חוקרים יצרו מפה חדשה של שביל החלב המראה כי כמעט שליש מהכוכבים שינו באופן משמעותי את מסלוליהם והם נמצאים במסלול פנימי או חיצוני למסלול ההקפה סביב מרכז הגלקסיה שבו נוצרו
מדענים העובדים עם סקר השמים הדיגיטלי סלואן SDSS יצרו מפה של שביל החלב ממנה עולה כי כוכבים רבים שינו משמעותית את מסלוליהם מאז היווצרותם.
התגלית שהתפרסמה ב-29 ביולי בכתב העת אסטרופיזיקל ג'ורנל מספקת תובנות חדשות אודות הדרך בה נוצרו הכוכבים ואיך הם נעו בתוך הגלקסיה.
"בעולם המודרני אנשים רבים עברו למקום המרוחק ממקום הולדתם, לעתים למרחק חצי עולם" אומר מייקל היידן, דוקטורנט לאסטרונומיה באוניברסיטת ניו מקסיקו שהיה החוקר המוביל בפרויקט. "כעת מצאנו שדבר דומה קורה גם לגבי הכוכבים בגלקסיה שלנו – כשלושים אחוז מהכוכבים בשביל החלב עשו דרך ארוכה מהמקום שבו נולדו.
לצורך בניית המפה השתמשו המדענים בספקטרוגרף APOGEE (Apache Point Observatory Galactic Evolution Explorer) המותקן בטלסקופ בקוטר 2.5 מטרים ומשמש בסקר לצורך צפייה במאה אלף כוכבים בתקופה של ארבע שנים.
"המפתח היה ליצור את המפה ולפענחה באמצעות צפייה בהרכב הכימי של כל כוכב. מההרכב אנו יכולים ללמוד על קרבה ועל היסטוריה של כוכבים." אומר היידן. המידע הכימי המגיע מהספקטרה מלמד על כמות האור שהכוכב פולט באורכי גל שונים ומספק מידע על יסודות ותרכובות באטמוספירות של הכוכבים. האסטרונומים יכולים לספר ממה עשוי כוכב באמצעות קריאת קווי הספקטרום.
"הספקטרום של הכוכבים מראה לנו שההרכב הכימי של הגלקסיה שלנו משתנה כל הזמן" אומר ג'ון הולצמן, אסטרונום נוסף מאוניברסיטת ניו מקסיקו וחבר בקבוצת החוקרים. "כוכבים יוצרים יסודות כבדים בליבתם וכאשר הם מתים היסודות הכבדים הללו חוזרים לענן הגז שיוצר את הכוכבים הבאים."
בשל תהליך זה נוצרת "העשרה כימית", כשכל דור כוכבים מכיל שיעור גדול יותר של יסודות כבדים לעומת הדור הקודם. בכמה אזורים בחלל, פעילות יצירת הכוכבים גבוהה יותר מאשר באזורים אחרים, לפיכך נוצרים בהם יותר דורות של כוכבים. משמעות הדבר היא ששיעור היסודות הכבדים בכוכבים משתנה לפי מקום מוצאם בגלקסיה.
לאחר מכן קבעו האסטרונומים באילו אזורים בגלקסיה נולד כל כוכב לפי כמות היסודות הכבדים שבו. היידן ועמיתיו השתמשו בנתוני אפוגיאה כדי למפות את הכמות היחסית של 15 יסודות שונים לרבות פחמן, צורן וברזל בכוכבים בכל רחבי הגלקסיה. הם גילו להפתעתם כי עד 30% מהכוכבים מכילים הרכב המעיד על כך שנוצרו באזורים בגלקסיה המרוחקים ממיקומם הנוכחי.
כאשר בחנו החוקרים את תבנית תפוצת היסודות לפרטיהם, הם גילו כי אפשר להסביר שיעור ניכר מהנתונים באמצעות מודל שבו כוכבים מבצעים הגירה רדיאלית כלומר מתקרבים או מתרחקים ממרכז הגלקסיה במהלך הזמן. תנועה כזו פנימה והחוצה מכונה "הגירה" והיא נוצרת ככל הנראה בשל אי סדירויות בדיסקה הגלקטית כמו למשל הזרועות הסליליות המפורסמות של שביל החלב. עדויות להגירת כוכבים נראו בעבר בכוכבים הקרובים לשמש, אך המחקר החדש מספק את העדות הראשונה לכך שהגירות כוכבים מתרחשות בכל רחבי הגלקסיה.
לידיעה באתר אוניברסיטת ניו מקסיקו
עוד בנושא באתר הידען: