שיבוש באונה הקודקודית הוא זה הגורם להזיות כל כך מפורטות הנגרמות לחולים שעברו תרדמת או עמדו במצב של כמעט מוות, ואין לכך שום קשר לדת
חוקרים מאוניברסיטת ליאז' בבלגיה הראו כי מנגנון פיסיולוגי במוח הפועל במצבי כמעט מוות מוביל לתפיסה חיה של אירועים מדומינים בהסטוריה של האדם הנמצא במצב זה, אלא גם אירועים אמיתיים שהתרחשו בחייו. ממצא מדהים זה עליו דווח ב- PLOS ONE ואשר הושג באמצעות שיטה מקורית דורש אימות בידי חוקרים נוספים.
אנשים במצב של מוות קליני או כמעט מוות ( NDE - Near Death Experience), דיווחו על מעבר במנהרה, והרגשה של מעבר למציאות אחרת או 'עזיבה של הגוף'. תופעה זו מכונה בציבור בשם חווית סף מוות או חווית כמעט מוות. האם חוויה זו היא תוצר של המוח, או אולי מנגנון הגנה פסיכולוגי? אולי מדובר בהזיות?
תופעות אלה תועדו רבות בתקשורת ועוררו אמונות ותיאוריות מכל הסוגים. מנקודת המבט המדעית חוויות אלה קשות להבנה מכיון שהן מגיעות במצבים כאוטיים, שעושים את המחקר בזמן אמת כמעט בלתי אפשרי.
החוקרים באוניברסיטת ליאז' ניסו גישה חדשה. תקיפת הבעיה בשילוב של שתי קבוצות שונות: קבוצת מדעי התרדמת (Coma) בראשות סטיבן לוריס, וחוקרים בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית (פרופ' סרז' ברנאר והדויג דהון) בחנו את הזכרונות מחוויות כמעט מוות באמצעות היפנוזה, מתוך הנחה שמדובר בתוצרים של הדמיון, וכן את המאפיינים הפיסיולוגיים (חישה, הכרה עצמית, רגשות וכו') שאמורות להיות קרובות לאלו של זכרונות מדומינים. מנגד, אם ה-NDE הן חוויות דומות לאלו שבמציאות המאפינים שלהם אמורים להיות דומים לזכרונות אירועים אמיתיים.
החוקרים השוו את התגובות של שלוש קבוצות של מטופלים, שכל אחד מהם שרד בדרך אחרת מצב של תרדמת, וקבוצה של מתנדבים בריאים. הם בחנו את זכרונות ה-NDE ואת הזכרונות של אירועים אמיתיים ומדומינים בסיוע שאלונים שהעריכו את המאפיינים של זכרונות אלה. התוצאה היתה מפתיעה. מנקודות המבט שנחקרה, לא רק שה-NDE לא דומה לזכרונות אמיתיים או מדומינים אלא שגם התופעות המאפיינות המבנות בזכרונות של אירועים אמיתיים (זכרונות מפורטים של קלט החושים) היו רבים יותר בזכרונות NDE מאשר בזכרונות מאירועים אמיתיים.
המוח, בתנאים היוצרים תופעות אלה, נופל טרף לכאוס. המגנגנונים הפיסיולוגים והפרמקולוגיים משובשים לחלוטין, מחמירות או בחלק מהמקרים נעלמות. מחקרים אחרים הראו כי קיימים הסברים פיסיולוגיים לכמה מרכיבים של ה-NDE כמו התחושה של חוויה חוץ גופית, שיכולה להיות מוסברת באי תפקוד של האונה הקודקודית. בהקשר זה, המחקר החדש מציע כי אות מנגנונים יכולים גם ליצור תפיסה - שהאדם מפרש כאילו היתה חוויה חיצונית או במילים אחרות - מציאות.
זו דרך מסוימת בה המוח משקר לאדם, כמו בהזיות. אירועים אלה מפתיעים במיוחד ובפרט חשובים מנוקת המבט הרגשית והאישית, מדובר בזכרונות מפותחים, מפורטים, מדויקים ומוחשיים.
אינספור מחקרים בחנו את המנגנונים הפיסיולוגיים של ה-NDE, תוצר תופעות מוחיות אלה, אך כשהן נעשות בנפרד, שתי התיאוריות לא מסוגלות להסביר את התופעה בכללה.
המחקר שפורסם ב-PLOS ONE לא טוען להציע הסבר ייחודי ל-NDE אלא תורם לפתיחת מסלול חדש של מחקרים הלוקחים בחשבון תופעות פיסיולוגיות כגורמים הקשורים ולא רק תורמים לתופעות פיסיולוגיות.
אמנם לכאורה מדובר בבזבוז משאבים, שכן אין שום סיבה הגיונית להאמין בקיומה של נשמה ולכן אין טעם להוכיח את אי קיומה אבל יש כמה סיבות שבגללן המחקר היה כדאי: סיבה אחת היא פשוט להבין עוד יותר מה קורה למוח במצבי הדחק הקיצוניים ביותר שיש וסיבה נוספת - נעיצת מסמר נוסף בארון הקבורה של הדתות העממיות והממוסדות. גם בקמה זה אפשר להסתדר בלי אלוהים.