שנתיים לפני מתן החיסון ההמוני בתרכיב סאלק שהכיל וירוס פוליו מומת, עמד מספר מקרי המחלה החדשים בארה"ב על 45 אלף, מיד לאחר מתן החיסון לכל האוכלוסיה ירד המספר לפחות מאלף
כאשר העלה יונה סאלק את הרעיון להקים את מכון סאלק למחקרים ביולוגיים, היה לו חזון להקים קהילה אינטלקטואלית תוססת, המקדישה עצמה לקדם את סוג ההישגים המדעיים שהפכו אותו לדמות בינלאומית רק חמש שנים קודם לכן.
יונה אדוארד סאלק נולד בניו יורק ב-28 באוקטובר 1914 לדורה ודניאל סאלק, יהודים עניים שהיגרו מרוסיה. למד בקולג' של ניו יורק ולאחר מכן קיבל תואר דוקטור לרפואה מאוניברסיטת ניו יורק. סאלק הגיע לעיר לה הויה (La Jolla) בקליפורניה בעקבות קריירה במחקרים וירולוגיים קליניים. לאחר שקיבל את תואר ד"ר לרפואה (MD) בביה"ס לרפואה של אוניברסיטת ניו יורק בשנת 1939 הוא היה רופא בבית החולים הר סיני בניו יורק.
לאחר מכן הוא הצטרף למנטור שלו, ד"ר תומס פרנסיס כעמית מחקר באוניברסיטת מישיגן. שם הוא עבד על פיתוח חיסון לשפעת לבקשת הצבא האמריקני. בשנת 1947 הוא מונה למנהל מעבדת מחקר הוירוסים בביה"ס לרפואה של אוניברסיטת פיטסבורג.
בפיטסבורג החל סאלק לפתח את השיטות שהובילו אותו בסוופו של דבר לחיסון הפוליו. הוא כבר התרשם מהרעיון של חיסונים לפיו אם הגוף חשוף בפועל לגרסה לא מזיקה של וירוס המחלה, הוא ייצר את הנוגדנים שידחו או יהרגו את הצורה המסוכנת של הוירוס, אם ייחשף לו בעתיד. בניגוד לדוגמה הפסטריאנית של אותם זמנים, האמין סאלק כי חיסון מונע עשוי להינתן ללא זיהום באמצעות וירוס חי בדיוק כמו אלו שבהם השתמשו כנגד אבעבועות שחורות וכלבת. בפיתוח וירוס השפעת הוא ראה כיצד ניתן להגן בלא זיהום באמצעות הזרקת נגיף מומת.
מחקרו של סאלק לכד את תשומת לבו של בייזיל אוקונור, נשיא הקרן הלאומית לשיתוק ילדים (המפורסם בשל קרן מצעד הפרוטות למאבק במומים המולדים). הקרן התחייבה לממן את מאמציו של סאלק לפתח חיסון וירוס מומת כנגד אימת התקופה ההיא - הפוליו.
סאלק הרג נגיפי פוליו באמצעות פורמלהיד, אך הוא גרם להם נזק מזערי כדי שיוכלו לגרות הגוף לייצר את התגובה החיסונית הדרושה. עבודתו התאפשרה באמצעות מספר השגים של פרופ' ג'ון אנדרס מהרווארד. אנדרס וצוותו גילו כיצד לגדל נגיפי פוליו במבחנות. הצעד הזה היה חיוני כדי להשיג את כמות הוירוסים הטהורים הנדרשת לפיתוח ולייצור חיסונים שהביא בוספו של דבר לתרכיב סאלק.
זריקת החיסון שפיתח סאלק נוסתה לראשונה בקופים ולאחר מכן בחולים במכון ווטסון שכבר לקו בשיתוק כתוצאה מפוליו. לאחר מכן ניתן התרכיב למתנדבים בריאים, לרבות סאלק, אנשי צוות המעבדה, אשתו וילדיהם. המתנדבים פיתחו נוגדנים כנד הפוליו ואיש מהם לא סבל מתגובה שלילית לחיסון.
לבסוף, בשנת 1954 החל ניסוי בקנה מידה ארצי על מיליון ילדים בגילאי 6-9 המוכרים כיום כחלוצי הפוליו. מחצית מהם קיבלו את הוירוס ומחציתם קיבלו זריקות פלסיבו. באשר לכשליש מהילדים שחיו באיזורים בהם החיסון לא היה זמין, נצפו והוערכה רמת הפוליו בקבוצת גיל זו. ב-12 באפריל 1955 הוכרזו התוצאות: החיסון בטוח ויעיל. בשנתיים שלפני הפיכת החיסון לזמין בקנה מידה נרחב הגיע מספר מקרי הפוליו בארה"ב ללמעלה מ-45 אלף. עד שנת 1962 צנח המספר ל-910. סאלק לא רשם מעולם פטנט על החיסון, וגם לא הרוויח פרוטה על הגילוי. הוא העדיף לראות את החיסון מופץ מהר והרבה ככל שניתן.
בהינתן האימה שהטיל הפוליו במחצית הראשונה של המאה ה-20, הצלחת החיסון ב-1955 הפכה את סאלק לגיבור עולמי, והוא בילה את שנות החמישים המאוחרות בשכלול החיסון ובביסוס העקרונות המדעיים מאחוריו. עד 1960 היה סאלק מוכן להמשיך הלאה. חלומו של סאלק היה להקים מרכז מחקר עצמאי שבו תפעל קהילת חוקרים המתענינית בהיבטים שונים של הביולוגיה - חקר החיים, שיוכלו להתאחד וללכת בעקבות הסקרנות שלהם.
לבקשתו האישית של ראש עיריית סן דייגו צ'ארלס דייל, נצול פוליו, הוקם המכון בעיר זו. דייל סיפק לסאלק שטח של 128 דונמים בלה הויה מעט מערבית לקמפוס שהוקם באותה תקופה של אוניברסיטת קליפורניה - באיזור הצופה על האוקיאנוס השקט. ההצעה אושרה במשאל בקרב תושבי העיר. עם תמיכה ראשונית של קרן מצעד הפרוטות הוקמו המעבדות הראשונות בתכנון האדריכל לואיס כהאן.
יונה סאלק עצמו חקר במכון מגוון מחלות קשות ובהם טרשת נפוצה ומחלות אוטואימוניות, אימונולוגית סרטן, שיפור ייצור ותקינה של וירוסי פוליו מומתים ופיתוח חיסון לאיידס. כעת מעסיק המכון 61 אנשי סגל וצוות מדעי המונה 850 איש, הפועלים במעבדות החוקרות הקל מסרטן, דרך סכרת ומומים מולדים ועד אלצהיימר פרקינסון איידס וביולוגית צמחים.
סאלק נפטר בגיל 80 ב-23 ביוני 1994. שלט במכון מצטט את חזונו של סאלק "מקווה לחיות את החלום.הדמיון והאומץ של אלו המעזים יכול להפוך חלומות למציאות."
מבוסס על דף קורות חייו באתר מכון סאלק
עוד בנושא באתר הידען