הנשיא טראמפ הכריז כי אצטמינופן, החומר הפעיל בטיילנול (אקמול) בהריון עלול להעלות את הסיכון לאוטיזם, וקידם את השימוש ב־לויקובורין כטיפול ניסיוני. חוקרים ואיגודים רפואיים מדגישים: אין הוכחות סיבתיות, טיילנול נחשב בטוח במינון מבוקר, והטיפול ב־לויקובורין עדיין ראשוני ומצריך פיקוח רפואי
ב־22 בספטמבר 2025 הכריז הבית הלבן כי קיים קשר אפשרי בין שימוש בטיילנול (אצטמינופן) (בישראל אקמול, דקסמול) בתחילת ההיריון לבין אוטיזם, וכי תרופת לויקובורין (חומצה פולינית) תזכה לדחיפה רגולטורית כטיפול פוטנציאלי בתסמינים מסוימים בקרב ילדים על הספקטרום. הצעד מעורר מחלוקת חריפה בקהילה הרפואית, שמזהירה מפני פוליטיזציה של המדע והסקת מסקנות מוקדמות. (The Washington Post)
מה טוען הממשל
במסיבת עיתונאים טען הנשיא טראמפ כי יש להימנע מטיילנול בתחילת ההיריון (למעט חום גבוה), וכי ה־FDA יעדכן את תוויות האזהרה. במקביל, הוצגה לויקובורין כטיפול מבטיח לשיפור תקשורת ושפה אצל חלק מהילדים עם אוטיזם; הועלתה גם אפשרות להרחבת הנגשתה דרך תוכניות פדרליות.
מה אומר המדע עד כה
אצטמינופן בהריון ואוטיזם
- מחקרי אוכלוסייה מצאו לעיתים אסוציאציה סטטיסטית בין שימוש באצטמינופן בהריון לבין סיכון גבוה יותר לאוטיזם או ADHD, לרבות סקירה/הערכת ראיות שפורסמה בקיץ 2025 (הרווארד, מאונט סיני). עם זאת, המחברים עצמם מדגישים שאין הוכחה לסיבתיות וממליצים זהירות – לא איסור גורף. (Mount Sinai Health System)
- מנגד, מחקר אחים רחב־היקף בשוודיה (JAMA, 2024) לא מצא עלייה בסיכון כשמבקרים בהטיות משפחתיות (Sibling Controls), ומציע שהקשרים שנראו במודלים פשוטים יותר נבעו מבלבול מערפלנים. (JAMA Network)
עמדת איגודים מקצועיים (נכון לעת ההכרזה)
הקולג’ האמריקני למיילדות וגינקולוגיה (ACOG) ממשיך לקבוע שאצטמינופן הוא משכך כאבים מרכזי ובטוח בהריון כשהוא נלקח לפי הצורך, במינון נמוך ולזמן קצר, ובהיוועצות רופא—בפרט לשם הורדת חום, שהיעדר טיפול בו עלול להזיק לעובר. (איגוד המיילדות והגינקולוגיה האמריקאי)
לויקובורין (חומצה פולינית) באוטיזם
- ישנם מחקרים ראשוניים—כולל ניסוי אקראי כפול־סמיות—שהראו שיפור מדיד בתקשורת ושפה אצל תת־קבוצה של ילדים עם אוטיזם, במיוחד כשקיימים סמנים לבעיית מטבוליזם של פולאט/נוגדני רצפטור לפולאט (FRAA). עם זאת, המדגמים קטנים ונדרשים מחקרים גדולים לשחזור התוצאות. (PubMed)
- גם גורמים פדרליים שמקדמים את המהלך מודים כי מדובר בטיפול לתסמינים ולא “תרופה לאוטיזם”, ושהראיות עוד אינן סופיות. (פוליטיקו)
ביקורת ומחלוקת
רופאים, מדענים וארגוני סנגור מזהירים מפני פוליטיזציה של הדיון, מסרים פשטניים לציבור, ויצירת הימנעות מטיפול בכאב/חום בהריון ללא הצדקה. יש חשש גם לאימוץ חפוז של לויקובורין ללא אבחון מתאים ומעקב רפואי.
מה המשמעות המעשית — פרקטיקות רפואיות עדכניות
האמור כאן אינו תחליף לייעוץ רפואי אישי. יש להיוועץ ברופא/ת נשים או רופא/ת ילדים.
לנשים בהריון
- כאב/חום: אם נדרש—אצטמינופן נשאר קו ראשון מקובל: המינון היעיל הנמוך ול־הזמן הקצר ביותר, לאחר שיחה עם הרופא/ה. חום גבוה בהריון עצמו עלול להזיק לעובר ולכן לרוב יש לטפל בו. (איגוד המיילדות והגינקולוגיה האמריקאי)
- הימנעות גורפת? נכון להיום אין הוכחה סיבתית, ולכן אין המלצה כללית להימנע לגמרי מאצטמינופן. כן מומלץ להימנע מנטילה תכופה/ממושכת ללא התוויה ברורה ולעדכן את הרופא/ה על כל שימוש. (JAMA Network)
- תרופות אחרות: NSAIDs (איבופרופן ונגזרותיו) מוגבלים בשלבי ההיריון המאוחרים; לא מחליפים אוטומטית לטיפול אחר בלי הנחיה רפואית. (עיקרון כללי; עקבו אחרי ההנחיות של הרופא/ה שלכם.)
להורים לילדים על הספקטרום השוקלים לויקובורין
- למי זה עשוי להתאים: בעיקר לילדים עם עדות לבעיה במסלול הפולאט (למשל FRAA או “חסר פולאט מוחי”/Cerebral Folate Deficiency). הערכה ביוכימית/אימונולוגית רלוונטית עשויה לסייע בבחירת מטופלים. (פוליטיקו)
- מה לצפות: חלק מהמחקרים הראו שיפור בשפה/תקשורת; אין מדובר ב“ריפוי” של אוטיזם. נדרש מעקב רפואי צמוד, התאמת מינון, ותיעוד תופעות לוואי. (PubMed)
- אל תתחילו לבד: אין להתחיל טיפול בלי רופא/ת ילדים/נוירולוג/ית התפתחותית שמכירים את הספרות ויכולים להעריך התאמה, תועלת וסיכונים.
קו הטיפול המרכזי—נשאר רב־מערכתי:
התערבויות התנהגותיות וחינוכיות (ABA/ESDM ואחרות), ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, תמיכה משפחתית—נשארות בסיס הטיפול, כשלצידן נשקלות התערבויות תרופתיות משניות בהתאם למאפייני הילד/ה. (זהו הקונצנזוס הרחב היום.)
בשורה התחתונה
- הקשר בין אצטמינופן בהריון לאוטיזם לא הוכח כסיבתי, ובמחקרי אחים מבוקרים לא נמצא סיגנל של סיכון מוגבר. ההנחיות המקצועיות ממשיכות לאפשר שימוש זהיר ומדוד—במיוחד להורדת חום. (JAMA Network)
- לויקובורין מציג הבטחה מוקדמת לתת־קבוצות מסוימות, אך הוא עדיין לא טיפול מוכח לכלל. החלטות טיפוליות צריכות להתבצע בקליניקה, לא במסיבת עיתונאים. (PubMed)
עוד בנושא באתר הידען: