חוקרים משנים את הנרטיב של האבולוציה באמצעות עבודת שטח פליאונטולוגית וגיאולוגית
לפי מחקר חדש בהובלת אוניברסיטת מינסוטה בטווין סיטיז, הסיפור של האבולוציה של האדם לא כל כך פשוט כפי שחשבו בעבר. בשני מחקרים נמצא שקופי אדם קדומים חיו במגוון רחב של בתי גידול, כולל בתי גידול פתוחים כמו בתה ואדמת עשב מיוערת (סאוונה), שהתקיימו עשרה מיליון שנים מוקדם יותר משהיה ידוע בעבר. המחקר הוביל למסגרת חדשה למחקרים עתידיים על מקורות האבולוציה של קופי אדם. מהממצאים עולה שהאנטומיה של הקופים המודרניים התפתחה אולי בשטחי חורש פתוחים אצל קופים אוכלי עלים ולא אצל קופים אוכלי פירות ששכנו ביער.
סיפור האבולוציה של האדם הוא זמן רב הסיפור של אפריקה מיוערת שבהדרגה הפכה ליבשה יותר, ונוצרו אדמות עשב פתוחות שגרמו לאבותינו הקופים אוהבי היערות לנטוש את היערות וללכת על שתיים. למרות שהעדויות האקולוגיות ובמאובנים הצביעו על כך שהנרטיב הזה פשטני מדי, התאוריה הזאת עדיין בולטת בתרחישי אבולוציה רבים.
המחקרים החדשים שהתפרסמו בכתב העת Science מזימים את הרעיון הזה. הממצאים מתארים שחזורים פלאואקולוגיים של אתרי מאובנים של קופי אדם קדומים במזרח אפריקה שתוארכו לתקופת המיוקן המוקדמת - לפני 23 עד 16 מיליון שנים - המראים שקופי אדם קדומים חיו במגוון רחב של בתי גידול, כולל בתי גידול פתוחים כמו בתה ואדמת עשב מיוערת, שהתקיימו עשרה מיליון שנים מוקדם יותר משהיה מקובל בעבר.
ממצאי המחקר כוללים:
- חלק מבתי הגידול האלה כללו ביומסה צמחית משמעותית מסוג C4 - סוגי עשב המאפיינים סוואנות טרופיות, אבל בעבר חשבו שהיא הפכה לדומיננטיות רק לפני 10 מיליון שנים.
- האנטומיה של הקופים המודרניים התפתחה אולי בשטחי חורש פתוחים אצל קופים אוכלי עלים ולא אצל קופים אוכלי פירות ששכנו ביער.
- השילוב של בתי גידול פתוחים וביומסה C4 משמעותית בתקופת המיוקן המוקדמת מצביע על כך שיש לשקול מחדש את התרחישים המסורתיים לגבי האבולוציה של קהילות בעלי חיים וצמחים באפריקה, כולל מוצא ההומינינים.
חוקרים בתשעה מתחמים של אתרי מאובנים - שכללו 30 מומחים ממכונים באפריקה, צפון אמריקה ואירופה - ביצעו עבודת שטח פליאונטולוגית וגיאולוגית, אספו אלפי שרידים של צמחים ובעלי חיים מאובנים ודגמו מרבצי מאובנים שסיפקו עדויות רבות ששימשו לשחזור בתי הגידול העתיקים.
"אף אחד מאיתנו לא היה יכול להגיע למסקנות האלה בעבודה מבודדת באתר המאובנים שלו", אמר קיראן מקנטלי, המחבר הראשי והמארגן של פרויקט המחקר שנמשך עשר שנים. "העבודה עם מאובנים מאתגרת. אנו מגלים רמזים לחיי עבר וצריכים להרכיב ולפרש אותם במרחב ובזמן. זה כמו פאזל ארבע מימדי, כשכל חבר צוות יכול לראות רק חלק מהחלקים".
עוד בנושא באתר הידען: