חוקרים מאוניברסיטת תל-אביב גילו כוכבי-שביט המכילים מרכיבי מפתח להתפתחות חיים על פני כדור-הארץ
בני-האדם התפעלו מכוכבי-שביט מאז שחר ההיסטוריה. הופעה מסתורית שלהם סימלה בימי-קדם את חרונו של האל או סימן ודאי לכישלון בקרב, לפחות עבור צד אחד מהניצים. כעת, חוקרים מאוניברסיטת תל-אביב מצדיקים את המשיכה שלנו אליהם – ייתכן כי כוכבי-השביט הם אלו שסיפקו את החומרים הבסיסיים להופעתן של צורות חיים על הכוכב שלנו.
בעודו בוחן את הרכבם הכימי של כוכבי-שביט, פרופסור עקיבא בר-נון מהמחלקה לגיאופיסיקה ומדעי כדור-הארץ באוניברסיטת תל-אביב מצא כי ייתכן והם היוו את המקור לאותם המרכיבים החסרים שהיו חיוניים לחיים ב"מרק הקדמוני" העתיק ששרר בראשית ההיסטוריה. "כאשר כוכבי-שביט הוטחו לתוככי כדור-הארץ דרך האטמוספרה לפני כמיליארד שנים, הם סיפקו מגוון של חומרים אורגניים לכדור ה"צעיר" המתהווה ובכך הוסיפו חומרים שהתמזגו עם מאגרי החומרים האורגניים הגדולים העצמיים של כדור-ארץ והובילו להופעתם של החיים, כפי שאנו מכירים אותם היום," אומר פרופסור בר-נון.
היה זה הרכבו הכימי של כוכב-השביט, מאמין פרופסור בר-נון, שאפשר להם "להניע" את התפתחות החיים. החוקר פרסם את התיאוריה שלו בכתבי-עת מדעיים נפוצים, בכללם כתב-העת Icarus.
באמצעות השימוש במכשיר ייחודי שפותח באוניברסיטת תל-אביב, החוקרים הצליחו לדמות קרחון של שביט ומצאו כי שביטים מכילים חומרים חיוניים המספקים את חומרי-ההזנה הבסיסיים של החיים.
בעיקר, פרופסור בר-נון התמקד בגזים האצילים ארגון, קריפטון וקסנון, מאחר והם אינם מגיבים כלל עם יסודות אחרים ועל-כן הם אינם נהרסים ע"י חמצן המצוי בכדור-הארץ. יסודות אלו שימרו את ריכוזם באטמוספרה באופן יציב לכל אורך תקופת חייו של הכוכב שלנו, מסביר החוקר.
"כעת, אם אנו בוחנים את היסודות הללו באטמוספרה של כדור-הארץ ובמטאוריטים ("כוכבים נופלים" בשפת העם), אנו רואים כי ריכוזיהם השונים אינם זהים לאלו הקיימים בשמש שלנו. יתרה מכך, הריכוזים באטמוספרה שונים במידה רבה מהריכוזים במטאוריטים המרכיבים את החלק הארי של כדור-הארץ. כלומר – אנו זקוקים למקור אחר של גזים אצילים, אשר בשילובו עם מטאוריטים אלו (או לזרם האסטרואידים) יכול לשנות את היחס. ומקור זה הגיע מכוכבי-שביט."
כוכבי-שביט הם בעיקרם גושי קרח ענקיים שהטמפרטורה שלהם משתרעת בתחום שבין מינוס 250 למינוס 200 מעלות צלזיוס. כאשר הם נוצרו בתקופה המוקדמת של מערכת השמש שלנו, אדי מים התעבו ישירות לכדי קרח ביוצרם גרעינים קטנים. גרעינים אלו התאספו יחדיו במשך הזמן ויצרו את השביטים, שקוטרם קטן מקילומטר אחד, מסביר פרופסור בר-נון.
תוך כדי היווצרות השביטים, הקרחונים הנקבוביים לכדו גזים וחומרים אורגניים שהיו מצויים בחלל הבינכוכבי. "תבנית הלכידה של גזים אצילים בקרחונים נותנת לנו יחס מסוים של ארגון, קריפטון וקסנון, ויחס זה – יחד עם יחס הגזים שמקורם בגופים נעים אחרים בחלל – מספק לנו את היחס שאנו מודדים באטמוספרה של כדור-הארץ."
על-כן, הגעתם של שביטים ואסטרואידים לכדור-הארץ הובילה ליחס ההכרחי של חומרים שנדרשו לחיים אורגניים, "אשר בסופו של דבר התמוססו באוקיאנוסים והתחילו את התהליך הארוך שהוביל להתפתחותם של החיים על פני כדור-הארץ," מסביר פרופסור בר-נון.
העלילה החלה לפני כ- 3.8-4.6 מיליארדי שנים, כאשר הן הירח והן כדור-הארץ "הופצצו" במטר של אסטרואידים ושביטים. "על פני כדור-הארץ, רוב המכתשים שנוצרו נעלמו ע"י תנועות היבשות וע"י שחיקת הרוח וסחיפת המים. על פני הירח, הם נותרו כפי שהיו," מציין פרופסור בר-נון, שמוסיף ואומר כי בתקופת "הפצצה" זו לא יכלו להתפתח חיים כלל ועיקר.
אולם, כדור-הארץ התאושש ולאחר כ-300-400 מיליוני שנים התפתחו צורות פשוטות של חיים לאחר שהחומרים שהגיעו ע"י השביטים שקעו לתוך האוקיאנוסים. "בשלב זה, התרחשה התפתחות כימית נוספת של תרכובות אלו במים, ואשר הפכו עם הזמן למורכבות יותר ויותר," מסביר פרופסור בר-נון, "ואשר הובילו, בסופו של דבר, לחיים על-פני כדור-הארץ."
הידיעה מאוניברסיטת תל-אביב (באנגלית)
באותו הנושא באתר הידען