מדענים באוניברסיטת בן-גוריון גילו שבמחילות העקרבים יש מישורת שעליה הם מתחממים לפני שיוצאים לציד הלילי שלהם
ד”ר אמנדה אדמס, פוסט-דוקטורנטית במחלקה לאקולוגיה מדברית ע”ש מרקו ולואיז מיטרני במכונים לחקר המדבר ע”ש יעקב בלאושטיין באוניברסיטה, והמנחה שלה, פרופ’ ברי פינשאו, חוקרים את המחילות של עקרבים מסוג עביד צהוב (Scorpio maurus palmatus) בנגב. לאחר שלכדו את העקרבים, הם יצקו לתוך מחילותיהם אלומיניום מותך כדי ליצור העתק של המחילות. כשהתמצקו היציקות, הן הוצאו החוצה ונסרקו באמצעות סורק לייזר תלת-ממדי והתוצאות נותחו בתוכנת מחשב.
התברר שהמחילות בנויות על-פי תכנון מתוחכם ביותר. בכל מחילה פיר כניסה אנכי קצר, הנפתח למישורת אופקית, סנטימטרים ספורים בלבד מתחת לפני השטח. החוקרים משארים שמישורת זו מהווה מקום חם ובטוח שבו העקרבים מעלים את טמפרטורת הגוף שלהם בטרם יעזבו את המחילה בדרכם לציד הלילי שלהם. בתור בעלי חיים אקטותרמיים, העקרבים מסתמכים על אנרגיה מהסביבה כדי לווסת את הטמפרטורה הפנימית שלהם.
לאחר המישורת, פונות המחילות בחדות כלפי מטה ויורדות עמוק יותר מתחת לפני השטח, עד כדי יצירת חדר ללא מוצא בעומק של בין 20 ו-40 ס”מ. בחום השורר במדבר במהלך שעות היום, חדר קריר ולח זה מספק לעקרב מקום מפלט ומנוחה, שבו אובדן המים כתוצאה מאידוי הינו מינימלי. מכיוון שהעיצוב היה משותף לכל המחילות שנחקרו, הדבר מרמז על כך שבניית המחילות אצל העקרבים התפתחה כדי לעמוד בצרכיהם הפיזיולוגיים.
“ידוע לנו מעט מאד על סביבות המחילות”, אומרת ד”ר אדמס. “אנו מתכננים להרחיב את המחקר שלנו למיני עקרבים נוספים מרחבי העולם, על מנת לבדוק כיצד עיצוב צורת המחילה מהווה חלק מהפיזיולוגיה המורחבת של בונה המחילה”. הבנת הקשר בין תנאים סביבתיים למבנה המחילות, עשויה לסייע לנבא את האופן שבו בוני המחילות יגיבו לשינוי אקלימי.
העקרבים הם בעלי חיים טורפים, המצויים בכל היבשות למעט אנטרקטיקה. הם מאכלסים מגוון בתי גידול, לרבות יערות, ערבות, הרים ומדבריות. התזונה המגוונת שלהם כוללת פירוקי רגליים, לטאות ואפילו מכרסמים קטנים.
ד”ר אדמס הציגה את המחקר בכנס השנתי של האגודה לביולוגיה ניסויית במנצ’סטר, בריטניה, ביום חמישי, 3 ביולי 2014.
