חדשות על תנועות נגד חיסונים, דרישות ללמד בריאתנות בבתי ספר כמדע, וטענות מפוקפקות בזכות תכונות מעניקות בריאות של דיאטות מוזרות, מספיקות כדי לגרום לנו לתהות אם אנשים מסוימים שוכחים או נוטשים את השיטה המדעית לחלוטין
מאת: Eduardo Nicolas Schulz, Research Fellow at University of Birmingham
תרגום עבור אתר הידען - אודי לם
האסטרונום קרל סייגן אמר פעם: "בכל ארץ, עלינו ללמד את ילדינו את השיטה המדעית ואת הסיבות לקיום מגילת הזכויות. יחד איתם, נרכשת רוח של הגינות, צניעות וקהילתיות מסוימת. בעולם רדוף שדים שאותו אנו מאכלסים בעצם היותנו אנושיים, זה עלול להיות כל מה שעומד בינינו ובין החשיכה העוטפת מסביב."
למרות ההתקדמות בחינוך וברמת החיים, העולם נראה כמקום מפחיד לאנשים רבים – מלא בכימיקלים בשמיים, חייזרים המנסים לחטוף אותנו, וקונספירציות ממשלתיות ותאגידיות.כמו שסטיבן הוקינג ציין ביובש: "אם ממשלות מעורבות בטיוח, הן עושות עבודה טובה יותר בכך מאשר נראה שהן עושות בכל דבר אחר".
מה הנזק במדע 'חלופי'?
מהו הנזק בשימוש בתרופה אלטרנטיבית לטיפול בסרטן? מדוע שלאחרים יהיה אכפת אם אינני מחסן את ילדי? החלטות כאלו מבוססות ביותר מדי מקרים על הבנה מועטה של כיצד המדע עובד – ובדרך כלל מונחות על ידי אינטרס כלכלי של מישהו.
לדוגמה, בלוגרית אמריקנית בשם ואני הארי, הידועה כ – Food Babe, טוענת שחקרה וגילתה בעיות במזון (בעת שהיא מקבלת חסות מחברות מזון "טבעי"). בין מסקנות מחקרה המעמיקות היו תוצאות חקר השפעות המיקרוגל:
מים שהוקרנו במיקרוגל יצרו מבנה פיזיקלי דומה למתי שהמילים "שטן" ו"היטלר" נחשפו שוב ושוב למים.
האמת היא שבמדע אין סמכויות. ישנם מומחים לכל היותר, ואפילו דעותיהם ניתנות לקריאת תגר על ידי כל אחד – כל עוד קיימות ראיות לתמיכה בטיעון. כאשר אנשים מסוימים נחשבים ל"סמכויות" וטענותיהם, מטורפות ככל שיהיו, זוכות לאמון, אז ההחלטות שמיליוני אנשים עלולים לקבל כתוצאה מכך יוכלו להזיק להם או אף להביא לסיום מוקדם של חייהם.
אם זה נשמע מוזר, הנה שתי בלוגריות של "בריאות" מאוסטרליה. בל גיבסון פרסמה את מתכוני המזון המלא והתרופות האלטרנטיביות שלה (הזמינים בתור ספר ואפליקציית סמרטפון) כנשק "טבעי" במלחמתה בסרטן – סרטן שמאוחר יותר הודתה שהמציאה. או ג'סיקה איינסקוף, לוחמת הבריאות, שהסרטן האמיתי שלה לא נבלם על ידי "הריפוי הטבעי" הפסאודו-מדעי שבזכותו כתבה בבלוג שלה. איינסקוף נפטרה בפברואר 2015.
הסרטן הוא מבעית עבור המתמודדים עמו ועבור משפחותיהם. מה שחלק מבלוגרי "בריאות" אלו עושים, בין אם כטעות, ובין אם לצורך רווח אישי, אינו רק עלבון לאנשים אלו ולאלו שאיבדו את יקיריהם למחלה, אלא גם פעולה חסרת אחריות.
הפצת הפסאודו-מדע עלולה להרוג, וזוהי בדיוק הסיבה מדוע עלינו לעשות יותר להפצת השיטה המדעית, ולהדריך אחרים ביישומה של ספקנות בפני טענות בלתי רגילות.
בתמונה נראה אלקטרו-מטאבוגרף, שנטען שמסוגל לרפא חוליים ע"י גלי רדיו. ללא ביסוס מדעי, כמובן – אך האם אין זה נראה טוב?
העולם הרדוף שדים
אך במקום ללמד ילדים כיצד לנתח באופן ביקורתי את העולם מסביבם למענם, דרך עדשה של ספקנות בריאה, המערכת החינוכית מבוססת על קביעות של סמכות, המעודדות אותם לקבל מה שנאמר להם. במשך הזמן, גישה זו יכולה להתפתח לבורות עמוקה ביחס לשיטה המדעית, והבדל עצום בין השקפת העולם של מי שחונכו לפי השיטה המדעית לבין כל השאר. בפער הזה נכנסים חוסר האמון, השרלטנים ותיאוריות הקונספירציה.
העולם בו אנו חיים מוקף במדע וטכנולוגיה, אבל רק מעטים מאתנו מבינים מדע וטכנולוגיה אלו. זהו מתכון לאסון, וב – 20 השנים מאז שספרו של סייגן: "עולם רדוף שדים: המדע כנר בעלטה" פורסם, המצב לא השתפר.
זה עלול להיות קשה לי שאינו בעל השכלה אקדמית – ואולי אפילו ללא תואר במדע – להבין ולפרש תוצאות מדעיות. אפילו אלו העוסקים בתחום מדעי מסוים עלולים למצוא עצמם מתאמצים להבין התפתחויות בתחומים אחרים, עקב היקף ההתמחות הנדרש להתקדמות נוספת. השגת התמחות זו דורשת זמן, ממנו יש לנו, בני האדם, רק כמות מוגבלת. חלפו הימים של גאונים רב תחומיים כמו דה-וינצ'י ולייבניץ, שהתמחותם השתרעה ממתמטיקה, מכניקה והמצאה, דרך פילוסופיה, פוליטיקה, אנטומיה ורפואה.
סגירת הפער
למזלנו, ידיעת הכל אינה דרישה ממדענים, גם לא הכרחית לחשיבה מדעית. למעשה בחשיבה המדעית מהדהדות מילותיו של סוקרטס, על כך שהחכם באדם הוא זה שיודע שאינו יודע דבר. "אין כל בושה באי ידיעה" אמר ניל דה גראס טייסון, "הבעיה מתחילה כאשר מחשבה לא הגיונית והתנהגות נלווית ממלאות את הריק הנותר ע"י בורות".
הדרישה היחידה לחשיבה מדעית היא ללמוד כיצד ליישם את השיטה המדעית למה שאנו פוגשים בחיי היום יום שלנו. זה מה שמדענים צריכים ללמד אחרים – מדע הוא הגישה היחידה לאמת שיש לנו, מנגנון לתיקון שגיאות המחובר לביקורת עצמית הבוחנת את רעיונותינו כנגד העולם האמיתי. וההוכחה לאמיתותה היא מסביבנו – מן העקרונות המדעיים הנמצאים בבסיסו של המסך אותו אנו קוראים כעת, דרך תהליכי הייצור והחומרים שנדרשו לבנותו, והחשמל המפעיל אותו.
המדע אולי אינו מושלם, אך זהו הכלי הטוב ביותר שהמין האנושי פיתח להבנת עצמו והעולם שמסביבו. עם הבנה של השיטה המדעית העולם לפתע מתגלה לא כמקום שיש לפחד ממנו, אלא להבינו. כמו שקרל סייגן אמר גם: "ישנם מספיק פלאים שם בחוץ, גם בלי שנמציא נוספים כלשהם".
הכתבה המקורית פורסמה באתר The Conversation ברשיון CC
עוד בנושא באתר הידען: