האבולוציה אינה עוצרת לרגע, ואינה פוסחת גם על המין האנושי. לאחרונה התגלתה מוטציה אנושית שהתפשטה באוכלוסייה ומסוגלת לספק הגנה ממחלה הדומה למחלת הפרה המשוגעת.
מאז היות האדם אדם, הוא הסתמך על הטכנולוגיה כדי לשפר את איכות חייו. במאתיים השנים האחרונות החל עידן החיסונים, תוצר ביו-טכנולוגי מובהק, המגנים עלינו מפני מחלות למיניהן. אך על אף הניסיון להשתחרר מהטבע ומכבליו, לעתים אנו מוצאים כי התשובה למחלות מסוימות נמצאה כבר בקרב האוכלוסייה האנושית. ולפחות במקרה אחד, נראה כי האבולוציה יכולה למצוא מענה גם עבור מחלת הפרה המשוגעת.
לפני עשרים וחמש שנים, נפחה פרה את נשמתה באנגליה. נתיחה לאחר המוות גילתה כי מוחה נפגע וכאילו היה מלא בחורים קטנים, כספוג. זו היתה תחילתה של מגיפת הפרה המשוגעת בבריטניה, הידועה גם בשמה המדעי `ספגת המוח של הבקר`, שהביאה לחיסולם של יותר מארבעה מיליון ראשי בקר באנגליה לבדה. למרות פעולתו הנחרצת של משרד החקלאות האנגלי, כמעט מאתיים אלף פרות נדבקו במחלה וכ- 165 בני-אדם פיתחו ליקויים דומים במוחם כתוצאה מאכילת בשר נגוע.
למרות שמחלת הפרה המשוגעת יכולה לעבור מחיה לאדם, היא שונה כמעט מכל המחלות המדבקות האחרות מכיוון שאינה נסמכת על חיידקים או וירוסים להעברתה. הגורם האחראי להעברת המחלה מחולה לחולה הוא חלבון פגום הנקרא פריון. חלבונים מסוג זה נמצאים במוח, אך תפקידם המדויק שם עדיין אינו ידוע לכל פרטיו. אנו רק יודעים כי במצבם הרגיל הם אינם מזיקים, ותורמים לפעילות המוחית התקינה. אך כאשר מגיע למוח פריון פגום, הוא מסוגל להתחבר לשאר הפריונים התקינים ולהעביר אותם את אותו שינוי מזוויע שהוא עצמו עבר בתורו. אותם פריונים – שעתה הם פגומים בעצמם – תופסים פריונים תקינים אחרים ומעוותים גם אותם, וכך גדל מספר הפריונים הפגומים במוח במהירות. החלבונים הפגומים מתחברים זה לזה ויוצרים משקעים בלתי-מסיסים הנראים תחת עדשת המיקרוסקופ כחורים ברקמה העצבית. התוצאה הסופית, באורח בלתי-נמנע, הינה מוות.
מחלת הפרה המשוגעת אינה מוגבלת רק לפרות. הפריונים המעוותים של הפרה מסוגלים לתקוף גם את הפריונים האנושיים, לקלקל אותם ולהפוך אותם לפריונים `זומביים`, שיתקפו פריונים תקינים אחרים במוח האנושי. אך קיימת גם `מחלת האדם המטורף`, או `קורו`, הנפוצה במיוחד בקרב שבטי קניבלים החיים ביערות פפואה ניו גינאה.
מחלת הקורו הינה למעשה וריאציה של מחלת הפרה המשוגעת, שכמעט ומיגרה את אוכלוסיית הגבעות המזרחיות של פפואה ניו גינאה באמצע המאה העשרים. הפריונים המעוותים האחראיים למחלה הועברו מאדם לאדם בסעודות קבורה חגיגיות שנערכו לכבוד המתים. בסעודות אלו, הנשים והילדים קיבלו לצלחתם חלק קטן ממוחו של הנפטר, כאות לכבוד ולאבל שרכשו לו. בדרך זו יכלו הפריונים להתפשט בקלות בקרב האוכלוסייה, כשהם עוברים מהנפטר לכל אוהביו וקרוביו דרך המזון. בתקופות השיא של המחלה נרשמה בגינה תמותה של יותר משני אחוזים מהאוכלוסייה מדי שנה, וחלק מהכפרים איבדו כמעט את כל הנשים הצעירות.
רעיון הברירה הטבעית גורס כי בכל אוכלוסייה קיימים שורדים המותאמים טוב יותר לסביבתם מאחרים, ולפיכך מעמידים יותר צאצאים הנושאים את תכונותיהם. בעמק פורוסה, השוכן בפפואה ניו גינאה, סביבת המחייה כללה את מחלת הקורו באופן כמעט בלתי נמנע. מכיוון שכך, אין פלא בתגלית שהתפרסמה לפני מספר ימים, לפיה רכשו חלק מהאנשים שבאותו אזור מוטציה חדשה וייחודית המסוגלת להגן עליהם מפני מחלת הקורו.
מוטציה זו, שלא נמצאה באף מקום אחר בעולם, מביאה ליצירת סוג חדש של פריון המכונה G127V במוח האנושי. המוטציה נמצאה במחצית מהנשים באזור שהיו אמורות להיות פגיעות למחלה, כשהיא קיימת בשני העותקים של הגנים המקודדים ליצירת הפריון המקורי והפגיע. בדיקה שנערכה על קרובי משפחותיהם של נשאי המוטציה הראתה כי הוא מגן עליהם במידה משמעותית, בהשוואה למשפחות הממוקמות באזורים דומים. המחקר, שהחל בשנת 1996, התפרסם ב- 19 לנובמבר, 2009 בירחון הרפואה של ניו-אנגלנד.
עדיין לא ברור כיצד מגן הפריון המוטנטי מפני הפריונים המעוותים. ייתכן כי הוא חסין להשפעתם המזיקה של הפריונים התוקפניים, או שהוא מבטל את השפעתם בדרך אחרת שאינה ידועה עדיין. תהא פעולתו אשר תהא, התגלית מרגשת במיוחד מכיוון שהיא מדגימה את פעולתה של האבולוציה הדרוויניסטית בזמן אמת בבני אדם. תוך עשורים ספורים – זמן דור או שניים – פיתחה האוכלוסייה האנושית בעמק פורוסה הגנה ביולוגית כנגד מגיפה קשה וכאובה.
ברור כי האבולוציה האנושית ממשיכה להתקדם, אך במחיר קשה וכואב. על מנת שרבים באוכלוסייה יהיו מוגנים מפני המחלה, היו צריכים רבים אחרים – אלו שלא נשאו את הגן המספק הגנה – למות ולהימנע מלהעביר את הגנים שלהם לדורות הבאים. אך ייתכן כי מעז יצא מתוק, מכיוון שעתה יוכלו אנשי המדע לחקור את הגן המוטנטי החדש ולנסות לחקות את דרך פעולתו של החלבון המספק הגנה מפני המחלה. בסופו של דבר, החיסונים של העתיד יימצאו מתוך האבולוציה האנושית של ההווה.
עוד בנושא באתר הידען: