ד"ר גלי וינשטיין, חוקרת אורחת במרכז איינשטיין באוניברסיטת בוסטון, טוענת במחקר הסטורי שערכה כי מילבה מאריץ' לא יכלה לבצע תרומה משמעותית משום שרמתה בפיסיקה לא היתה גבוהה
האם אשתו הראשונה של איינשטיין חיברה יחד עמו בחשאיות את מאמר היחסות מ-1905?
היסטוריונים שונים הגיעו למסקנה שיתכן ואשתו הראשונה של איינשטיין מילבה בחשאיות תרמה לעבודתו. עתה מחקר חדש שואף ליישב את הסוגיה.
בסוף שנות ה-1980, הפיסיקאי האמריקאי אוואן וואקר האריס פרסם מאמר ב-פיסיקס טודאי ובו אמר שאשתו הראשונה של איינשטיין, מילבה מאריץ' הייתה מחברת שותפה בלתי מוכרת של מאמר תורת היחסות הפרטית שלו מ-1905.
הרעיון יצר מחלוקת גדולה באותה תקופה למרות שמרבית הפיסיקאים וההיסטוריונים של המדע דחו אותו.
היום, גלי וינשטיין, חוקרת אורחת במרכז איינשטיין באוניברסיטת בוסטון, מקווה ליישב את הסוגיה באמצעות מחקר חדש.
הסיפור מתחיל לאחר מותו של איינשטיין ב-1955, כאשר פיסיקאי סובייטי אברם פדרוביץ' יופה תאר במאמר שפורסם ברוסית התכתבות כלשהי שהייתה לו עם איינשטיין מוקדם בקריירות שלהם.
יופה ביקש מאיינשטיין עותקים של מאמריו וכתב: "המחבר של המאמרים האלה – אדם לא ידוע באותה תקופה, היה בירוקרט במשרד הפטנטים בברן, איינשטיין-מריטי (מריטי שם הנעורים של אשתו, שבהתאם למנהג השוויצרי מתווסף לשם המשפחה של הבעל)". (מריטי הוא גרסה הונגרית של מאריץ').
תיאוריות הקונספירציה מתחילות מהתייחסות זו לאיינשטיין כאיינשטיין-מריטי, אומרת וינשטיין. התוצאה היא פקעת מסובכת של אי-הבנות מקריות או מכוונות.
דומה שהבעיה התחילה עם כותב המדע הפופולארי הרוסי דנייל סמנביץ' דנין שפירש את הסברו של יופה כך שאיינשטיין ומאריץ' שתפו פעולה יחד בעבודה. דנין שינה את ההסבר ואמר שמאריץ' הייתה מחברת שותפה למאמר היחסות מ-1905 אבל שמה הושמט מהגרסה הסופית שפורסמה. זהו פירוש לא נכון, אומרת וינשטיין.
וואקר הצית מחדש את הויכוח במאמרו מ- פיסיקס טודאי ואמר שאיינשטיין גנב מאשתו את רעיונותיו.
ישנו טיעון נוסף לתיאוריות הקונספירציה. היסטוריונים תרגמו לאנגלית את המכתבים בין איינשטיין למאריץ', מה שאפשר להם לחקור בפירוט את היחסים של השניים. אולם אחד מהמכתבים האלה כלל את המשפט: "להביא את עבודתנו בתנועה יחסית למסקנה מוצלחת!" זה נראה כתומך ברעיון שהזוג היה צריך לשתף פעולה.
אולם וינשטיין בחנה את המכתבים לפרטי פרטים והיא אומרת ששתי עובדות מצביעות על כך שאין זה סביר. ראשית, המכתבים של איינשטיין מלאים ברעיונות שלו אודות הפיסיקה בעוד שאלה של מאריץ' לא מכילים כלל רעיונות כאלה, וזה אומר שהוא השתמש בה כלוח תהודה במקום כשותפה.
שנית, מאריץ' לא הייתה פיסיקאית או מתמטיקאית מוכשרת. היא נכשלה בבחינות הסופיות ואף פעם לא קיבלה דיפלומה.
וינשטיין טוענת שמאריץ' לא יכלה לכן לבצע תרומה משמעותית והיא מצטטת היסטוריון נוסף בנושא באומרה, שבעוד שאין עדויות שמאריץ' הייתה מוכשרת מבחינה מתמטית, ישנה עדות כלשהי לכך שהיא לא הייתה כזו.
אליה וקוץ בה, מאריץ ואיינשטיין התגרשו ב-1919, אבל כחלק מהסכם הגירושין איינשטיין הסכים לשלם לאשתו לשעבר כל קרונה מפרס הנובל העתידי שעשויים להעניק לו.
וינשטיין אומרת שכולם ידעו שאיינשטיין עמד לזכות בפרס ושבאווירה של אחרי המלחמה בגרמניה, זו הייתה דרישה טבעית מצד אישה שלא רצתה גירושין וסבלה מדיכאון.
וואקר, מאידך, אומר: "אני מתקשה שלא לקבל את המסקנה שמילבה, בצדק או שלא בצדק, ראתה בכך את הגמול על החלק שהיה לה בפיתוח תורת היחסות".
ללא עדויות נוספות, קשה לדעת לכאן או לכאן. אבל ודאי שישנה מספיק אי ודאות אודות מה שבאמת קרה כדי להותיר את הלהבות של הקונספירציה בוערות למשך זמן ארוך יותר.