חוקרים מאוניברסיטת תל אביב תיארו מין חדש של חרק בענבר מתקופת הקרטיקון, לפני כ־99 מיליון שנה. איבר ההזנה שלו היה ארוך כמעט פי שניים מגופו ומקופל כמו צינור גמיש, מבנה שאין לו מקבילה ידועה אצל קרוביו החיים.
חרק בענבר עם "קש" ארוך במיוחד
המין החדש קיבל את השם המדעי Cretodorus noonoo, ובקיצור "נו־נו". הוא שייך למשפחה עתיקה בשם Neazoniidae, מקבוצת הפשפשאים. אלה חרקים קטנים שניזונים ממוהל צמחים, בדומה לקרוביהם בני זמננו. כמו כל חרק בענבר, גם "נו־נו" נלכד בשרף דביק שהתקשה במשך מיליוני שנים.
דולב פבריקנט וד"ר לאונידס־רומנוס דברנוגלו מבית הספר לזואולוגיה וממוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב בחנו 13 פרטים של המשפחה. כולם נשתמרו בענבר מאזור קאצ'ין שבמיאנמר. במחקר השתתף גם ד"ר יאנג'ה פו מהמכון לגאולוגיה ולפליאונטולוגיה בנאנג'ינג שבסין.
הממצא הבולט הוא חלקי הפה. אצל "נו־נו" הם היו ארוכים כמעט פי שניים מאורך הגוף. לעומת זאת, לקרובים המודרניים של החרק יש חלקי פה פשוטים ודמויי מחט.
קפלים שמונעים קריסה
על פני איבר ההזנה נראו קפלים רוחביים רבים. כדי להבין אותם, השתמשו החוקרים בטומוגרפיה ממוחשבת זעירה (מיקרו־CT). הסריקה הראתה שהקפלים הם חלק מהמבנה הפנימי של האיבר, ולא רק עיטור חיצוני.
לפי החוקרים, הקפלים העניקו לאיבר גמישות בלי שייסגר או יקרוס, בדומה לצינור גמיש. בכמה מהפרטים נשתמר האיבר במצב מכופף. לכן החוקרים מסיקים שהוא היה גמיש גם בחייו של החרק. "מדובר בבעל חיים שפיתח פתרון אבולוציוני שכמעט אין לו מקבילה מודרנית", אמר ד"ר דברנוגלו.
מה אכל החרק מהענבר?
החוקרים מעריכים שהחרק ניזון ממוהל. איבר ההזנה הארוך יכול היה לחדור עמוק לסדקים צרים בקליפת העץ, עד לרקמות ההובלה של הצמח. בקצה האיבר היו שתי אונות מחורצות. ייתכן שהן עיגנו אותו בתוך הסדק בזמן ההזנה.
החוקרים שללו אפשרות אחרת, שלפיה החרק ניזון מצוף פרחים. לדבריהם, מבנה חלקי הפה אינו מתאים לכך. בנוסף, לא נמצאו על המאובנים עדויות משכנעות לאבקה. כתוצאה מכך, לא סביר שהחרק שימש מאביק.
השערה זהירה על יערות הקרטיקון
החוקרים מציינים שאיברי הזנה ארוכים או מקופלים הופיעו בקרטיקון בכמה קבוצות חרקים שאינן קרובות זו לזו. הם מציעים שעצים בעלי קליפה עבה, ביערות עתירי שרף שנפגעו לעתים קרובות משריפות, יצרו הזדמנויות הזנה חדשות. עם זאת, הם מציגים זאת כהשערה זהירה בלבד.
חשוב לזכור גם שהתפקוד של האיבר מוסק ממבנהו ומאופן שימורו. איש לא ראה את החרק אוכל, ולכן ההסבר על הזנה ממוהל הוא הפרשנות הסבירה ביותר כרגע.
שאלות ותשובות
מה התגלה?
מין חדש של חרק מוצץ מוהל, Cretodorus noonoo, שנשתמר בענבר בן כ־99 מיליון שנה. איבר ההזנה שלו היה ארוך כמעט פי שניים מגופו.
מה מיוחד באיבר ההזנה?
הוא היה מכוסה בקפלים רוחביים שהעניקו לו גמישות בלי שיקרוס. לקרובים החיים של החרק יש חלקי פה פשוטים דמויי מחט.
איך החוקרים יודעים מה הוא אכל?
הם מסיקים זאת ממבנה האיבר. ההערכה היא שהחרק החדיר אותו לסדקים בקליפת עצים כדי למצוץ מוהל. לא נמצאה עדות לאבקה, ולכן תפקיד של מאביק נראה לא סביר.
למה ענבר הוא מקור חשוב כל כך?
שרף עצים שהתקשה לאורך מיליוני שנים משמר חרקים בפרטי פרטים. במקרה הזה נשתמרו אפילו חלקי פה דקים ומכופפים.
המאמר המדעי
המאמר על Cretodorus noonoo בכתב העת Insects, כרך 17, גיליון 8 (2026).