פחד מן הלא נודע

אף על פי שנאס”א איתרה את האסטרואידים הגדולים ביותר המתקרבים לכדור הארץ, מיליוני אסטרואידים קטנים יותר, שעלולים אף הם לסכן את עולמנו, טרם קוטלגו

לי בילינגס
התכנית הטובה ביותר של סוכנות החלל האמריקנית להגנה על כדור הארץ תלויה בטלסקופ שיוקדש לאיתור אסטרואידים. האם יימצא לו מימון?
הכתבה התפרסמה באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל ורשת אורט ישראל

לפני שהסלע שחתם את עידן הדינוזאורים הגיח מן החלל, יצר מכתש ענק וחרץ את גורלם של הזוחלים הגדולים, הוא היה ככל הנראה אסטרואיד, שמסלולו סביב השמש הביא אותו מדי פעם למרחק פגיעה מכדור הארץ. נאס”א וסוכנויות חלל אחרות מפתחות היום דרכים להדוף או להסיט ממסלולם אסטרואידים כאלה, המכונים NEOs – Near Earth Objects , אם יתקרבו מדי. אבל שיטות ההסטה יהיו שימושיות רק אם נמצא את הגופים המסוכנים האלה לפני שהם ימצאו אותנו. ואולם, מבצע החיפוש והאיתור של נאס”א אינו מתקדם כמתוכנן.

ב-2010 השלימה נאס”א, לדרישת הקונגרס האמריקני, רשימת מצאי של יותר מ-90% מן האסטרואידים שמסלולם קרוב לכדור הארץ ושקוטרם קילומטר ויותר – עצמים גדולים דיים לחולל אסון בסדר גודל כלל־עולמי. כיום, לא ידוע על שום עצם בגודל הרה אסון כזה המצוי במסלול התנגשות עם כדור הארץ, אבל מיליוני NEOs קטנים יותר, שעדיין לא התגלו, מרחפים סביבנו בחלל. גם הקטנים שבהם עלולים לגרום בעיות אזוריות חמורות, כמו הסלע בקוטר 18 מטרים, שהתפוצץ מעל העיר צֶ’ליאבּינְסְק ברוסיה ב-2013, פצע לפחות 1,600 איש וגרם נזק של יותר מ-30 מיליון דולר.

מתוך הכרה בסכנה הטמונה בעצמים הקטנים יותר, הגביר הקונגרס את הלחץ על נאס”א וקצב לה עד 2020 לקטלג 90% מן האסטרואידים הבינוניים, שקוטרם לפחות 140 מטר, המצויים במסלול קרוב. יעם זאת, הקונגרס לא הקציב לסוכנות החלל מימון נוסף להשגת המטרה השאפתנית הזאת.

נאס”א מצויה אפוא בפיגור גדול. “עם היכולות שיש לנו היום לא נוכל לעמוד במשימה עד 2020,” אומר לינדלי ג’ונסון, המנהל בפועל של סקר האסטרואידים הקרובים בנאס”א. הסוכנות מסתמכת במידה רבה על שלושה טלסקופים אופטיים יבשתיים למצוד אחר האסטרואידים האלה, שגם הגדולים והקרובים שבהם עדיין כהים וקשים לאיתור. השיטה הזאת מגבילה את החיפוש לשעות שבהן השמים מעל המצפה חשוכים וצלולים. החללית WISE של נאס”א, הסוקרת את השמים בזוויות רחבות בתחום האינפרה־אדום, מחפשת גם היא NEOs על ידי איתור הזוהר התרמי שהם פולטים, המעיד על קיומם כשהשמש מחממת אותם. אבל WISE צפויה לחדול מפעילות החל מ-2017.

המגבלות האלה יאריכו את הסקר המתבצע היום. בקצב הנוכחי יידרשו עוד 30 עד 35 שנה כדי למצוא את עשרות אלפי האסטרואידים הבינוניים הנחבאים על פי ההערכות במערכת השמש ושעלולים להתקרב לכדור הארץ. “אין קנס על אי עמידה בלוח הזמנים שהוקצב,” אומר ג’ונסון, “בתנאי שאין שום דבר גדול שעומד לפגוע בנו.”

כעת, התקווה הגדולה להעלאת המודעות העולמית לאסטרואידים היא טלסקופ אינפרה אדום חדש, NEOCam שמו, שמציעים לבנות. בספטמבר 2015 העלתה אותו נאס”א לראש סדר העדיפויות שלה עם עוד ארבע הצעות המתחרות על מימון במסגרת תכנית Discovery למשימות מדעיות ממוקדות מטרה. במהלך 2016, תבחר נאס”א אחת או שתיים מן ההצעות האלה להמשך פיתוח לקראת השקה כבר ב-2020.

אם ישגרו את NEOCam, הוא ישתמש בחיישני אינפרה־אדום חדשניים לגילוי פי עשרה יותר אסטרואידים מכפי שנמצאו עד כה, בהתאם להוראת הקונגרס מ-2005. ובכל זאת אין ערובה לכך שנאס”א תבחר ב-NeoCam. בעולם התחרותי של מימון פדרלי למדעי החלל, שההשקעות והסיכונים בו גבוהים, אפשר לטעון שהכסף למשימת איתור סלעי החלל המסוכנים צריך לבוא ממקור אחר, ולא מאגף המדעים הפלנטריים של נאס”א, שספג כמה וכמה קיצוצים בתקציבים הפדרליים האחרונים. אף על פי שהקונגרס הגדיל לאחרונה את התמיכה הכספית בסקר האסטרואידים הקרובים מ-4 ל-40 מיליון דולר בשנה, עלות משימת חלל לחיפוש אסטרואידים בינוניים מוערכת בכחצי מיליארד דולר. ולכן, בלי עוד תוספת תקציב ניכרת אין לנאס”א מקור מימון נוסף מלבד תכניות המדעים הפלנטריים שלה.

המאבק על המימון אינו בעיה שצריכה להתעורר כלל, אומר מייקל א’הירן, אסטרונום מאוניברסיטת מרילנד וחוקר ראשי לשעבר במשימת Deep Impact של נאס”א, אחת ממשימות Discovery. הואיל והקונגרס רואה בחיפוש מטלה שהטיל על נאס”א כחלק מן המדיניות הציבורית, עליו לממן את המשימה באופן ישיר ומלא. והוא מסביר: “האם נאס”א יכולה להרשות לעצמה שלא לבחור ב-NeoCam? בדיוק זה מה שמדאיג.”

איימי מיינזר, אסטרונומית ב-JPL, מעבדת ההינע הסילוני של נאס”א, והחוקרת הראשית של NeoCam, מדגישה שהמשימה היא מועמדת מצוינת לתכנית Discovery משום שיש לה יעדים מדעיים מוגדרים מעבר להגנה על כדור הארץ מפני אסטרואידים. לדוגמה, הטלסקופ ילמד את מסלוליהם, צורתם, הרכבם וקצב הסיבוב העצמי של כמה אסטרואידים קרובים, מידע שיעזור לחוקרים להתחקות אחר ההיסטוריה של מערכת השמש וגם לבחור מטרות חדשות למשימות מאוישות ובלתי מאוישות לחלל הרחוק.

אבל אפילו אם המטרה היחידה של NeoCam הייתה להגן על עולמנו, עדיין כדאי לשגר אותו, או טלסקופ אחר דומה לו, טוענת מיינזר. “במונחים של סיכון לעומת השלכות, האפשרות שאסטרואיד יפגע בכדור הארץ אינה מדאיגה כמו שינוי האקלים, למשל, שהוא סכנה ממשית מאוד שמוכרחים לטפל בה מיד,” היא אומרת. “אבל זה לא אומר שאיננו צריכים לצאת ולחפש אסטרואידים העלולים לסכן אותנו. החיפוש יקדם במידה רבה את כימות הבעיה ויעזור לנו לדעת עד כמה עלינו להיות מודאגים. זה דבר שהגיוני לעשותו.”