שני חורבני הבית איפוא חוללו מפנה דרמטי בכהונה, בבחינת שיקוף מעניין של אירועי התקופה לאחר אותן שתי מהלומות טראומטיות
בסדרת המאמרים הקצרים על אודות הכהונה בקשתי להתמודד עם נושא שטרם נחקר הן לעומקו והן לאורכו/רוחבו באספקטים המדעיים המקובלים, כשאני פורש תזה מסויימת ומבקש לאשש אותה והיא – מעבר הדרגתי, מתמשך, של המלוכה אל תוך הכהונה, משלהי הבית הראשון אל הבית השני וקורותיה מלאחר חורבן הבית.
שני חורבני הבית איפוא חוללו מפנה דרמטי בכהונה, בבחינת שיקוף מעניין של אירועי התקופה לאחר אותן שתי מהלומות טראומטיות.
במהלך ימי הבית הראשון היתה הכהונה לא אחרת מאשר תפקיד משני, תלוי במלוכה, מעין פונקציה פקידותית, ומקור המהלך היה תכנון בניית בית המקדש על ידי המלך דויד והקמתו הלכה למעשה בימי המלך שלמה. הפונקציות הפולחניות דרשו מערכת מורכבת ומנגנון מסועף של בעלי תפקידים, קרי הכוהנים והלויים, ממש כמו כל מערכת אחרת, כלכלית או צבאית, וזו היתה המערכת הכהונתית שבראשה עמד הכוהן הגדול, או כפי שנקרא בשם כהן הראש, והוא, כאמור היה כפוף במישרין למלך.
איזה "שיגעון" או "דיבוק" חדרו לתאי מוחו של דויד או של שלמה, לכונן מקדש אלמלא השאיפה לרכז ולמרכז את שליטתם. קודמיהם, השופטים (ואף שאול בכללם) היו מעין מלכים, אלא שהיקף שלטונם היה מצומצם ורדיוס ממלכתם היה מיקרוסקופי. בשלהי תקופת השופטים נוצר, כך דומה מין חלל הנהגתי אותו ביקש שמואל למלא, והדבר היה לצנינים בעיני מניחי היסודות למלוכה. הללו ראו בו, ובשכמותו, מיתחרים מסוכנים, על כן הוחלט להקים מרכז פולחני בירושלים, הלוא היא עיר דויד, שיהווה תשתית פוליטית, כלכלית וחברתית חשובה, כמקובל בציביליזציות השכנות, והנה לכם המינוף לכינון המקדש ומנגנוני הפונקציות שבתוכו.
סיטואציה זה פסקה מלהתקיים עם חורבן בית ראשון, שאו-אז נעלמו/נאלמו המלוכה מזה והכהונה מזה, ומאז ראשית הבית השני, על יסוד יוזמת שבי ציון מזה ופרגמטיזם פרסי-מלוכני מזה, פינתה המלוכה היהודאית את מקומה לטובת הכהונה, שהחלה מני אז, אט-אט ובהדרגה, לתפוס מעין מעמד מלוכני.
מרד המקבים שפרץ ב-167 לפנה"ס נשא בגאון את דגל המרדנות הפנימית במשפחת הכהונה הגדולה, כשבית צדוק נאלץ לפנות מקום למשמר יהויריב, זה שהוביל מתתיהו ממודיעים. בניו היו לכוהנים גדולים, ראשית ממניע ירושתי ועבור למינוף המעמד האישי, עד אשר שמעון, אחרון הבנים, היה כוהן גדול וכמעט מלך. בניו ונכדיו מילאו במקביל את התפקיד הפולחני והמלוכני.
עם המעבר משלטון הלניסטי וחשמונאי לרומאי חזרה המציאות לקדמותה – נעלמה המלוכה והכהונה התחזקה, אלא שהאחרונה ידעה מעין שקיעה הדרגתית, משך עשרות שנים, החל מתקופת כהונתו של המלך הורדוס וכלה באווירה של חמישים שנות הנציבות שקדמו לפרוץ המרד הגדול.
חורבן הבית השני טלטל היטב את כל המערכות. אמנם לא היתה מלוכה שנעלמה, אלא שתחתיה התחזקה הנשיאות של בית הלל והפשרת יחסיה עם הרומאים העניקה לה עוצמה לא מבוטלת. מציאות זו התבטאה בדחיקת מעמד הכהונה על ידי הנשיאות.
ניסיון אחרון להשיב עטרה ליושנה, ואולי אף כמנוף אישי מסויים, התמצה במרידתו של בן כוסבה. הלה ביקש להחיות את הרשות הכהונתית כבסיס לכינון מחודש של בית המקדש והעצמת כוחו כמנהיג.
דיכוי המרד והתחזקות מחודשת של מעמד הכהונה הנחיתו מכה אנושה על הכהונה, שמאז לא התאוששה.
סדרת מאמרי "הכהונה שלא הכרתם" מאת ד"ר יחיעם שורק
- חלק א' – סוף בית ראשון וגלות בבל
- חלק ב' – שיבת ציון
- חלק ג' – התקופה ההלניסטית
- חלק ד' – הכהונה במערומיה
- חלק ה' – הכהונה עושה שרירים
- חלק ו' – מתתיהו מתהפך בקברו
- חלק ז' – הכהונה מתחילה לאבד גובה
- חלק ח' – תקופת מלכות הורקנוס
- חלק ט' – הורדוס בוחש בכהונה
- חלק י' – הכהונה וישו הנוצרי
- חלק יא' – יש חיים אחרי הורדוס
- חלק יב' – הכהונה מתעסקת בבגדים
- חלק יג' – הלשכה לחשיפת שחיתויות
- פרק י"ד – הכהונה במי במול
- פרק טו' – הכהונה בפולחן השמש ובתרועת המלחמה
- פרק טז' – יוצאים להלחם ברומאים
- פרק יז' – המרד הגדול והכהונה
- פרק יח' – בלאגן טוטלי בירושלים
- פרק יט' – למקומות, היכון, צא!
- פרק כ' – צדיק אחד בסדום
- פרק כ'א – מה במגילות?
- פרק כ'ב – אז היכן הכהונה?
- פרק כ'ג – השבת עטרת ליושנה
- פרק כ'ד – קונספירציה כוהנית?!
- פרק כ'ה: המניפולציה של בן כוסבה – א'
- פרק כ'ה: המניפולציה של בן כוסבה – ב'