תרבות ארגונית בצבאו של קסנופון

ספרו של קסנופון, מסע הרבבה מאפשר הצצה נדירה לתרבות הארגונית ,גם אם היא חלקית, לתוך מערכת צבאית השייכת לאותה תקופה

ספרו של קסנופון “מסע הרבבה” מתאר את שובו של כוח יווני בן 11,700 חיילים חזרה הביתה מפרס הרחוקה ליוון,לאחר מפלתו והרצחו של כורש שרצה להשתלט על בבל.המסע הביתה נמשך שנה וחצי משנת 401 לפנה”ס ועד לשנת 399 לפנה”ס בה מסר מפקד הצבא קסנופון את הפיקוד לידי תיברון המצביא הספרטני (עמ. 10 ). ייחודו של ספר זה הוא האופי הסיפורי שלו.יש כאן תיאור כמעט יומיומי במסעה של יחידה צבאית .תופעה ספרותית ייחודית במכלול היצירה היוונית שהגיעה לידינו.מסיבה זו ספר זה מאפשר הצצה נדירה לתרבות הארגונית ,גם אם היא חלקית, לתוך מערכת צבאית השייכת לאותה תקופה.יצירה זו מאפשרת לנו לעמוד על אופיין עד כדי היכרות אינטימית של חלק מהנפשות הפועלות,דמויות היסטוריות אמיתיות של אותה תקופה.להכיר את ההווייה היומיומית של כוח צבאי זה,לעמוד על אופיו של קסנופון לא רק כאדם,אלא גם על אפיוניו הצבאיים ועל יחסי הגומלין בינו לבין הכוח שעמד תחת פיקודו.

הצבא לאחר מפלת כורש

שתי סיבות חברו לרצונו של הכוח היווני לחזור ליוון.סיבה אחת היא מפלתו והרצחו של כורש מלך פרס שהיוונים נלחמו לצידו והסיבה השניה היא רצח מפקדיהם(עמ. 64 ). רצח זה היה מכה קשה עבורם.”נשתררה מבוכה רבה במחנה היווני.הם ידעו כי הם נמצאים בשערי עיר הבירה של המלך וכי מכתרים אותם הרבה עממים וערים עויינות.מעתה ואילך לא יעמוד עוד איש לרשותם….לא נותר בצבאם אף לא פרש אחד ועל כן אפילו יעלה בידם לנחול ניצחון ולא יוכלו לחסל את אויביהם ואילו אם יובסו בקרב לא ישאר מהם שריד ופליט. דיכאון עמוק פקד אותם כאשר נתנו דעתם לכל הדברים הללו.רק מעטים אכלו באותו ערב ורק מעטים הדליקו מדורות.רבים מהם לא חזרו באותו לילה אל מקומם במחנה,כי אם נחו בכל מקום שבו היו ולא יכלו לעצום עין מרוב צער וגעגועים אל מולדתם,הוריהם ,נשיהם וילדיהם.שנדמה היה כי לא ישובו עוד לראותם עוד לעולם”(עמ. 81 ).זהו תיאור חי המעורר תחושה של אמפתיה אצל הקורא,למרות שמדובר באירוע שהתרחש לפני 2400 שנה.מדובר בכוח צבאי שהוכה בצורה קשה ואכזרית ביותר.התחושה הכללית היתה של אובדן,מבוכה וחוסר אונים.צבא שהתפרק מכל נכסיו הנפשיים ככוח לוחם והגיע למצב של כאוס מנטלי ודמורליזציה.מצב של כאב רגשי כמעט בלתי הפיך בתוצאותיו.

כאן נכנס לפעולה קסנופון,אדם חסר כל נסיון צבאי,ובכוח אישיותו הצליח לעשות את הבלתי אפשרי.להעמיד על הרגליים צבא מפורק פיזית ונפשית,להפוך אותו לכוח גאה ולוחם ללא חת ולהובילו חזרה הביתה למרות שהמסע היה כרוך במלחמות עם כוחות עויינים,תוך איבוד לוחמים רבים.המהלך שאותו יזם קסנופון יש בו כדי להעיד על אופיו של אדם זה.מסתבר שהוא היה אדם חזק באופיו שלא ניתן לכופפו,בעל כריזמה בלתי רגילה ויכולת לסחוף אחריו המונים.הוא היה מנהיג מלידה.

שיקום הצבא

על תכונותיו אלה של קסנופון אפשר ללמוד מהנאום שנשא בפני חיילי הכוח.הוא היה היחידי שהחליט לקום ולעשות מעשה.מה שהוא עשה הוא שיחת מוטיבציה עם החיילים(אחת מיני רבות שמופיעות בספר). הוא תיאר בפני החיילים את המצב כפי שהוא בצורה ישירה ובוטה ללא שום נסיון לייפות אותו.הוא לא אפשר לחיילים לשקוע בתוך הדכדוך ובאמצעות הרבה פאתוס סיים את דבריו במילים הבאות: “אל נא נמתין לאחרים שיבואו אלינו וידרבנו אותנו לעשות מעשים מפוארים.הבה נהיה הראשונים שנמריץ אחרים ללכת בדרך הגבורה והתהילה.הוכיחו כי אתם האמיצים במפקדים והראויים ביותר למנהיגות ממנהיגינו הנוכחיים”(עמ. 84-83 ).קסנופון ידע להחזיר לחיילים את ביטחונם העצמי,שלב בסיסי ביותר שבלעדיו אי אפשר לעשות שום דבר.קסנופון קרא לחיילים לבחור בו כמנהיגם והם אכן נענו לקריאה זו.

כצעד ראשון ומתבקש הוקם סגל פיקוד חדש. “בכל מקום בו היה עדיין מצביא בחיים קראו לו וביחידות שמצביאן נעדר זימנו את סגנו ובמקומות בהם היו רק מפקדי פלוגות קראו להם”(עמ. 84-85 ).בהמשך הדיונים קסנופון העלה הצעה ביחס למבנה הצבא הרצוי,אך לא העביר את דבריו כפקודה.נהפוך הוא.הוא פנה לקצינים וביקש מהם הצעות אלטרנטיביות ובמידה והיו נמצאות ראויות יותר הן היו מאומצות(עמ. 92 ) . פניה זו באה משני טעמים. ראשית קסנופון היה כאמור חסר נסיון צבאי והוא היה זקוק לנסיונם של אנשי הצבא הוותיקים.שנית,פניה זו מעידה שקסנופון היה קשוב לחיילים, מה שהעצים את תחושת הביחד של החיילים כלפיו.הוא לא יצר מלכתחילה שום תחושת ניכור כלפיהם.אקט זה גם הקרין תחושה של סובלנות לשמוע דעה שונה משלו.הוא גם גיבה תחושה זו בתום הדיון במילים הבאות: “אני מציע שזה יהיה פתרון זמני(הרעיונות שהציע).אחרי שנתנסה במערך זה במסע זה,נוכל להחליט על מה שייראה לנו כטוב ביותר.אם יש למישהו הצעה טובה יותר מזו אבקש להשמיע אותה”(עמ. 92).

לאחר שהכוח הותקף על ידי מיטרידאטס,מפקד פרסי בצבאו של כורש,הוקמה יחידה של קלעים ופרשים ומונה להם מפקד.קסנופון לא לא כפה הצטרפות ליחידה זו,אלא ביקש מתנדבים תוך הבטחה כי יתוגמלו כספית.ההענות היתה מיידית.עוד באותו יום בו הפנה קסנופון בקשה זו לחיילים “כמאתיים קלעים נאספו באותו ערב.למחרת הוכשרו לשירות כחמישים סוסים ופרשים”(עמ. 94-95 ).

לצד כל אלה קסנופון לא ויתר על משמעת(עמ. 91 ). הוא לא דגל במשמעת בתור שכזו אלא בשל חיוניותה של לתפקודו של הצבא ובנאום שנשא מאוחר יותר הוא הסביר זאת: “חיילים אני מודה שהכיתי אנשים כאשר התרופפה המשמעת.אלה אנשים שמוכנים היו לצעוד ולהלחם כל עוד הם מוגנים על ידי אחיהם לנשק הערוכים בפאלאנקס. אבל להוטים לפרוש מן השורה ולרוץ לפנים כדי להגדיל את חלקם בשלל ובביזה.אילו היינו כולנו נוהגים כך היה האוייב מחסל את כולנו.כמו כן היו מקרים בהם נשבר אדם וסירב לעמוד ולהגן על חייו והיה מוכן להתמסר לידי האוייב.ובמקרים כאלה היכיתי אנשים וגם אילצתי אותם להתקדם…שלחתי את אגרופי באחדים מן האנשים כדי שלא ישלח בהם האוייב את כידוניו”(עמ. 165 ).

קסנופון האיש
מי הוא אותו קסנופון שעמד מאחורי שיקומו המופלא של הצבא ומה עוד אפשר ללמוד עליו? קסנופון בא מבית אמיד,אדם בעל השכלה רחבה וכנראה בעל קשרים חברתיים רבים(עמ. 10 ). פרקוסינוס מפקד הכוח הלוחם שתיאור מסעו חזרה ביתה מתואר בספר,הזמינו להיות אורחו תוך הבטחה “לעשותו ידיד של כורש”(עמ. 81 ). קסנופון התייעץ עם ידידו, מורו ורבו הפילוסוף סוקרטס ועם האורקל בדלפי ובסיכומו של דבר קיבל את ההזמנה (עמ. 81-82 ).הוא לא קיבל את ההצעה מיידית,אלא לאחר ששקל אותה בכובד ראש והסיבה היא כנראה ההבנה שמדובר בשהייה בארץ זרה,בסביבה עויינת ולהשתתף גם אם מדובר בצורה פסיבית במלחמות הרחק ממנעמי החיים שהיה מורגל אליהם.קסנופון לא היה איש של הרפתקאות. הוא היה אדם זהיר ומחושב השוקל את צעדיו בכובד ראש. תכונות שתרמו רבות בעת המסע חזרה הביתה. .

קסנופון לא היה בן דמותו הקלסי של הקצין הקשוח,השוחר אלי קרב והשומר על מרחק מחייליו.הוא היה מוכן לקבל ביקורת ולהתייעץ עם כל אחד.הוא ביסודו היה אדם קשוב שידע להרגיש תחושת אמפתיה עם כל אחד,הוא היה נואם מוכשר שידע לעודד את חייליו בכל מצב ורואים זאת בנאומי המוטיבציה הרבים אותם נשא בפני חייליו לכל אורך המסע הביתה.גישתו כלפי חייליו היתה של הדלת הפתוחה.”הכל ידעו כי מותר לגשת אליו בשעת סעודה אף להעירו משנתו כדי לדווח לו בענייני מלחמה”(עמ. 115 ).

למרות המעמד החברתי הגבוה ממנו בא הוא לא היה אדם מפונק.הוא ידע והפגין נכונות לשמש דוגמה לחייליו גם במצבים של מחסור.באחד המקרים כאשר השתוללה סופת שלגים “החיילים סירבו לקום ממקומם,מכיון שהשלג שירד עליהם חימם אותם אבל כאשר אזר קסנופון עוז ועמד על רגליו,ללא כסות לעורו והחל מבקש עצים למדורה,קם אחד החיילים ונטל את גרזינו מידיו, אזי קמו אחרים והדליקו מדורות ומשכו את גופם בשמן”(עמ. 119 ). מספר ימים לאחר מכן כאשר פקד את החיילים רעב קשה הוא פירק את מטענה של שיירת המשא כדי לספק את האוכל הנדרש ואת אלה שהיו חזקים דיים הוא שלח להביא מזון מהיישובים הסמוכים”(עמ. 121-122 ).

נראה שעד להצטרפותו לכוח של פרוקסינוס קסנופון היה אדם מופנם וכשרונותיו היו חבויים.משניתנה לו ההזדמנות כל כשרונותיו פרצו החוצה ובמלוא העוצמה.קסנופון ידע לקחת כוח צבאי שבשל הנסיבות הקשות שאותן חווה וכנראה שלקה בטראומה קולקטיבית,העלה חיוך על פניהם של החיילים והראה שבכל זאת ישנה תקווה, מה שמעורר את השאלה שמא קסנופון היה גם פסיכולוג ותרפואיסט בחסד.

גיבוש חברתי
חיילי הכוח הלוחם חייבים היו אמנם את לכידותם כקולקטיב ונכונותם לעשות את צעדתם הארוכה הביתה לקסנופון, אך הם תרמו לכך גם בהווייה המשותפת שפיתחו במהלכה של אותה תקופה ובדיונים השונים שניהלו ביחס לפעולות שונות שאותן היה עליהם לנקוט למימושה של מטרה זו.בעיתות של מצוקת מזון הם ידעו להתחלק ביניהם במה שיש(עמ. 121 ) ומנגד כאשר המזון היה בשפע הם ידעו גם להתיר את הרצועה,אבל גם זאת במידה.כך למשל באחד המקרים “כאשר היו חיילים נשארים במחנה לנוח,היה כל אחד מהם רשאי לצאת לגיחת ביזה עצמאית,אך הם החליטו,שאם ייצא אחד מהם לבדו וישיג שלל שעה שהצבא כולו יוצא למסע ביזה,יהיה שללו שייך לכולם”(עמ. 187 ). הנכונות לחלוק שלל היתה פרי הסכמה והבנה בלי שהדבר נכפה על ידי מפקדיהם.הם הבינו כי אין להתיר את הרסן בצורה גורפת שאם לא כן הצבא יתפורר.זאת היתה משמעת עם שוליים סבירים של פעילות עצמאית במצבי רגיעה.

המושג בן זמננו שיח לוחמים קיים גם היה קיים גם אצלם והיה לו תפקיד חשוב.דוגמה לכך הוא היום בו “התאכסנו בכפרים שמעל המישור של נהר הקנטריטוס,הגבול בין ארמניה ובין ארץ הקארדיכים.כאן החליפו היוונים כוח ושמחו למראה המישור…היו להם מצרכי מזון בשפע,והם הרבו להעלות זכרונות על התלאות שעברו עליהם,שכן הם לא חדלו להלחם בשבעה הימים שעשו בארץ הקארדיכים וסבלו שם יותר מאשר בכל קרבותיהם נגד צבא המלך וטיסאפרנס”(עמ. 114 ).משנקרתה להם ההזדמנות למנוחה,הם ניצלו אותה גם לרגיעה נפשית.בשיחות אלה הם שיחררו את כל הלחצים שהצטברו אצלם,תהליך קטרתי שאפשר להם לצבור מחדש כוחות נפשיים ופיזיים.בשיחות אלה הם חזקו את אחדות ושותפות הגורל.הם ידעו להעצים את תחושת הביחד והאני הקולקטיבי שלהם.

תחושת הביחד לוותה גם בפעולות שחיזקו את הגיבוש החברתית כמו העלאת קורבנות,תחרויות אתלטיות,תהלוכות בסגנון עממי וסעודות(עמ. 116,135,152,169 ) .

דיוני הקצינים באשר להמשך הדרך ודרכי פעולה שונות ביחס לאוייבים פוטנציאליים ולניהול קרבות התנהלו בצורה רגועה,שקולה, ועניינית.אין קסנופון מוסר על התארגנויות פוליטיות בין קבוצות קצינים שונות ומאבקי כוח.נראה שטובת העניין שררה על הכול ובל נשכח שהמשימה בסיכומו של דבר היתה לחזור הביתה. כך גם היה במצבי דחק כאשר הגיעו לארץ הטאוכים ומלאי המזון שלהם הלך ואזל וכדי לחדשו היה עליהם לכבוש את אחד הביצורים.כיבוש המקום לא היה קל.הכוחות הלוחמים היו אובדי עצות.משהגיע קסנופון למקום הם דנו בדרכי פעולה שונות וקיבלו עליהם את הצעתו.ואמנם עם אימוץ ההצעה היעד המבוצר נכבש(עמ. 128-129 ).אין שום דיווח מצידו של קסנופון על אווירה טעונה ומתוחה מצד המפקדים השונים מדוע כשלו הם במקום בו הוא הצליח.

לצד דיונים אלה בין הקצינים לבין עצמם היה מקרה בו שיתפו גם את החיילים בדיונים.זה היה כאשר כיריסופוס ביקש את אישורם לפנות לאנאקיסיביוס (מפקד ספרטני בביזנטיון) ידידו כדי להשיג ספינות על מנת לחזור הביתה ובאותה הזדמנות קסנופון הציג דרכי פעולה שונות לרבות מעשי ביזה כדי להשיג מזון(עמ.139-140 ) והחיילים כאחד אישרו הצעות אלה.היה אמנם מקרה בו התחוללה תסיסה בקרב החיילים כאשר התעורר חשד כי קסנופון חרש מזימות כדי לפגוע בהם,אך הוא הצליח להרגיעם והביע אפילו נכונות להתפטר ולהישפט(עמ.160 ).בסיכומו של דבר החיילים השתכנעו מדבריו והסכימו כי “יש להעניש את מי שפתחו במעשי ההסתה וכי בעתיד אסור לאפשר לאיש לפרוק עול ולהפר חוק.מי שיעשה זאת יוצא להורג…בהמלצתו של קסנופון בו תמכו החוזים, הוחלט לטהר-בטקס פולחני- את הצבא כולו וטקס הטיהור נערך כדת וכדין”(עמ. 163 ).(על הדיונים השונים אפשר לקרוא בעמודים 108,109,115,125,128,139,140,141,158,161 )

שיחות המוטיבציה של קסנופון

קסנופון ידע גם לנסוך ביטחון בקרב חייליו,לעודדם גם במצבים קשים ולהוציא מהם את הטוב ביותר.הדרך שנקט בה היא שיחות מוטיבציה רבות.את ספרו זה כתב קסנופון כשהיה בביתו וממרחק של זמן.מכיון שהתיאורים הם חיים ואפשר לחוש בהתרחשויות עצמן מול העיניים,יכול להיות שעוד במהלך המסע קסנופון ערך לעצמו רשימות קצרות שאותן שמר והשתמש בהן שעה שהעלה את סיפור המסע על הכתב.

קסנופון נקט בדרכים שונות כדי לעודד את חייליו.כאשר מספר חיילים “ביקשו שימית אותם בו במקום(מחמת התשישות) ,שכן אין עוד בכוחם לעמוד על רגליהם,לא נותר לקסנופון אלא לזרוע פחד בלב האוייב העוקב אחריהם,לבל יעוט על החיילים התשושים…או אז זינקו אנשי המשמר העורפי שהיו כשרים והסתערו על האוייב, בעוד התשושים שואגים במלוא גרונם ומקישים ברומחיהם על המגינים”(עמ. 122 ).כאשר הכוח עבר בארץ הקולכים,פנה קסנופון לחייליו ואמר להם: “ידידי אנשים אלה שאתם רואים לפניכם,הם המכשול האחרון הניצב בפנינו ובין המקום שאליו אנו מבקשים להגיע זמן רב כל כך,אנחנו מוכרחים לאכול אותם חיים,אך אם נוכל”(עמ.
134 ).

בעקבות קרב בגבול המוסינויקים בו היוונים נסו על נפשם,קסנופון פנה ואמר להם: “חיילים,אל יפול רוחכם בשל האירועים האחרונים.האמינו לי יש באירועים אלה יתרונות לא פחות מאשר חסרונות”(עמ. 149 ).הוא ידע להוציא גם ממצב שנראה רע את מלוא היתרונות האפשריים.בסיטואציה אחרת כאשר היה על הכוח לעבור דרך עמק קשה למעבר,פנה קסנופון ואמר לחייליו: “על כן מוטב לנו להילחם עכשיו כשאנחנו שבעים מאשר להילחם מחר על בטן ריקה.חיילים הקורבנות שהקרבנו נתנו לנו אותות טובים.מעוף הציפורים מבשר לנו טובות.בואו אפוא ונילחם באוייב. כי לאחר שראה אותנו-אל לנו להניח לו לאכול בנחת או לחנות בכל מקום שירצה”(עמ. 185 ).קסנופון ידע לנצל כל סיטואציה גיאוגרפית,חברתית,צבאית או מדינית ועליה השתית את שיחות המוטיבציה.בדרך זו הוא הצליח לעודד את חייליו לתת מעצמם את הטוב ביותר.
סיכום
למרות פרק הזמן הארוך שעבר מאז כתיבת הספר ועד לימינו אנו .תיאור מסעו של הכוח הצבאי בראשותו של קסנופון,מאפשר לנו הקוראים לחוש ואפילו להשתתף בצורה סמויה בהווייה ובחיי היומיום של חיילים אלה עד כדי תחושה של אמפתיה איתם.מערכת היחסים בין החיילים לבין מפקדיהם היתה פורמלית למחצה.התחושה הכללית היתה של נינוחות יחסית חרף התלאות הרבות שהתנסו בהם בדרכם הביתה ומותם של חברים. אבל בזכות מנהיגותו של קסנופון שלא היה איש צבא ביסודו,ידעו גם לשמור על צלם אנוש,ליצור לעצמם שיגרת חיים יומיומית ואפילו מצאו לעצמם זמן וכוחות,במהלך החניות השונות,ליצור מוקדי פעילות חברתית לא צבאיים כמו העלאת קורבנות,תחרויות ספורט ואכילה משותפת.סביר להניח שתרמה לכך גם העובדה שלחלק מהחיילים הצטרפו נשותיהם(עמ. 116 ) מה שיצר תחושה של משפחתיות.באשר לקסנופון עצמו הוא היה ביסודו קצין וג'נטלמן וכל שנותר לנו הקוראים הוא להצדיע לו.

מקור קסנופון-מסע הרבבה משרד הביטחון 1984 212 עמ.