צמיחה ירוקה היא מונח מעורפל עם הגדרות רבות, אך באופן כללי, הרעיון שהחברה יכולה להפחית את ההשפעות הסביבתיות שלה ולהפחית משמעותית את הפליטות שלה, תוך כדי שהכלכלה ממשיכה לצמוח וכמות המוצרים המיוצרים והנצרכים עולה. הטכנולוגיה הנדרשת תגרום יותר נזק מתועלת, אומרים מחברי דוח שמתח ביקורת על אסטרטגיה זו וטען שצריך לדאוג לכך שהפליטות ירדו גם במצב של צמיחה כלכלית, ואם זה לא יצלח, לוותר על הצמיחה
מאת: כריסטין קורלט ווקר, מועמדת לדוקטורט בכלכלה אקולוגית, אוניברסיטת סורי, בריטניה. תרגום: אבי בליזובסקי, עורך אתר הידען
ייתכן שהחמצתם, אבל דוח שפורסם לאחרונה הצהיר שהאסטרטגיה העיקרית של מנהיגי העולם להתמודדות עם שינויי אקלים לא תעבוד. האסטרטגיה נקראת צמיחה ירוקה, והיא הפתרון המועדף על ידי כמה מהארגונים הגדולים והמשפיעים בעולם, כולל האו"ם והבנק העולמי.
צמיחה ירוקה היא מונח מעורפל עם הגדרות רבות, אך באופן כללי, הרעיון שהחברה יכולה להפחית את ההשפעות הסביבתיות שלה ולהפחית משמעותית את הפליטות שלה, תוך כדי שהכלכלה ממשיכה לצמוח וכמות המוצרים המיוצרים והנצרכים עולה.
הצמיחה הירוקה תושג, לדעת התומכים בה, על ידי שיפור היעילות של תהליכי הייצור והשינוע, המעבר למקורות אנרגיה נקיים יותר ופיתוח טכנולוגיות חדשות להתמודדות עם הזיהום שהפעילות הכלכלית יוצרת. מוטב, נטען, שהמעבר לכלכה ירוקה יתבצע מהר מספיק כדי לעמוד ביעד של הסכם פריז, ולהשאיר את ההתחממות הגלובלית מתחת למעלה וחצי.
הרעיון של תיקון משבר האקלים בלי להתפשר על צמיחה כלכלית נשמע מושך. אולם הדו"ח שכותרתו: "Decoupling debunked" (הטלת ספק בצמידות בין הצמיחה והכלכלה הירוקה) מסכם את עבודתם של אקדמאים בולטים לפיהם אין הוכחות לכך שחברות הצליחו אי פעם לפרק את הצמיחה הכלכלית מפליטות בסדר גודל כזה בעבר, ומיעוט עדויות לכך שיש להם יכולת להשיג זאת בעתיד.
אין זה מפתיע, כי באופן היסטורי, פליטת הפחמן העולמית עלתה ככל שהכלכלות צמחו. התהליכים המייצרים את הסחורה והשירותים שכולנו צורכים משתמשים בחומרי גלם כתשומות ומייצרים זיהום, פליטת פחמן ופסולת.
הפיכת תהליכים אלה ליעילים יותר והחלפת דלקים מאובנים באנרגיה מתחדשת יכולה לצמצם את הפליטות הממוצעות שמגיעות מכל דולר נוסף של צמיחה כלכלית. עם זאת, הפליטות עדיין עולות במונחים מוחלטים מכיוון שהכלכלה עדיין צומחת.
מכיוון שכמות הפחמן הכוללת באטמוספירה היא החשובה במירוץ נגד שינויי האקלים, עלינו להתגד לרעיון ה"ניתוק היחסי" ולבחור בתפיסה החזקה יותר של "ניתוק מוחלט". פירוק מוחלט פירושו כי אפילו המשק צומח, סך פליטת הפחמן תרד משנה לשנה.
עם הבחנה זו בחשבון, הופכת השאלה: האם אפשר לבצע ניתוק מוחלט של צמיחה כלכלית מפליטות פחמן והאם אפשר לעשות זאת מספיק מהר כדי למנוע שינויי אקלים קטסטרופלים?
סולם האתגר
על פי ה - IPCC, קיימת סבירות של 66% שהעולם יכול להישאר תחת יעד הסכם פריז של 1.5 מעלות צלזיוס להתחממות אם נפלט לא יותר מ - 420 מיליארד טונות פחמן נוספים לאטמוספירה, מראשית 2018.
בני אדם פולטים כיום כ-37 - מיליארד טונות פחמן מדי שנה, ומספר זה עדיין גדל. אפילו התחזיות הנדיבות ביותר מציעות שאם הפליטות יימשכו בקצב זה, תקציב הפחמן יאזל בתוך פחות מעשרים שנה.
שיעור הפירוק הנדרש הוא עצום, והרבה מעבר לכל מה שנראה בעבר. צמיחה כלכלית מקשה עוד יותר על אתגר זה, שכן עליית הייצור והצריכה עלולה לעלות על הרווחים מהפחתת הפחמן. אך תומכי הצמיחה הירוקה מתעקשים שזה אפשרי.
הדו"ח המיוחד של ה - IPCC, שפורסם באוקטובר 2018, נותן 90 תרחישים העולים בקנה אחד עם הגבלת ההתחממות ל - 1.5 מעלות צלזיוס, ובמקביל להמשיך בצמיחה הכלכלית. בינתיים הכול טוב. אך כמעט כל אחד מהתרחישים הללו אינו מסתמך על טכנולוגיית פליטות שליליות הנקראת לכידת ואחסון פחמן ביואנרגיה (BECCS), שלא נבדקה לחלוטין בקנה מידה גדול.
BECSS כרוך בגידול מטעים גדולים של עצים, השואבים פחמן מהאטמוספרה, ואז כורתים ושורפים אותם כדי לייצר אנרגיה. לאחר מכן מאוחסנים פליטות CO₂ מתהליך זה מתחת לאדמה. כדי להגביל את ההתחממות ל - 1.5 מעלות צלזיוס, טכנולוגיה זו תצטרך לספוג 7-3 מיליארד טון פחמן מהאטמוספרה מדי שנה. זה לפחות פי 2,000 מכפי שהיא מסוגלת לספוג כעת.
כדי לספוג פחמן רב כל כך, יהיה צורך לכסות שטח כפול ואף פי שלושה מהודו. חשבו על הקושי ברכישת אדמה כה רבה, הלחץ שזה מפעיל על שימושים אחרים באדמות, כמו ייצור מזון, וכמה בתי גידול טבעיים הוא יכול למחוק.
איש לא יכול לומר כי פעולות אלה אינן אפשריות מבחינה קטגורית. אולם העדויות מצביעות על כך שהסיכויים לעמוד ביעד ההתחממות של 1.5ᵒC לצד המשך צמיחה כלכלית הם במקרה הטוב מאוד לא סבירים. האם אנו באמת יכולים לקחת סיכון זה - בהסתמך על טכנולוגיות לא מוכחות שתציל אותנו מהאיום של שינויי אקלים? בהתחשב בתוצאות של הטעות, ההימור, התשובה היא בוודאי לא.
איפה זה משאיר אותנו?
הצעות לצמיחה ירוקה המסתמכות רק על טכנולוגיה לפיתרון משבר האקלים מבוססות על רעיון פגום. המגבלות של המערכות הפיזיות בעולם גמישות, אך מבנה כלכלותיו קשיח. זה מבטא יותר את חשיבותה של פוליטיקה וכוח בקביעת הפתרונות, לעומת המציאות.
אז החברה צריכה לשאול, האם המוסדות הגלובליים הללו מקדמים צמיחה ירוקה מכיוון שהם מאמינים שזו הדרך המבטיחה ביותר להימנע מהתמוטטות האקלים? או שמא כי הם מאמינים שפשוט אי אפשר לדבר על האלטרנטיבות?
אם אנו יכולים להיות אופטימיים ביכולתה של האנושות לפתח טכנולוגיות חדשות פנטסטיות להתכופף ולהתגבר על גבולות הטבע, האם איננו יכולים להשאיל את אותה אופטימיות לפיתוח מבנים כלכליים חדשים? המטרה שלנו במאה ה - 21 צריכה להיות יצירת כלכלות המאפשרות לאנשים לפרוח ולצמוח, גם כשהכלכלה לא צומחת.
עוד בנושא באתר הידען: