MOL – מעבדת חלל צבאית שלא שוגרה

זו הייתה תכנית צבאית של חיל האוויר שנועדה לבדוק כיצד יכולים בני אדם במסלול סביב כדור הארץ לקדם את תכנית ההגנה של ארצות־הברית ובמיוחד מעקב, איתור, שיגור של טילים צבאיים ויירוטם

מעבדת החלל הראשונה שתִכננה ארצות־הברית הייתה ה־MOL –Laboratory Manned Orbital. זו הייתה תכנית צבאית של חיל האוויר שנועדה לבדוק כיצד יכולים בני אדם במסלול סביב כדור הארץ לקדם את תכנית ההגנה של ארצות־הברית ובמיוחד מעקב, איתור, שיגור של טילים צבאיים ויירוטם.

לצורך זה צוידה המעבדה במצלמות גדולות ובמכ”מ בעל יכולת לראיית צד. התכנית הייתה לשגר צוותים של שני אסטרונאוטים למעבדת חלל זו שאמורה הייתה להקיף את כדור הארץ בזוויות שונות וגם בנתיב קוטבי. שיגור האסטרונאוטים אמור היה להתבצע בחללית ג’מיני B משוכללת. אורכה של מעבדת החלל 12.7 מטר, קוטרה הקטן 3.05 מטר, קוטרה הגדול 3.2 מטר, משקלה 8.6 טון ומשקל הציוד 2.7 טון. נפח המעבדה 11.3 מ”ק. על־פי התכנית, חללית הג’מיני הייתה מתחברת למעבדה מצִִדה האחורי (של הג’מיני). לאחר ההתחברות האסטרונאוטים היו לובשים חליפות חלל יוצאים מהחללית ותוך ריחוף בחלל היו ניגשים לפתח של המעבדה ודרכו נכנסים לתוכה.

לכל אורך טיסתה צמוד אליה השלב השלישי של המשגר שלה טיטן 3. זה היה מאפשר להגדיל את מהירות הטיסה ב־27.4 קמ”ש לביצוע תמרונים. תוחלת החיים של המעבדה הוא 40 יום. מקור הכוח של המעבדה תאי דלק או מדפי שמש. לבניית המעבדה הוחלט לנצל את מיכל הדלק של המשגר טיטן 2. הכוונה הייתה לבנות מעבדה דו־קומתית כאשר ההפרדה בין הקומות היא מדף הליכה. בקונצפט זה נעשה שימוש בבנייתה של מעבדת החלל סקיילאב. לצורך זה נעשה שימוש בשלב השלישי של המשגר סטורן 5. גם מעבדה זו היא דו־קומתית, אלא שהפעם ההפרדה בין הקומות מלאה.

על תכנית זו החלו לעבוד בשנות השישים של המאה העשרים. חרף בחירתם של 16 אסטרונאוטים צבאיים ואימונם ב־1967, לא עמדה התכנית בלוח הזמנים. השיגור המאויש הראשון נדחה מתחילת 1967 לסוף 1971. ובאותה עת עלה הכורת על תכנית זו בשל הקיצוצים של הנשיא ריצ’ארד ניקסון בתקציבה הכולל של ארצות־הברית . השיקול לבטל את ה־MOL בא בעקבות ניתוח עלויות שהוביל למסקנה שזול יותר לשגר לווייני ריגול מאשר לפתח ולבנות מעבדת חלל מאוישת. חלק מהציוד של ה־MOL הועבר לסקיילאב.

מאמר ובו שרטוטים של מעבדת החלל MOL

לערך על החללית בויקיפדיה (אנגלית)