אין זה מקרי שכלבים חמודים מזאבים, או שלעזים בפינות חי קרניים קצרות יותר וגינונים ידידותיים יותר מאלו של אבותיהן הפראיים. חוקרים קוראים לתופעות אלו "תסמונת ביות"
מאת: אוניברסיטת פרינסטון, 18 באוקטובר 2020. תרגום: זיו עדאקי
אין זה מקרי שכלבים חמודים מזאבים, או שלעזים בפינות חי קרניים קצרות יותר וגינונים ידידותיים יותר מאלו של אבותיהן הפראיים. חוקרים קוראים לתופעות אלו "תסמונת ביות" – הרעיון שהחרגת התוקפנות מהרבייה מובילה לשינויים פיזיולוגיים ובהם: אוזניים שמוטות יותר, לוע וחוטמים קצרים יותר, זנבות מתולתלים יותר, פרווה חיוורת יותר, מוחות קטנים יותר ועוד.
גם השינויים הפיזיים וגם אלו ההתנהגותיים, נראה שמקורם בתאי רכס עצבי מסוימים, המופיעים בעוברים ובילודים, ויש להם דמיון רב לתאי גזע. תאי הרכס העצבי הללו יכולים להתפתח למגוון רחב של תאים, ובייחוד לתאים של בלוטת יותרת הכליה – המגבירה את תגובת "הילחם או ברח" – ומשפיעה גם על תכונות פיזיות אחרות, כגון, התפתחות שיניים גדולות יותר ואוזניים מוצקות יותר.
מאז מתקופתו של דרווין, יש חוקרים המשערים שבני אדם בייתו את עצמם – בחרנו זיווגים פחות תוקפניים ויותר מסייעים, וכך הסטנו את המסלול האבולוציוני של עצמנו.
קשר בין התנהגות חברתית וביות
"ההוכחה לכך היא נסיבתית בעיקרה," אומר אסיף גאזאנפאר (Asif Ghazanfar), פרופסור לפסיכולוגיה ולמדעי המוח באוניברסיטת פרינסטון. "זהו רעיון פופולרי ומרגש מאוד, אבל חסרה הוכחה ישירה לתקפותו, כלומר, חוליה מקשרת בין התנהגות חברותית ומאפיינים אחרים של ביות."
כדי לראות אם אפשר להציב את התאוריה הזאת על תשתית יציבה יותר, גאזאנפאר בחן קופי מרמוסט. בדומה לבני אדם, פרימטים אלו הם חברותיים מאוד ופועלים בשיתוף פעולה, ונוסף על כך, יש להם כמה סמנים פיזיים שעולים בקנה אחד אם ביות, ובהם, כתם של פרווה לבנה על מצחם, הנפוץ אצל יונקים מבויתים.
כיצד בא לידי ביטוי שיתוף פעולה אצל קוף? בין יתר הסימנים, אומר גאזאנפאר, נמצא חילופי קולות ידידותיים, דאגה זה לצאצאיו הצעירים של זה ושיתוף במזון.
קבוצת המחקר הראתה שגודל כתם הפרווה הלבנה על מצחו של קוף המרמוסט קשור בקשר הדוק לתדירות שבה הוא מפיק תגובות קוליות ידידותיות כלפי אחר. זוהי סדרת הנתונים הראשונה להראות קשר בין התנהגות חברותית לתכונה פיזית המאפיינת ביות בבעלי חיים אינדיבידואליים.
כדי להראות את הקשר הסיבתי בין כתם לבן להתנהגות קולית, החוקרים בחנו גורי קופים תאומים. לפרקי זמן קצרים מאוד, תאום אחד קיבל משוב קולי אמין מהורה מדומה – מחשב שתוכנת לקרוא קריאות של בוגר והגיב ל-100% מקולותיו של הגור – ואילו התאום האחר שמע תגובות הוריות ל-10% מקולותיו שלו.
הניסויים נערכו משך 40 דקות, יום כן ויום לא, משך רוב 60 הימים הראשונים לחייהם של גורי הקופים. ב-23 שעות היממה שנותרו, הקופים היו עם משפחותיהם.
גורים למדו "לדבר" מהר יותר
בעבודה קודמת, גאזאנפאר ועמיתיו הראו שהגורים שקיבלו משוב רב יותר למדו לדבר – או ליתר דיוק, פיתחו את קריאות הבוגרים שלהם – מהר מאחיהם. באמצעות מדידה של כתמי הפרווה שעל מצחם של קופים מתפתחים, מצאו החוקרים ששיעור הלובן המתפתח על פניהם גם הוא היה מואץ באמצעות תגובות הקול ההוריות. כך נצפה קשר התפתחתי בין צבעוניות פרוות הפנים להתפתחות קולית – שניהם הושפעו מהורים.
הקשר הזה עשוי להתרחש דרך תאי הרכס העצביים, שיכולים להתפתח לתאים של "הילחם או ברח" ויכולים גם לתרום לחלק הגרון שדרוש להפקת קולות.
מחקרים קישרו בין ביות לשינוים בהתנהגות קולית גם במינים אחרים. תנים שנבחרו לאילוף שינו את היכולות הקוליות שלהם בתגובה לנוכחותם של אנשים. באופן דומה, חוחית בנגלית לומדת ומפיקה שירים מורכבים יותר ויש לה גמישות שירית רבה יותר בבגרותה מאשר לבני דודיה הפראיים.
ואולם, זהו המחקר הראשון, במין כלשהו, שקושר בין רמתה של תכונה חברתית לגודלו של סימן פיזי המאפיין ביות, אמרו החוקרים, שממצאי מחקרם פורסמו בכתב-העת Current Biology.
"אם אתה משנה את שיעור ההתפתחות הקולית של קופי מרמוסט, אתה משנה את שיעור צבעוניות הפרווה שלהם," אומר גאזאנפאר. "זוהי סדרת תוצאות מרתקת ומוזרה כאחד!"
עוד בנושא באתר הידען: