורי, נסע מסופסט כמה שעות כדי ללכוד בעצמו עכברים באסם. הוא חשד שלעכברים שגורמים מסחריים מספקים למעבדות חסרים תאים מסוימים במערכת החיסון מפני שמערכות החיסון חסרות ניסיון להתמודד עם זיהומים מפני שהעכברים גדלים במתקנים נקיים ביותר. מסופסט, כיום פרופסור באוניברסיטת מינסוטה, החליט לבדוק את חשדותיו באופן שיטתי, ובניסויים שערך במהלך עשר שנים מצא שהם אכן נכונים: עכברי המעבדה המשמשים את הקהילה המדעית ואת תעשיית התרופות לבדיקת תרופות וחיסונים למחלות אנושיות הם מבחינות מסוימות מודלים גרועים למערכת החיסון של בני אדם בוגרים.

באביב 2016 פרסמו מסופסט ועמיתיו את ממצאיהם בכתב העת נייצ’ר. הם גילו שמערכות החיסון של עכברים שגדלו במתקנים נקיים מחיידקים, דמו יותר למערכות החיסון של תינוקות אנושיים מאשר למערכות חיסון של בוגרים. הם הגיעו למסקנה זו לפי סוגי תאי מערכת החיסון שמצאו בעכברים הנקיים ולפי הגנים הפעילים בתאים אלה. לדוגמה, תאי T מסוג CD8+‎, תאי זיכרון של מערכת החיסון המשמשים כמגיבים ראשונים לזיהומים, כמעט לא נמצאו כלל בעכברי מעבדה בוגרים אך נמצאו בבירור בעכברי אסם ובעכברים מחנויות לממכר חיות מחמד. “אמנם ‘ידענו’ זאת, אבל טוב לראות סוף סוף הוכחות,” אמר פורבש חאטרי, מומחה לאימונולוגיה חישובית מאוניברסיטת סטנפורד שלא היה מעורב במחקר.

יותר מזה, כששיכנו החוקרים עכברי מעבדה “נקיים” עם עכברים “מלוכלכים” מחנויות לחיות מחמד (שנשאו חיידקים), כחמישית מעכברי המעבדה מתו מזיהומים בתוך כמה חודשים ספורים. ואולם העכברים ששרדו, פיתחו תגובה חיסונית איתנה יותר ופעילות הגנים בתאי מערכת החיסון שלהם השתנתה ונעשתה דומה יותר לזו האופיינית לבני אדם בוגרים. בניסויי המשך התמודדו עכברים אלה עם זיהומים חיידקיים בהצלחה לא פחותה מעכברים שחוסנו נגד אותם מחוללי מחלות.

מתוצאות אלה עולה שהחזקה של עכברי מעבדה יחד עם עכברים מחנויות לחיות מחמד יכולה לתת לחוקרים תמונה מציאותית יותר של דרכי התקדמותן של מחלות ושל התגובות שישיגו טיפולים בבני אדם בוגרים. זאת ועוד, על ידי כך שהראה שעכברי מעבדה אינם מודל אמין לתכונות חיסוניות מרכזיות, יכול מחקר זה להסביר במידה חלקית מדוע טיפולים שנבדקים בהצלחה על בעלי חיים לעתים קרובות נכשלים בבני אדם. “משתנים המשפעים על התגובה החיסונית בעולם האמיתי אינם מיוצגים בניסויים המבוקרים,” מסביר חאטרי.