"היינו יכולים להיות במאדים כבר מזמן"

כך אמר טל ענבר, ראש המרכז לחקר החלל והכטב"ם במכון פישר במסגרת כנס שכותרתו "קיימות, חיים והחלל החיצון – עתיד המין האנושי והמסע למאדים" שהתקיים בבית הספר לקיימות במרכז הבינתחומי הרצליה

פלישה למאדים – התוכניות המתהוות לכוכב הלכת האדום

"היינו יכולים להיות במאדים כבר מזמן." כך אמר טל ענבר, ראש המרכז לחקר החלל והכטב"ם במכון פישר במסגרת כנס שכותרתו "קיימות, חיים והחלל החיצון – עתיד המין האנושי והמסע למאדים" שהתקיים בבית הספר לקיימות במרכז הבינתחומי הרצליה . ענבר עסק בהרצאתו שכותרתה "פלישה למאדים – התוכניות המתהוות לכוכב הלכת האדום" בתכנוני העבר ובתכנונים הנוכחיים של שיגור מאוייש למאדים.

אם לשפוט לפי האמנים שעבדו עם נאס"א, אז כבר בשנות השבעים היה לסוכנות החלל קונספט של טיסה למאדים שיימשך כשמונה חודשים, כשיש צורך להתגבר על בעיות העדר משקל, דילול העצם והשרירים וסכנות קרינה מהשמש.
אחרי שצולחים את המסע, מתחיל שלב ההתבססות על קרקע המאדים עצמה. כבר בשנות השבעים הבינו שמאדים זה לא הירח, ולכן אי אפשר לעשות מסע מהיר. זו משימה שתימשך כמה חודשים. התפיסה הייתה לשלוח את הציוד שנדרש לבני אדם ולהביא את האנשים בסוף, ואחר כך מכסים את החלליות הללו בעפר כדי להגן על המזון והחומרים הרגישים מפני הקרינה העל-סגולה, משום שלמאדים יש אטמוספירה דלילה ואין לו שדה מגנטי, ולכן הקרקע שלו מקבלת מנות גדולות של קרינה."

בנוסף צריך לדאוג שהאנשים יגיעו בכושר גופני מספיק טוב לקראת עבודת ההקמה שלג בסיס המאדים, לאחר כמה חודשים של ניוון. יש צורך גם לפתח חליפות חלל עמידות וגמישות. בסרט THE MARTIAN הוצגו הרבה התייחסויות טכניות לסוגית החיים על מאדים. אחת מהן היתה סצנת גידול תפוחי האדמה על קרקע מאדימאית המועשרת בהפרשות אנושיות. כאשר מתכננים משימה למאדים צריך לבדוק טוב סוגיות כגון גידול מזון, ייצור חמצן, מיחזור באיכות גבוהה מאשר היום. גידול ללא קרקע וחממה. בכל מקרה זו משימה לא טריוויאלית. אדמת המאדים דלה ויהיה צורך לבצע התאמות לצמחים בעזרת הנדסה גנטית.
ישנם אפילו המציעים להקים מבנה מגורים Habitat. ברגע שהחללית נוחתת היא מתחילה לייצר דלק – חמצן ומתאן שניתן לייצר מחומרים מקומיים, לצורך הטיסה חזרה. תאים סולאריים ישמשו לייצור חשמל ואפשר גם להתשמש בסוללות גרעיניות. עוד חשבו בנאס"א בשנות השמונים לצייד את האסטרונאוטים ברחפנים (כלי טייס מאויישים מרחוק) כדי בצע סקר של איזורים מעניינים מגובה נמוך, ועד להעברת אספקה ואפילו בני אדם.

גם בסוכנות החלל האירופית חושבים על זה שנים, ואף הציעו לשלוח למאדים מספר יחידות שאפשר לחבר אותן, לדחס אותם וכך ניתן יהיה להסתובב בתוכן גם ללא חליפות, ובנוסף, יהיו להאביטט הזה גלגלים ואפשר יהיה להניע את כל הבית ממקום למקום.

משימה למאדים לא תהיה פרויקט של מדינה אחת, אלא תצא מטעם האנושות כולה. יש אתגרים טכנולוגיים, רפואיים ואחרים לא מבוטלים אבל בעיקר – זו משימה יקרה מאוד ולכן מדברים על שיתוף פעולה בינלאומי.
גם המגזר הפרטי תורם את חלקו, וכך למשל ניתן יהיה להשתמש על הירח ובמאדים ברכיבי חלל מתפנחים של חברת ביגלו, שאחד מהם אפילו מחובר כיום לתחנת החלל הבינלאומית.
ל-Mars One היה רעיון מעניין אבל סביר להניח שהוא לא יתקיים: תוכנית ריאליטי שבמסגרתה אמורים לשלוח אנשים למאדים – בכיוון אחד, ולשלוח אליהם אספקה כל פעם שהיחס בין מסלולי כדור הארץ ומאדים המתאים ביותר, השיגור אמור היה להתבצע על בסיס חלליות דראגון, אבל בקונספט דומה לזה של שנות השבעים – הגדלה הדרגתית של הציוד וחלל המגורים. ופתיחת שרוולים מתנפחים כדי לקשר בין כל הרכיבים הללו שישמשו חללי מגורים וחללי עבודה. גם אותם יהיה צורך לכסות בעפר על מנת להגן על האסטרונאוטים מפני קרינה אולטרה סגולה.
אחד הכלים שיאפשרו טיסה למאדים – Falcon Heavy שמפתחת ספייס אקס שתישא לחלל רכיבים שיתחברו ביחד לחללית ענק שתוכל להסיע עשרות אנשים למאדים, חברת ספייס אקסהקימה לשם כך מפעל בלוס אנג'לס שבו היא כבר החלה בבניית מנועים ותאי דלק לחללית כזו. מנכ"ל ספייס אקס, אילון מאסק הציג את התוכנית שלו ב-2016 ואמר כי המטרה היא להפוך את האנושות למין של שתי פלנטות. לפחות לפי האיורים של ספייס אקס הם מציעים להעביר למאדים אוכלוסיה צעירה ומבוגרים בעלי נסיון שכבר אין להם התחייבות.

עוד בנושא באתר הידען:

• "תאונות בחלל הן דבר בלתי נמנע. צריך ללמוד מהן אך לא להירתע" (פרופ' יואב יאיר, באותו כנס)
• "אם מישהו אומר שתוך שנתיים הוא יוכל לטוס למאדים, זה פשוט לא נכון, ולא מסתדר עם לוח הזמנים של פיתוח חלליות"
• קרינה קוסמית חזקה עלולה לגרום לסכנה לאסטרונאוטים הטסים למאדים
• סטודנטים מציעים "להאריץ" את מאדים באמצעות חיידקים כחוליים