סופי ז'רמן – המתמטיקאית שסירבה לפרס – פסל זהב במשקל קילוגרם

כאשר הגיעה לגיל 13 פגשה לראשונה בסיפור המפורסם על רציחתו של ארכימדס (Archimedes) הגדול בידי לוחם רומאי תוך שהוא מנסה לבנות צורות הנדסיות באמצעות שרטוט על החול; דבר זה השפיע עליה רבות עד שגמלה בליבה ההחלטה להקדיש את חייה למתמטיקה

לפני מספר מיליוני שנים החל יצור מיוחד להלך כפוף על פני כדור-הארץ כאשר בשלב מסוים נעמד זקוף לחלוטין דבר שהביא אותו לידי שררה בעולם מסביבו. יצור זה היה מחולק לשני פרטים ומלבד מנת משכל נמוכה להפליא שהייתה מנת חלקם הזהה – השוני העיקרי ניכר בכך שאחד היה בעל כוח פיסי גדול יותר ועובדה זו הביאה אותו לכדי שליטה מוחלטת בפרט האחר. כפי הידוע, כאשר מתחילים להתדרדר מהר תלול המהירות גוברת עם ההתקדמות, וכך העובדה הנזכרת הביאה לידי תפיסה כי כוח פיסי עדיף מעיד גם על יכולות עדיפות אחרות שהפרט השני לא יוכל להשיג לעולם גם אם יחפוץ בכך. בשלב כלשהו הצליח הפרט האחר לעלות על הפרט הראשון בתחום שהיה מיוחד רק לו ומכיוון שדבר זה מוטט לחלוטין את התיאוריה שעליה התבסס הלה החל מסתיר את יכולותיו המצומצמות שלו עצמו באיסורים שאותם כפה בזרועו על הפרט השני הודות לכוחו הפיסי. התהום הפרימיטיבית שתוארה כאן נפערה עד כדי כך שהצליחה להכיל את כל צאצאיהם של שני פרטים אלו עד לעצם היום הזה. המאמר כעת מביא לפניכם עדות ראשונה במעלה לעומק הסכלות של אותם פרטים המתקראים בשם הכולל – אנשים, ובתומו מתבקשת השאלה :

" היכן היינו נמצאים כיום אלמלא התהום הזאת ? "

חייה של מארי-סופי ג'רמין (Marie-Sophie Germain) מתחילים בצרפת בשנת 1776 כשביתה משמש לעיתים קרובת מקום מפגש להתפלפלויות פילוסופיות בדבר חשיבותם של רפורמות ליברליות. אך עיקר הדברים הוא כאשר הגיעה לגיל 13 ופגשה לראשונה בסיפור המפורסם על רציחתו של ארכימדס (Archimedes) הגדול בידי לוחם רומאי תוך שהוא מנסה לבנות צורות הנדסיות באמצעות שרטוט על החול; דבר זה השפיע עליה רבות עד שגמלה בליבה ההחלטה להקדיש את חייה למתמטיקה.

חשוב להבין כי באותה תקופה מסך שחור היה מונח בכבדות על נשים באופן כללי וכאלו שהיו חפצות בהשכלה בפרט מכיוון שהן נחשבו לנחותות מהמין הגברי בכל תחום מלבד המיומנות בגידול ילדים והכנת ארוחת הערב. התפיסה המוטעית והחשוכה הזאת לא פסחה גם על בני משפחתה של ג'רמין ובעיקר על אביה שאסר עליה לעסוק בלימודים באופן גורף ומדי פעם לא חסך את זרועו ומילותיו הקשות ממנה, אך הרצון שלה להוכיח כי גם אישה יכולה לטפס גבוה בסולם האינטלקטואליות דחף אותה לעשות שתי פעולות שבעצם היוו את הבסיס להצלחתה העצומה בשנים לאחר מכן – באופן עצמאי לחלוטין הייתה סופי הקטנה לומדת על בוריין את השפות הלטינית והיוונית שהיו באותה תקופה השפות הרשמיות בהן התפרסמו המאמרים המדעיים וכן שקדה יומם וליל על כתביהם המתמטיים של ניוטון (Newton) ואוילר (Euler). הוריה שגילו כי בתם הסוררת מנסה לנכס לעצמה את פעולת ה-"חשיבה" שהייתה נחלתם של הגברים בלבד החליטו כנגד בזעם רב לנכס לעצמם מתוך חדרה הפרטי את עששיות הנפט המפיצות אור, את העצים המשמשים כחומר בעירה באח ואפילו את בגדיה ;

וכך, בעוד הוריה ישנים הייתה סופי מתאבקת בעפר רגליהם של ענקי האנושות הנזכרים מעלה תוך שהיא מתכסה בשמיכה עבותה ונר קטן דולק בחדרה הקפוא, שונה וגורסת ושוב שונה ושוב גורסת. בשלב מסוים לא היה ניתן להתעלם מהיכולות הפנטסטיות של הבחורה המוזרה הזאת והוריה החליטו להקל מלחצם; ג'רמין שמעולם לא התחתנה או השיגה תואר רשמי זכתה במהלך השנים לחסות בצל פרנסתו של אביה תוך שהיא שוקדת על לימודיה ומחקריה. ג'רמין הייתה נוהגת בשלב מסוים לקבל לידה רשומות מפורטות של הרצאות מתוך המוסד החשוב ביותר למתמטיקה בצרפת (וייתכן גם בעולם דאז) – "פוליטכניק". בתום אחת מההרצאות הללו שלחה מאמר לעיונו של לגראנג' (Lagrange), מענקי המתמטיקה לדורותיה והלה, לאחר בדיקה מקיפה, נותר חסר מילים לנוכח המקוריות והגאונות שהשתקפה מתוך הדברים הכתובים. לגראנג' תר אחר כותב המאמר אך ללא הצלחה מכיוון ששם העט בו השתמשה היה – האדון מ. לבלנק. כאשר גילה כי מדובר בעצם באישה פליאתו אף גברה והוא החליט לקחת אותה תחת חסותו הכלכלית והמקצועית, אך לצערה תהליך הלימוד לא היה מסודר ולכן מעולם לא זכתה לתואר רשמי. בהמשך דרכה החלה מתכתבת עם גאון מתמטי אחר בשם לז'נדר (Legendre) תוך שהיא מתקנת ומרחיבה אודות תחומים בספרו החשוב שעסק בתיאורית המספרים. ההתכתבות הזאת הפכה במהרה לשיתוף פעולה פורה ולז'נדר הכליל רבים מתוך דבריה בגרסא מתוקנת לספר. מלוא המכתבים קובצו לספרה העיקרי – המחקרים הפילוסופים של סופי ג'רמין.

אולם הקשר החשוב ביותר שלה עם עמיתים למחקריה התרחש כשהייתה בת 28; באותה עת היה מקובל כי הדמות החשובה ביותר בעולם המדע בכלל ובמתמטיקה בפרט היא העילוי קרל פרידריך גאוס (Carl Friedrich Gauss) והיא החלה מתכתבת איתו כשחתימתה הקודמת מלווה את תומו של כל מכתב – מ.לבלנק. לאחר שעמד על גאונותו של הכותב בתחום תורת המספרים החל גאוס קושר כתרים לראשו ושיבחו בפני עמיתיו באמצעות התכתבויות שהיה עורך באופן תדיר. עובדת זהותו הנשית של הכותב אותו העריץ גאוס נודעה לו רק כאשר היה בסכנת חיים כתוצאה מכיבוש צרפתי את העיירה בראונשוויק בה התגורר; ג'רמין שחששה משחזור מקרהו של ארכימדס הצליחה ליצור קשר עם מפקד כוחות הכיבוש המקומיים שהיה חבר קרוב של אביה ושכנעה אותו לחוס על חייו. כאשר הבין גאוס כי חייו ניצלו הודות לאישה שעד כה הכיר כגבר היה אסיר תודה והערצתו אליה אף גדלה לאין שיעור. במהלך העבודה עם גאוס ראוי לציין כי הממצאים העיקריים שנבעו מתוך עבודתה הם פיתוח תורה המכונה כיום תורת ג'רמין וכן קפיצת המדרגה המשמעותית ביותר בדרך לפיתרון התיאוריה האחרונה של פרמה (סיפור מפורסם ומופלא לכשעצמו עליו ארחיב במאמר אחר).

דאגתה לעמיתיה לא הסתיימו כאן ובמכתב לחברה המתמטיקאי ליברי ביקשה את עזרתו בסיוע לאווריסט גלואה (Evariste Galois) שהיה שרוי באותה תקופה בדיכאון קשה, מילותיה היו: " המוות של פוריה (Fourier) היה יותר מדי עבור הבחור הזה. גלואה הזה חוצפן אבל ניתן לראות בבירור כי מדובר באדם חכם. כל הבעיות האלו ואחרות גרמו להשעייתו מה-"נורמאל" וכולם אומרים שהוא ישתגע בשלב מסוים, אני ממש מפחדת שזה נכון".

שנת 1808 סימנה דרך חשובה עבור ג'רמין – פיסיקאי גרמני מפורסם ביקר בפריס והציב בפני המוחות הטובים ביותר כאתגר תחרותי נושא פרסים את אחת הבעיות הקשות והחשובות בתחום מדעי שנקרא – אלסטיות, כלומר חקר מתמטי של כל מיני משטחים "מקופלים". רוב המתמטיקאים כלל לא ניסו לגשת אל הבעיה מכיוון שלגראנג' טען שהמתמטיקה הנוכחית לא יכולה לתאר ולפתור בעיות מסוג זה אך ג'רמין נפלה ברשתה של הבעיה והקדישה את העשור לאחר מכן לחקר תחום האלסטיות ופתרון לבעיה. נראה כי אתגר זה הרתיע כל כך את אנשי המדע עד כי ג'רמין הייתה המועמדת היחידה שהשתתפה בתחרות ואף על פי כן המאמר שלה לא זכה בתחרות, זאת כי לטענת השופטים הפתרון שלה לא התבסס על תיאוריות פיסיקליות וכן מבחינה עובדתית לא היו בידיה כלים מתמטיים מספיקים עבור פתרון זה.

התחרות הייתה אמורה להסתיים בתום שנתיים מרגע נקודת ההתחלה אך התארכה בשנתיים נוספות. שוב, ג'רמין הייתה היחידה שהגישה מאמר לשופטים וגם כעת לא הצליחה לזכות בפרס היוקרתי אך היות וממציאיה ותרומתה לתחום זה היו כה משמעותיים היא זכתה בציון לשבח. ג'רמין לא ויתרה וניסתה לזכות בפעם השלישית ולמרות שנותרו מעט בעיות קטנות בחישובים המתמטיים היא זכתה בפרס שהיה עשוי מפסל זהב בן אחד קילוגרם. למרות שהיה מדובר בהתקדמות מטאורית מבחינת הקריירה של ג'רמין היא החליטה לא להגיע לטקס קבלת הפרס מכיוון שלדעתה אי הדיוקים שנותרו גרמו לשופטים להסתכל בעין רעה על עבודתה (למרות שהכריזו על זכייתה) וכי עולם המדע לא העריך נכונה את ממצאי המחקר. הסיבה לחששות שלה הייתה נעוצה בעיקר בזלזולו של מתמטיקאי חשוב מאוד באותה תקופה – פואסון (Poisson), שהתעלם ממנה ומדבריה כאילו היה מדובר במתמטיקאית זניחה. מחקר וממצאים משובחים אותם הגתה כמה שנים מאוחר יותר נשלחו על ידה לשם זכייה בפרס המתמטי הגדול בצרפת וגם כאן פואסון, ששימש כשופט ומתמטיקאי מפורסם אחר בשם לפלס (Laplace) פשוט התעלמו מהמאמר שלה והיא מעולם לא זכתה בפרס.

בשנת 1829 חלתה ג'רמין בסרטן השד אך סיבה זו וכן בעיות שעלו בעקבות קרבות המהפכה הקשים בסביבתה בשנת 1830 לא מנעו ממנה להמשיך לכתוב ולהפרות את עולם המתמטיקה והפיסיקה בעוד שלל מאמרים שהיוו נקודות מפנה ואבני דרך חשובים מאין כמותם במדעים אלו.

מחלת הסרטן הכניעה את האישה המופלאה הזאת בשנת 1831. למרות שכבר בתקופה ההיא שמה היה מפורסם ברחבי אירופה כאחת מהדמויות החשובות בעולם המדע, על קברה לא הוזכרה ולו מילה אחת המתארת את פועלה ותרומתה לאנושות מלבד התואר הלקוני והמזלזל – "בעלת רכוש".

באותו נושא באתר הידען

• סופי ז'רמן - הגיבורה האלמונית של צרפת (מאת רן לוי) - כתבה קודמת על סופי ז'רמן