המבחנים הארציים של ראמ״ה (מיצ"ב) מראים כי רק 38% מהתלמידים עומדים בדרישות תוכנית הלימודים בשפת אם. בבתי ספר דוברי ערבית השיעורים נמוכים עוד יותר, ובקרב תלמידים בדואים בדרום רק 1% עומדים בדרישות באנגלית
קרדיט: המחשה: OpenAI
יום לאחר פרסום נתוני PISA המדאיגים, מתברר כי גם המבחנים הארציים של משרד החינוך שפורסמו על ידי ראמ"ה (הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, גוף עצמאי הפועל במסגרת משרד החינוך) מציירים תמונה קשה. לפי דוח ראמ״ה באנגלית ודוח ראמ״ה בשפת אם על מבחני כיתות ט׳ שנערכו בפברואר 2025, רק 22% מהתלמידים עמדו בדרישות תוכנית הלימודים באנגלית ורק 38% עמדו בדרישות בשפת האם.
אין פירוש הדבר שכל יתר התלמידים אינם יודעים אנגלית או אינם שולטים בשפת אמם. ראמ״ה מדגישה שהם עמדו בדרישות באופן חלקי, על רצף שבין קרבה לרף הנדרש לבין פערים משמעותיים. אולם גם בניסוח הזה התוצאה קשה: רוב גדול של תלמידי כיתות ט׳ לא הגיע לרמה שמשרד החינוך עצמו קבע בתוכנית הלימודים.
המבחנים הארציים מכונים כיום מבחני תנופה. הם אינם זהים למבחני PISA: בעוד PISA בודק כיצד בני 15 משתמשים בידע ובמיומנויות בהקשרים חדשים ומאפשר השוואה בינלאומית, מבחני תנופה בודקים באיזו מידה התלמידים שולטים בתוכנית הלימודים הישראלית. לכן אין להשוות ישירות בין הציונים. עם זאת, כאשר שתי מערכות מדידה שונות מצביעות על חולשה רחבה באותו גיל, קשה לייחס את התוצאה למבחן יחיד או לשיטת ניקוד מסוימת.
באנגלית: פחות מרבע עומדים בדרישות
במבחן באנגלית השתתפו 30,256 תלמידים מ־318 בתי ספר, ושיעור ההשתתפות עמד על 82%. רק 22% מכלל הנבחנים הגיעו לרמה שהוגדרה כעומדת בדרישות תוכנית הלימודים. בבתי ספר דוברי עברית עמד השיעור על 27%, ואילו בבתי ספר דוברי ערבית על 9% בלבד.
גם בתוך החינוך דובר העברית נמצאו פערים גדולים. בחינוך הממלכתי 31% מהתלמידים עמדו בדרישות, לעומת 16% בחינוך הממלכתי־דתי ו־7% בחינוך החרדי. הציון הממוצע בחינוך הממלכתי היה גבוה ב־30 נקודות מזה שבחינוך הממלכתי־דתי וב־44 נקודות מזה שבחינוך החרדי.
התמונה החריפה ביותר נרשמה בקרב תלמידים בדואים בדרום: 86% מהם סווגו ברמת הביצוע הנמוכה ביותר, ורק 1% עמדו בדרישות תוכנית הלימודים באנגלית. ראמ״ה מצאה פערים לפי הרקע החברתי־כלכלי בכל קבוצות האוכלוסייה שנבדקו.
שפת אם: 38% עומדים בדרישות
במבחן בשפת אם השתתפו 30,690 תלמידים מ־322 בתי ספר, גם כאן בשיעור השתתפות של 82%. בסך הכול 38% מהתלמידים עמדו בדרישות תוכנית הלימודים: 44% בבתי ספר דוברי עברית, לעומת 19% בבתי ספר דוברי ערבית. הציון הממוצע של תלמידים בבתי ספר דוברי ערבית היה נמוך ב־32 נקודות מזה של תלמידים בבתי ספר דוברי עברית.
בקרב תלמידים בדואים בדרום רק 6% עמדו בדרישות בשפת אם, והציון הממוצע שלהם היה נמוך ב־49 נקודות מהממוצע הארצי. עם זאת, הדוח מראה שחלק ניכר מן הפער בין בתי ספר דוברי עברית לדוברי ערבית קשור לרקע החברתי־כלכלי: כאשר משווים תלמידים מרקע דומה, הפער מצטמצם ל־19 נקודות ברקע נמוך ול־10 נקודות ברקע בינוני.
בנות השיגו ציונים גבוהים מבנים בשתי קבוצות השפה. הפער עמד על 14 נקודות בקרב דוברי עברית ועל 22 נקודות בקרב דוברי ערבית. נתון נוסף שראוי לתשומת לב הוא שרק 47% מן התלמידים דיווחו על מוטיבציה גבוהה להצליח במבחן; בחינוך הממלכתי־דתי עמד השיעור על 37%.
לא מדד זהה, אך אותה נורת אזהרה
הנתונים אינם מאפשרים לקבוע שמדובר בהידרדרות משנה לשנה. אלה היו המבחנים הראשונים באנגלית ובשפת אם בכיתה ט׳ מאז שנת הלימודים 2018/19, וראמ״ה קובעת שאין להשוות את ציוניהם ישירות למחזור הקודם. דפי הדוחות נושאים את התאריך אפריל 2026, אך המבחנים עצמם נערכו בפברואר 2025; לפיכך אין זו תמונת מצב בזמן אמת של התלמידים הפותחים כעת את שנת הלימודים.
אף על פי כן, משמעותם ברורה. נתוני PISA הצביעו על קושי ביישום ידע מדעי ומתמטי; המבחנים הארציים מצביעים על כך שגם ביחס לתוכנית הלימודים המקומית, רוב תלמידי כיתות ט׳ אינם מגיעים לרף הנדרש באנגלית ובשפת אם. שליטה בשתי השפות היא תשתית ללמידה כמעט בכל תחום, ובמיוחד לקריאת חומר מדעי וטכנולוגי, להבנת הוראות ולרכישת ידע עצמאי.
גם לשאלת המדיניות יש כתובת
לתוצאות יש גם הקשר של מדיניות. עו״ד אביטל בן־שלמה, שהייתה מנהלת מחלקת החינוך בפורום קהלת – מכון ימני־ליברטריאני – מונתה ב־2023 למשנה למנכ״ל משרד החינוך והופקדה בין השאר על קידום האוטונומיה הניהולית. היא לא הייתה מנכ״לית המשרד, ועזבה את תפקידה בסוף 2024. המינוי המחיש כי רעיונות שפותחו בקהלת מצאו דרך ישירה אל הנהלת משרד החינוך.
פורום קהלת מציג בעצמו חזון של ביזור סמכויות, תחרות ובחירת הורים, מעבר מפיקוח על משאבים לפיקוח על תוצאות ומתן מימון ציבורי גם לבתי ספר שיוקמו בידי רשויות, רשתות או עמותות. אנשיו קידמו גם חוזים אישיים למורים ומתן כוח רב יותר למנהלים בקביעת שכרם, צעדים העלולים להחליש את כוחם של ארגוני המורים.
הרעיון של תחרות הוחל גם על ארגוני העובדים עצמם. ביוני 2026 קבע בית הדין האזורי לעבודה, במסגרת סעד זמני, כי עמותת ״מורים מובילים שינוי״ הוכיחה לכאורה שהיא ארגון עובדים אותנטי. עד להכרעה בתיק העיקרי נקבע שחבריה לא יחויבו בדמי טיפול ארגוני להסתדרות המורים ושמשרד החינוך יאפשר לעובדי הוראה לדווח על חברותם בארגון החדש. לפי פסק הדין, ב־2023 תרם פורום קהלת כ־108 אלף שקל מתקציבה הכולל של העמותה, שעמד על כ־113 אלף שקל. מייסדה טל לוריא גם שיתף פעולה עם אנשי מחלקת החינוך של קהלת בקידום מודל העסקה ״גמיש״ וביטול תוספות שכר המבוססות על ותק. במהלך מאבק השכר של מורי התיכונים ב־2024 עודדה העמותה מורים לשבור את הצעדים הארגוניים שעליהם הכריז ארגון המורים העל־יסודיים. עם זאת, בית הדין ציין שלא הוכח כי קהלת ממשיך לממן את העמותה באופן משמעותי או מכוון את פעילותה כיום, אבל זה לא משנה כי מייסדיה מאמינים באידאולוגיה הקיצונית ולא הוחלפו.
אין פסול עקרוני בכך שמורים יקימו ארגון נוסף, ותחרות בין ארגונים עשויה אפילו להועיל לעובדים אם היא מחזקת את יכולתם לבחור ולהתמקח. הסכנה נוצרת כאשר ארגון מתחרה משמש לפיצול כוחם של העובדים, לשבירת שביתות ולהחלפת הסכמים קיבוציים בחוזים אישיים. במצב כזה ״חופש הבחירה״ של כל מורה עלול להפוך לאובדן כוח המיקוח של ציבור המורים כולו.
הסכנה בתפיסה הזאת מתחדדת דווקא לנוכח תוצאות המבחנים. תחרות ובחירת הורים יכולות להועיל למי שיש בידיו מידע, זמן, כסף ויכולת להסיע ילדים לבית ספר מבוקש או להשלים בבית את מה שלא נלמד בכיתה. הן אינן מעניקות כשלעצמן את אותם הכלים למשפחה ענייה, ליישוב חלש או לתלמיד הזקוק לסיוע מיוחד. כאשר נקודת הפתיחה אינה שווה, העברת האחריות מן המדינה אל בתי הספר וההורים עלולה להפוך פערים קיימים למנגנון קבוע של הפרדה.
הנתונים הנוכחיים מספקים קדימון למה שעלול לקרות אם המדינה תוסיף לסגת מאחריותה לחינוך הציבורי ותותיר לכל משפחה להסתדר לפי יכולתה. במערכת שבה רק 1% מן התלמידים הבדואים בדרום עומדים בדרישות באנגלית, הפתרון אינו פחות אחריות והשקעה ציבורית, אלא השקעה גדולה ומדויקת יותר במקום שבו הכשל עמוק ביותר.
מיליארדים לחינוך חרדי – בלי אכיפה מספקת של לימודי הליבה
קהלת אינה הבעיה היחידה. בחירת מדיניות נוספת היא העברת סכומים גדולים למוסדות החינוך החרדיים, גם כאשר המדינה אינה מוודאת שהם מקנים לתלמידיהם את מיומנויות היסוד שהיא דורשת משאר תלמידי ישראל. חוות דעת שפורסמה לקראת תקציב 2025 זיהתה יותר מ־1.842 מיליארד שקל בכספים קואליציוניים למוסדות חינוך חרדיים, וטענה כי הם מועברים ללא פיקוח, בקרה ורגולציה מספקים. לא כל הסכום הזה הועבר לבתי ספר שאינם מלמדים ליבה, אך הוא ממחיש את סדר הגודל של ההעדפה התקציבית. בין היתר נכללו בו 32 מיליון שקל לתמרוץ ולטיפוח במוסדות פטור, שאינם מחויבים לתוכנית ליבה מלאה.
הבעיה אינה רק מה כתוב בתקנות, אלא מה נאכף בפועל. בדיקה המבוססת על נתוני משרד החינוך שהתקבלו בבקשות חופש מידע מצאה כי בשנת תשפ״ד קוזזו תקציבים בשל אי־עמידה בדרישות הליבה רק מ־6% ממוסדות הרשתות החרדיות לבנים. לפי הבדיקה, המשרד לא קיזז כלל תקציבים ממוסדות הפטור ומהמוסדות המוכרים שאינם רשמיים בשל הפרת חובת הליבה, אף שכמחצית מהבנים בחינוך החרדי היסודי למדו במסגרות מן הסוגים האלה. גם כאשר נערכו קיזוזים, שיעורם הממוצע היה כ־6% מתקציב המוסד.
חשוב לדייק: החינוך החרדי אינו מקשה אחת. בתי הספר הממלכתיים־חרדיים מחויבים לליבה מלאה, ובמסגרות לבנות נלמדים בדרך כלל יותר מקצועות כלליים מאשר במסגרות לבנים. הביקורת מכוונת בעיקר כלפי מוסדות לבנים שאינם מלמדים את הנדרש וכלפי מדינה שממשיכה לממן אותם בלי להפעיל את כלי האכיפה שבידיה.
כאשר רק 7% מהתלמידים בחינוך החרדי שנבחנו באנגלית עומדים בדרישות, אי אפשר להסתפק בקריאה עמומה ל״שיפור הישגים״. אם המדינה מממנת מוסד חינוכי, עליה לדרוש הוראה אפקטיבית של עברית, אנגלית, מתמטיקה ומדעים, למדוד את הביצוע ולשלול תוספות תקציביות ממוסדות שמסרבים לכך. תקצוב ללא ליבה וללא אכיפה אינו סיוע לילדים החרדים; הוא שלילת הכלים שיידרשו להם בבגרותם ללימודים, לתעסוקה ולעצמאות כלכלית.
הפערים בין זרמי החינוך, קבוצות השפה והרמות החברתיות־כלכליות מלמדים שהממוצע הארצי מסתיר מציאויות שונות מאוד. מבחינת עתידה המדעי והטכנולוגי של ישראל, האתגר אינו רק להעלות את הממוצע, אלא להבטיח שהזדמנות לרכוש מיומנויות יסוד לא תהיה תלויה במקום המגורים, בשפת בית הספר או במעמד הכלכלי של המשפחה.
שאלות ותשובות
האם מבחני תנופה הם מבחני המיצ״ב?
זהו השם שבו משתמשת כיום ראמ״ה למבחני ההישגים הארציים. בציבור עדיין מקובל לעיתים לכנות מבחנים ארציים מסוג זה בשם הוותיק מיצ״ב, אך בדוחות הנוכחיים השם הרשמי הוא מבחני תנופה.
האם אפשר להשוות את תוצאות מבחני תנופה לתוצאות PISA?
לא באופן ישיר. PISA הוא מבחן בינלאומי שבודק יישום ידע ומיומנויות, ואילו מבחני תנופה בודקים את השליטה בתוכנית הלימודים הישראלית. ההצטלבות ביניהם היא במסקנה הכללית, לא בסולם הציונים.
האם הנתונים מעידים על ירידה לעומת שנים קודמות?
לא ניתן לקבוע זאת מן הדוחות האלה. ראמ״ה מציינת שאלו המבחנים הראשונים במקצועות אלה בכיתה ט׳ מאז 2018/19, ושאין בסיס להשוואה ישירה למחזור הקודם.
מהו הנתון המדאיג ביותר?
ברמה הארצית, רק 22% מהתלמידים עמדו בדרישות באנגלית. בקבוצות מסוימות המצב חמור הרבה יותר: 9% בבתי ספר דוברי ערבית ורק 1% בקרב תלמידים בדואים בדרום.
האם כל מוסדות החינוך החרדיים נמנעים מלימודי ליבה?
לא. יש הבדלים גדולים בין המסגרות, ובתי הספר הממלכתיים־חרדיים מחויבים לליבה מלאה אך הם מהווים מיעוט שהממשלה מתנכלת אליו. עיקר הבעיה הוא במוסדות לבנים שמלמדים ליבה באופן חלקי או אינם עומדים בדרישות, ובאכיפה התקציבית החלשה של משרד החינוך כלפיהם. "גדולי ישראל" שעומדים מאחורי הדרישה שלא ללמד שום דבר שיכול לעזור לתלמידים בחייהם והפוליטיקאים שעוזרים להם חוטאים חטא גדול לכלל אזרחי מדינת ישראל שחלקם לא יכול לעבוד והחלק האחר מממן ציבור הולך וגדל של אנשים שלא מסוגלים לדאוג לעצמם וממשיכים להיות תלויים ברבנים.
המאמר המדעי
עוד בנושא באתר הידען
- שפל היסטורי במבחני PISA: האם ישראל מאבדת את דור המדענים והמהנדסים הבא?
- תלמידי ישראל ירדו תשעה שלבים בלימודי המתמטיקה ושישה שלבים – במדעים
- חשבון נפש על הירידה המדאיגה בלימודי חמש יחידות מתמטיקה
- תוכניות הלימוד לחטיבות הביניים לא השתנו כמעט עשרים שנה, לא פלא שתלמידי ישראל נכשלים
לפרסום המקורי: ראמ״ה – הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך: ; https://rama.gov.il/reports/eng9-national-2025