ספר חדש שכתב רוב מאנינג, מי שהיה המהנדס הראשי של פרויקט הקיוריוסיטי, מתאר את האתגרים הטכנולוגיים בפיתוח, את הלקחים שנלמדו ממשימות קודמות וגם לקחים לעתיד.
ספר חדש שכתב רוב מאנינג, מי שהיה המהנדס הראשי של פרויקט הקיוריוסיטי, מתאר את האתגרים הטכנולוגיים בפיתוח, את הלקחים שנלמדו ממשימות קודמות וגם לקחים לעתיד.
לדוגמה, מאמץ רב הושקע בפיתוח וניסוי יחידת ההנמכה והנחיתה (ה - EDL - שכזכור עשה שימוש במספר שלבים, ביניהם מצנח ואח"כ Sky Crane שהנחית הרכב באמצעות רקטות האטה ובלימה), ולדבריו לנושא תכנון מערכת ההספק של הרכב (המבוסס מקור כוח גרעיני) לא נשאר מספיק זמן לבחינה. כשנה לפני תאריך השיגור ב-2009 כאשר התפרסמו הפרטים באשר למכשירים המדעיים, הם הבינו שהסוללה הגרעינית היתה קטנה מדי והחלפתה בסוללה גדולה יותר עלולה לגרום לרכב להיות כבד מכדי לנחות.
לקח אחד שנלמד לגבי הנסיעה על מאדים הוא הסכנה של הסלעים החדים לגלגלי הרכב. הללו תוכננו להיות רחבים ודקים יחסית כדי שהרכב לא ישקע בעפר כפי שקרה לרכב "ספיריט" ב - 2010, אך כתוצאה מכך הם בעלי חוזק נמוך יותר לפגיעה של הסלעים.
בנוסף, הוא מציין את הלקחים הנלמדים מבחינת יכולות אוטונומיות של נסיעת רכב רובוטי, המקבל נקודה אליה הוא צריך להגיע, ומתכנן את מסלולו לשם על פי תנאי השטח שהוא ממפה סביבו.
בינתיים מבצע קיוריוסיטי את משימתו בהצלחה והוא בדרך הארוכה להר שארפ.- שבמרכזו של המכתש בו נחתה - מכתש גייל.
עוד בנושא באתר הידען:
לכתבה נרחבת באתר מגזין מוזיאון הסמיסוניאן
https://www.youtube.com/watch?v=QFvNhsWMU0c
תודה לאודי לם