מגיפת האשליות הגדולה – על ניו-אייג', מדע וחברה. כתבה שלישית מתוך ערב "האיומים על המדע והחברה" של אתר הידען

מכיוון שדרך החשיבה הניו-אייג'ית אטרקטיבית בעיני רבים יותר מאשר דרך החשיבה המדעית, הפוטנציאל שלה לסחוף אחריה אנשים גדול יותר. התקשורת ותעשיית הבידור ניזונות ממשיכה זו ומגבירות את התפשטותה של המיסטיקה וצורתה המזיקה יותר - הפסאודו-מדע, בכדי לגרוף רווחים 

תקציר
במסווה של תחומים משלימים (ואולי אפילו מזינים זה את זה), הניו-אייג' והמדע נמצאים בסתירה ברמות העמוקות ביותר. ברמת התופעות, המושגים עליהם מדברים אנשי הניו-אייג' לא מקבלים תוקף נסיוני. ברמה העמוקה יותר המחלוקת בין הגישות היא סביב מהותה של האמת והדרך בה ניתן להגיע אליה. אפשר לראות בניו-אייג' צורה של אנטי-מדע.

מכיוון שדרך החשיבה הניו-אייג'ית אטרקטיבית בעיני רבים יותר מאשר דרך החשיבה המדעית, הפוטנציאל שלה לסחוף אחריה אנשים גדול יותר. התקשורת ותעשיית הבידור ניזונות ממשיכה זו ומגבירות את התפשטותה של המיסטיקה וצורתה המזיקה יותר - הפסאודו-מדע, בכדי לגרוף רווחים.
מצב בו צורת חשיבה אנטי-מדעית נפוצה ומקובלת והגבולות בינה לבין החשיבה המדעית הולכים ומיטשטשים הינו מצב מסוכן להמשכיותו של המדע ואף לחברה כולה.

כדי להקטין סכנות אלה צריך לפעול, והדרך האפקטיבית היחידה שאני רואה לנגד עיני היא חינוך לחשיבה חדה מגיל צעיר, לכלל האוכלוסייה. לימוד תכנים מדעיים אינו מספיק. החשיבה החוקרת, הסקרנית והספקנית – חשיבה חדה – היא ה"מרכיב הסודי" שיחסן את דור העתיד מפני התפשטות מגיפת האשליות.

הבהרת מושגים, לפני שנמשיך
ניתן לזהות שני כיוונים אליהם אנשים אינטלקטואלים חותרים. הכיוון האחד הוא הנסיון להתקרב לאמת האובייקטיבית, לידע, להכרת המציאות החיצונית. הכלים המדעיים הם המתאימים לחתירה ליעד זה.
הכיוון האחר הוא הניסיון למצוא משמעות אישית, לשפר את הרגשה, להגדיל את הבטחון העצמי, את תחושת השליטה, התכלית, העוצמה הפנימית וכד'. זה הכיוון הסובייקטיבי-רוחני. הכלים הרוחניים הם המתאימים לחתירה ליעד זה.

שני היעדים הם יעדים ראויים בעיני, ואני מכבד פעילות "רוחנית" כזו או אחרת שמביאה לשיפור תודעתי של האדם העוסק בה בדיוק כפי שאני מעריך פעילות "מדעית" כזו או אחרת שמקדמת את הידע וההבנה שלנו לגבי העולם החיצוני בו אנו חיים.

יחד עם זאת, כל עירבוב בין הכלים ליעדים מביא לתוצאות מביכות: הכלים הרוחניים אינם מתאימים כדי ללמוד על המציאות החיצונית האובייקטיבית, בדיוק כשם הכלים המדעיים אינם מתאימים כדי להעניק משמעויות אישיות והרגשה טובה. יתרה מזו, עירבוב בין העולמות האורתוגונליים הללו מביא גם לאינסוף ויכוחי סרק.

כל עוד מדובר בפעילות שמטרתה שיפור ההרגשה העצמית של האדם או שינוי דרך הסתכלותו על העולם (כלומר – חוויות פנימיות), גם טקס פתיחת קלפי טארוט או ביקור אצל נומרולוג חכם יכולים לעשות את העבודה.

אך כללי המשחק משתנים ברגע שעולה טענה בדבר "נכונות" או "אמיתות" האמונות או המושגים המדוברים.
אז אנו עוברים מהעולם הפסיכולוגי הסובייקטיבי הפנימי, לעולם הפיזיקלי האוביקטיבי החיצוני.

באופן כללי אני רואה בניו-אייג' ובגרסה המסוכנת שלו – הפסאודו-מדעים – נסיון הכלאה קלוקל בין שני העולמות האורתוגונליים הללו, ללא שימוש בכלים מתאימים, לא רוחניים ולא מדעיים. זהו נסיון לרקוד על שתי החתונות: להסיק מחוויות משמעות פנימיות על אמיתות חיצוניות אובייקטיביות. במקרה הטוב הדבר מביא לאמונה באשליות. במקרה הרע, לשרלטנות ולסכנה אמיתית לחברה.
זה המקום עליו ארצה להרחיב את הדיבור.

מה זה ניו-אייג' בעצם?
ניתן להגדיר את הניו-אייג' (העידן החדש) כ"דת פוסט-מודרנית, צרכנית בגישתה, בורחת מפוליטיקה ומתייחסת לרעיונות רוחניים כסופרמרקט, לקפיטליזם כידיד, ולזרם המרכזי של החברה הישראלית כנהר שיש להשתלב ולשוט בו"
(מתוך כתבה ב"הארץ בה מראיינת ורד לי את ד"ר דלית שמחאי - בוגרת החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, שחקרה את הנושא).

דלית: "אין בעידן החדש הנהגה שמחליטה החלטות, אין היררכיה, אלא סוג של רשת. אין מישהו שהחליט איך קוראים 'לנו'. הגרעין הרעיוני של הניו-אייג' רואה בחיוב את הקיבוץ שנראה בלתי אפשרי בין דברים מנוגדים. בניו-אייג' קיימים ויכוחים, אבל התפישה הרווחת היא שהכל לגיטימי והכל הולך. כל אדם יוצר לעצמו את דרכו הרוחנית תוך שהוא בוחר רעיונות וסמלים מתוך מגוון רחב של אמונות, שלהן הוא נותן פרשנות אישית".

רעיונות הליבה
להלן אמונות הבסיס של הניו-אייג' (סיכום מתוך ספר שבוחן את הנושא).
• אין דבר כזה אמת/מציאות אובייקטיבית. אנחנו יוצרים את האמת/מציאות שלנו.
• אם חוויה מרגישה אמיתית, היא אמיתית. אם רעיון מרגיש נכון לגביך, הוא נכון.
• זה לא משנה אם אמונות נכונות או לא, כל עוד הן בעלות משמעות לגביך.
• קיימות דרכים מיסטיות, רוחניות או פנימיות לידיעה שהן אחרות ונעלות על צורות הידיעה הרגילות.
• המדע עצמו הוא רק אמונה אחרת או מערכת אמונות או מיתוס, לא נכון או מוצדק יותר מאמונות אחרות.

הרובד הפולחני
קיימים מאות פולחנים, טכניקות וטקסים שונים ומשונים שהומצאו במהלך ההיסטוריה ונמצאים כיום בשימוש ע"י אנשי הניו-אייג'. לצורך הדיון אני כולל כאן גם שיטות אבחון וטיפול אנרגטי בהקשרים רפואיים. לעיתים קרובות אדם אחד עוסק במספר שיטות במקביל, כמו למשל הילינג + תיקשור + קריסטלים + נומרולוגיה. כל אחד לפי נטיות ליבו, כאמור – סופרמרקט רוחני.

חלק משיטות אלה לא נחקרו באופן מדעי מעולם (משתמשי השיטה מאמינים כמובן ביעילותה ואינם מחפשים "הוכחה", ואילו אנשי המדע מאמינים באי יעילותה ולכן בוחרים שלא לבזבז את זמנם לריק בבדיקתה).
השיטות שכן נחקרו נמצאו כחסרי אחיזה במציאות.

את התרשמות המשתמש מהאפקטיביות ניתן להסביר כשילוב בין פרשנות מסוימת של הארועים מצד המשתמש ואפקט הפלסבו. בכל מקרה לא נמצא כל קשר בין מערכת הסמלים והטקסים הספציפיים שבוצעו לבין האפקט המושג (למשל בין מערך הכוכבים ברגע הלידה / תאריך לידתו / שמו / צורת הקוים בכף ידו של האדם לבין פרטים כלשהם בחייו).

לא אכנס לדיון רציני בנושא הפולחנים השונים, הן בגלל ההיקף העצום של הנושא, והן בגלל שהדבר יסיט את המיקוד מהרעיונות המרכזיים שאני מנסה להעביר במאמר זה.

מה היקף התנועה?
לא הצלחתי לאתר מקור שמעריך את מספר ה"חברים בתנועה" בישראל. דלית אומרת: "אמנם הניו-אייג' הגיע לכאן באיחור של עשר שנים (יחסית לפריחתו בשנות ה70-80 במערב), אבל גדל מהר מאוד. בהתחלה התחום נתפש כלא לגיטימי ומשונה. ב-90' אורגנו הפסטיבלים הראשונים. לא עברו עשר שנים והפסטיבלים הראשונים הם כבר אאוט ויש במקומם פסטיבלים אחרים, המוניים. החדירה של הרפואה המשלימה לבתי החולים, תרגול יוגה בבתי ספר, דיבורים על אנרגיות בכל פרסומת שנייה - עולם המושגים של העידן החדש חלחל בצורה מהירה".
סקרים שנערכו בארה"ב לפני שנים אחדות מראים את התמונה הבאה. ללא ספק לא מדובר בתופעת שוליים:

חשיבת ניו-אייג מול חשיבה מדעית

הטבלה הבאה משווה בין שתי הגישות, וחושפת ניגודים מהותיים (מובן שבחלק מהמקרים ביצעתי הכללה או הפשטה מסוימת לצורך חידוד הרעיון):

מעיון בטבלה קל לראות כי בכל הנוגע לפופולאריות, קיימת עדיפות ברורה אפריורי לתנועת הניו-אייג'. "זה קל, זה מפתה, אני תמיד צודק, אף אחד לא יבלבל אותי עם העובדות – הן אשליה בלבד, ובכלל אני הרי חלק בלתי נפרד מאלוהים. מחשבותי בוראות מציאות".
אירוני קצת שבסופו של דבר, דווקא יכולת החיזוי/ניבוי של הגישה הניו-אייג'ית היא אפסית (מעולם לא הוכחה יכולת חיזוי בתחומים אלה למעט כמובן פרשנות בדיעבד), ואילו יכולת החיזוי/ניבוי של הגישה המדעית היא אינסופית ממש. כל מכשיר אלקטרוני שאנו משתמשים בו מוכיח זאת מיליארדי פעמים בשניה, בכל אחד מעשרות מיליוני הרכיבים האלקטרוניים שמצויים בו ועובדים לפי חוקי מכניקת הקוונטים, משוואות מקסוול, וכו.

איך יודעים דברים? – הגישות בהתנגשות חזיתית

להבין מדע באמת, אין פירושו לזכור נוסחאות בע"פ או לדעת לפתור בעיות במכניקה. פירושו לדעת להגדיר קודם כל את השאלה המחקרית באופן ברור ומדויק, להבין כיצד מתכננים ניסויים, כיצד מבצעים אותם נכון, כיצד אומדים את שגיאות המדידה, כיצד מנטרלים הטיות שונות, כיצד מנתחים את התוצאות נכון, כיצד שוקלים הסברים שונים לעובדות ועוד כלים נוספים רבים, כשהמטרה היא להגיע למסקנות אמינות לגבי העולם בו אנו חיים.

מתוך דיונים אחדים שניהלתי עם אנשי ניו-אייג', הבנתי בהדרגה עד כמה רחבה אי ההבנה לגבי מהותו של המדע. עולה הרושם כי הגישה הנפוצה בציבור מתייחסת למדע כאל אוסף של פרטי ידע בעוד שהיחודיות האמיתית של המדע היא בדרך בה הוא נוקט כדי להגיע לידיעה. הויכוח האמיתי אינו האם קיימות רוחות רפאים, או האם נומרולוגיה/הומאופתיה עובדות, אלא מהי הדרך בה יש לנקוט כדי לדעת אם אכן קיימות רוחות רפאים, או האם הנומרולוגיה/הומאופתיה עובדות.
העקרון המנחה של הניו-אייג': מה שלא מהדהד עם האמת הפנימית שלי – לפח, ומה שמתאים לי ומרגיש לי נכון – אקח.

העקרון המנחה של המדע: רעיון שלא מהדהד עם תוצאות הניסוי – לפח, ורעיון שמתאים להן – אנסה להפריך בדרך אחרת.

ניסיתי לרמוז בעבר למוגבלות החוויה האישית כבסיס לידע אמין, כשסקרתי את נושא ההזיות. בנוסף, המקרים הרבים בהם אנשים שונים מחזיקים ב"אמיתות פנימיות" סותרות לגבי משהו קונקרטי (כמו תחזיות שונות לעתיד, אבחונים רפואיים שונים לגבי אותו אדם, ראיית צבעי הילות שונים לגבי אותו פציינט, ניתוחים אסטרולוגים שונים לחלוטין על בסיס אותם נתונים וכו') אמורים להעלות סימן שאלה גדול לגבי תקפותה של כל אחת מהאמיתות הפנימיות הללו.

הנה דברים שאמרה לי עוסקת בתחום באחד הדיונים שהתפתחו בבלוג שלי. אני לא חושב שאפשר לחדד יותר את הניגוד בין גישה זו לגישה המדעית:

"אני מקבלת כיום ידע חדש ממקורות פנימיים לא פחות ממקורות חיצוניים. אני מאמינה במקורות הללו כתקפים יותר מאשר אני מאמינה לכל אדם/מחקר/משהו חיצוני לי... אני לא רואה במחקר כמשהו הכרחי עבורי או תקף במיוחד עבורי, אלא לצורך אישור עבור השכל/הספקן שהוא רק חלק ממני... בעיקר כאמצעי ליישום רעיונות שדורשים שיתוף פעולה של אנשים רבים – כדי לגייס את התודעה הקולקטיבית להכיר בדבר מה... כל המושגים שהומצאו וגם התקבלו ע"י המדע קודם כל הומצאו ואז הפכו "מקובלים/אמיתיים" וההבדל הוא שאתה מאמין שקודם קיימת מציאות חיצונית ואנחנו אלה שחוקרים אותה.

הדרך שלי היא לא הדרך להגיע לאמת. אני כבר מכירה באמת. הדרך שלי היא לבטא אותה, לבטא את עצמי... הדרך שלי היא אולי גם להוביל אנשים בדרך הקצרה ביותר האפשרית אל האמת עבורם ולהשתדל ולזכור בעצמי את האמת בכל רגע נתון (כי אשליית המציאות שואבת לתוכה)".

אם אדם חושב שהוא כבר מצא את האמת, אם כל ראייה אחרת שיקבל מבחוץ, מנומקת ככל שתהיה, לא תשפיע על דעתו (אלא רק אם תתמוך בה), אם הוא מתייחס למוח החושב והספקן כאל משהו שצריך להרגיע ולרצות כדי שיפסיק להפריע להחזיק באמונות הרצויות, ואם הוא רואה את המציאות כאשליה בלבד – איזה מקום נותר לחקירה? לחיפוש האמת? לא נותר. עיון מחודש בעקרונות הניו-אייג' שהופיעו בתחילת הכתבה מראה כי לא מדובר בדעה קיצונית במיוחד, אלא בזרם המרכזי.
מבחינת צורת החשיבה, הניו-אייג הוא היפוכו של המדע. מדובר ב"אנטי-מדע".

"ידע" שהגיע ממקורות פנימיים ומועבר בקורסים לציבור - ישראל 2011

כדי להמחיש לאילו מחוזות הזויים הדברים מגיעים, מובאים להלן מבחר ציטוטים מתוך תיאורי קורסים שונים שניתנים בימים אלה ברחבי הארץ (לא המצאתי כלום, אני מבטיח. הדמיון שלי לא עשיר עד כדי כך):

• "מסורת מיסטית קדומה מגיע תהליך ייחודי המאפשר שילוב בין רצף אנרגטי, הנחות ידיים ונקודות משמעותיות בפנים. שילוב יחודי זה מעורר את התבונה הקיימת בתאים שלנו, מחייה אותם מעל לזיכרונות הצרובים של מתח, עייפות ורשמי הזמן ומעודד עור חלק ורענן המקרין חיות ונעורים."
• "ניתוח דנ"א רב מימדי הוא טכניקת תקשור לטיהור דפוסים של תפקוד לקוי ברמת הדנ"א והחלפתם באיכויות אלוהיות."
• "כאשר אור ואנרגיה נשזרים יחד, שום דבר אינו בלתי אפשרי. ריפוי מתרחש כאשר אור מובא לתוך אזורים בהם יש כאב, או כאשר הכאב מובא למקום בו האור נמצא. ה- DNAשלנו אוסף את קוד התקשורת הפנימית שלנו ופועל בהתאם לו."
• "בקורס בן 13 מפגשים נכיר את יסודות הפגאניזם המודרני, ניצור תקשורת אישית עם האלות והאלים הקדומים, ונחווה מחדש את היותנו חלק מהיקום החי שמסביבנו."
• "בקורס נלמד לעשות רייקי מלאכים, ולזמן את נוכחותם של המלאכים באמצעות קריסטלים ושמנים אתריים, לקבלת הכוונה רוחנית, לריפוי ולהעצמה, שלנו ושל האנשים הקרובים לנו. בנוסף נלמד להכניס עצמנו למצב תודעה חלופי (טראנס) ולתקשר עם ישויות האור הגבוהות ביותר, כגון סת, אורין וקריון, וכן עם מועצות של ישויות, כמו האחוה הלבנה, מועצת התשעה, מבשרי השחר ועוד."
• ועוד דוגמה, שאולי ממצה את כל הסיפור כולו (החלפתי את השמות באותיות לועזיות): שיטת הריפוי XXX תוקשרה על ידי Y, פסיכותרפיסט, הילר וכלי עבור אנרגיה אלוהית. לפני כארבע שנים, בזמן שהעביר סדנה בניו יורק, Y דיבר ופתאום השתתק לזמן מה. אז אמר לכ- 300 האנשים שהשתתפו בסדנה, שהמאסטרים הרגע אמרו לו לשתף אותם ואת העולם בשיטת ריפוי חדשה. בשיטת הריפוי הזו, המקור/אלוהים עושים את העבודה. במהלך פגישת ריפוי של XXX, 7 הגופים נדחסים אל תוך 18 אינצ'ים מסביב הגוף הפיזי. זה מאפשר עבודה אנרגטית על כל 7 הגופים בו זמנית, ותהליך של ריפוי עמוק ומשמעותי, שממשיך לפעול במהלך 21 הימים העוקבים לה. זו הסיבה ש-Yהגדיר שיטה זו, כקרוב לודאי, שיטת הריפוי השלמה ביותר על פני כדור הארץ בזמן זה. השיטה מעלה את הרטט האנרגטי של ההילה (שדה האנרגיה האנושי) והשדה האנרגטי שמסביב לכל דבר חי. במהלך הריפוי יתאפשר לך להדמים את המיינד, התודעה, בעוד אנרגית חיים אלוהית תזרום אל האזור בישותך שזקוק לה ביותר, עבור הריפוי שלך, והאיזון מתחדש עד הגעתך לבריאות (רגשית וגופנית). בשל העובדה שכולנו מחוברים ובלתי נפרדים, את/ה עשוי/ה לגלות שלריפוי יש השפעה על משפחה וחברים, כך, שכשאת/ה משתנה, משתנים הסובבים אותך. השיטה מתאימה לטיפול בכל חוסר איזון אנרגטי (פיזי, רגשי, מנטאלי או רוחני) ובביטויו בחיים. חניכת XXX הינה למעשה סדנא של יום אחד, שתאפשר לכם, להיות מטפלים מורשים.

על יחסי הגומלין המורכבים בין מדע לניו-אייג'

מכיוון שגם "מדע" וגם "ניו-אייג" כוללים שלל זרמים, תתי-תחומים וסגנונות והם נעדרי הנהגה מסודרת או מערכת הגדרות קשיחה, צפוי כי ניתקל בספקטרום רחב של דעות שונות וסותרות. הנה כמה תפישות נפוצות.

המדע והניו-אייג' כמשלימים ונפרדים מבחינת תחומי העיסוק.

המדע עוסק בעולם החומר, והניו-אייג' בעולם שאינו חומרי. חלוקה זו נשמעת סימטרית לכאורה, וגם אינה מעוררת התקוממות, לא על פני השטח לפחות, מכיוון שהיא מפרידה רשויות בצורה ברורה: אתם המדענים תעסקו בהבנת עולם החומר, ואנחנו בהבנת עולם הרוח ו"האנרגיות".

גישה זו מתקבלת על הדעת כל עוד לא נטענות טענות מצד אנשי הניו-אייג' לגבי העולם הפיזי, כי אז ההפרדה חייבת להישבר.

כל טענה לגבי קבלת מידע בדרכים "לא טבעיות " על העולם (תיקשור, נבואה, קלפים, מערך כוכבים, חישוב נומרולוגי), כל אבחון רפואי או ריפוי באופן שאינו "טבעי" (הילינג, הומאופתיה, קריסטלים, מגנטים, וכו' – הרשימה אינסופית ממש) וכל השפעה של מחשבה על המציאות (זימון ארועים, כישוף, הסרת עין הרע), כל אלה שוברים את ההפרדה ומחייבים את אנשי הניו-אייג' להדגים כי טענותיהן אכן נכונות, לפני שבכלל מנסים להסביר אותן.

המדע והניו-אייג' כשתי מערכות אמונה נכונות או מוצדקות באותה מידה.

גם לטענה זו יש ניחוח מאוד שוויוני ולא מעורר וויכוח, אך היא מסוכנת ביותר בדיוק בגלל אופייה התמים והמטעה. אין שום שקילות בין הגישות, כפי שנרחיב בהמשך.

המדע כמאשש את תיאוריות הניו-אייג'

בכל הזדמנות אפשרית נאחזים אנשי הניו-אייג במדע כדי ל"הוכיח" את טענותיהם חסרות הבסיס (בדיוק מכיוון שטענותיהם חסרות בסיס, שהרי אם היה להן בסיס הן היו מצטרפות לשורות המדע).

ישנן כמה דרכים מקובלות לעשות זאת:

• הוצאת מושגים מדעיים מהקשרם ומתן פרשנויות מרחיקות לכת בכדי לתמוך ברעיונות מטאפיזיים: "עקרון אי הודאות" => לא ניתן לדעת שום דבר בוודאות, "תורת היחסות" => הכל יחסי, "המדידה משפיעה על התוצאה בעולם המערכות הקוונטיות המיקרוסקופיות" => התודעה יוצרת את המציאות בחיי היום-יום.
• הצגת ממצאים מפוקפקים ממדרגה ראשונה שהתקבלו ב"מחקרים" מופרכים ומעוררי מבוכה, כאילו מדובר בהוכחות מדעיות (ראה "אפקט מהרישי בדבר השפעות תפילות על מספר מקרי הפשיעה" או "השפעת מילים שכתובות על פתקים על צורת התגבשות גבישי קרח" – "מחקרים" שצוטטו בסרט "בליפ" כאילו מדובר בהוכחה מדעית לטענות המטאפיזיות שהועלו בסרט).
• ציטוטים של מדענים שהוצאו מהקשרם, או שנוגעים להשקפותיהם הפרטיות ואינם קשורים למחקר המדעי עצמו (איינשטיין למשל חביב מאוד על אנשי הניו-אייג').
• טענות בדבר "הוכחות" חומריות למושגים שאינן חומריים, למרות האבסורדיות הברורה שבדבר. זה כולל צילומים והקלטות של רוחות רפאים, מדידת משקל הנשמה, צילומי הילות אנרגטיות, וכד'.

אך בעיה מציקה מתעוררת שוב ושוב: בכל פעם שחוקרים בודקים את טענות המאמינים באופן מבוקר, התוצאה זהה: אין תמיכה לקיום התופעה. שום עוסק ב"אנרגיות" מסתוריות או הטוען ליכולות מיוחדות לא הצליח להדגים את כוחותיו בתנאי ניסוי מבוקרים. התוצאות המתקבלות אינן חורגות מהמקריות, או שמוסברות באמצעות אפקט הפלסבו (למשל בטיפולים רפואיים אלטרנטיביים), כלומר, כל טקס/טיפול אחר משיג את אותן התוצאות בדיוק.
מה עושים אנשי הניו-אייג' לנוכח העובדה המצערת כי אמונותיהן נשארות אך ורק בגדר אמונות ואינן זוכות לשום תמיכה מחקרית?
הדרך האחת היא חיזוק האמונה, בטיעונים כגון:

• "אין לנו צורך באישורים מדעיים. אנחנו פשוט יודעים שזה נכון. זה מרגיש לנו נכון. זה מהדהד לנו נכון מבפנים."
• "אין אפשרות להוכיח דברים כאלה באופן מדעי. המדע מוגבל לעולם החומר, ואינו יכול לחקור תחומים רוחניים."
• "תוצאות ניסוי תלויות ברצונה של אותה "אנרגיה אוניברסלית" להיחשף או לא. זה תלוי מי מבצע את הניסוי, ולאיזו מטרה. אם המטרה היא רק להוכיח – זה כנראה לא יצליח. נסים מתרחשים רק למאמינים בהם. אנרגיות שליליות של ספקנים עלולות לקלקל את הצלחת הניסוי. יתכן שהאנרגיה בוחרת לא לגלות את עצמה עדיין, כי האנושות לא מוכנה עדיין להיחשף לאמת." – אכן, נפלאות דרכי האנרגיה.

הדרך האחרת היא החלשת המדע. זה מתבצע בצורות הבאות:

• • "זה רק עניין של זמן. היום המדע לא יכול להוכיח את זה, אבל בעתיד, כשהמכשירים ישתפרו יהיה אפשר למדוד את זה." – שוב, טענה אבסורדית מבחינה פילוסופית. אם המושג אינו חומרי, שום מכשיר לא יוכל למדוד אותו לעולם.
• • "זה רק ענייו של זמן. בעתיד יקום מישהו שיוכל להסביר את זה" – להסביר את מה? כל עוד לא מוכיחים את קיומה של תופעה כלשהי, אין מה להסביר. למשל, אם "בעל כוחות" טוען כי הוא יכול לחזות את הצד עליו ייפול מטבע, אך הוא עדיין לא טרח לספור בכמה מהמקרים הוא צדק ובכמה טעה, אין בכלל מה להסביר. אם הוא יראה שהוא צודק ב80% מהמקרים (במספר רב של הטלות), יש מה לחקור.
• • "המדענים לא מבינים כלום. הם טועים ומשנים את דעתם כל הזמן. תיאוריות קמות ונופלות. מי הם שהם מדברים על מושגים כמו אמת או נכון?" – אמירה כזו מעידה על חוסר הבנה מוחלטת לגבי מהותו של המדע. זהו בדיוק כוחו של המדע, לא חולשתו - פתיחותו לשינוי דעתו לנוכח עובדות חדשות וסותרות ולהודאה בטעויות אם נפלו כאלה.
• • "המדענים האלה פשוט צרי אופקים וחסרי פתיחות מחשבתית לקבל רעיונות שאינן עולים בקנה אחד עם הממסד המדעי" – להאשים את המדענים בצרות אופקים זה מגוחך. הרי המדע עומד על כתפי אנשים יצירתיים, סקרנים, רחבי אופקים, בעלי השראה יוצאת דופן, פורצי גבולות ואולי אפילו חתרנים ומרדנים. רבים מהמדענים היו חולמים לחולל מהפך בתחום המחקר שלהם, להביא תיאוריה חדשנית בעלת כח תיאורי וחיזויי רב יותר, וכד'. כמובן שתמיד ניתן למצוא אנשים צרי אופקים, בכל תחום. גם אנשי הניו-אייג' יהיו צרי אופקים מאוד, אם ימשיכו להתנגח עם המציאות, או עם הסברים אלטרנטיביים פשוטים לתופעות שהם חוויים.
• בקצה הסקלה אנו פוגשים מתקפות חזיתיות על המדע וטענות לקונספירציות למינהן. בתחומי הרפואה האלטרנטיבית הרוחות מתלהמות במיוחד: יש "מטפלים אלטרנטיביים" שמפיצים את הרעיון כי הרפואה הקונבנציונלית מזיקה יותר מאשר מסייעת ומטיפים לחולים להתרחק מטיפולים קונבנציונליים ומחיסונים, בניגוד לכל הידוע עד כה. נתקלתי באמירות כגון: "בינתיים אלה שיש להם רישיון לעסוק ברפואה אינם מרפאים, אלא הופכים את המטופלים שלהם לחולים כרוניים." או "הידע שלנו בריפוי אינו מגיע לרופאים המערביים. לו היה מגיע הם היו מפסיקים לרשום תרופות ומתחילים לעסוק בריפוי אמיתי. התוצאה הבלתי נמנעת הייתה שאנשים היו בריאים. תעשיות התרופות והמזון היו מפסידות הרבה כסף. לכן זה לא יקרה. תעשיות התרופות מסתירות ידע זה". או "הוכחה כלשהי שרפואה אלטרנטיבית מכל סוג יעילה בריפוי מחלות, היא סכנה עבור חברות התרופות והרפואה המערבית. יש להן לובי מאד חזק ותמיכה כלכלית מאד חזקה לטרפד כל מהלך שיוכיח אחרת והם עושים זאת כל הזמן".

קל לראות כיצד אנשי הניו-אייג' מנסים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, גם במחיר של סתירות לוגיות: כשהדבר יכול לשרת את אמונותיהם הם מנצלים את המדע בצורה סלקטיבית ומעוותת. כשהדבר נוגד את אמונותיהם עולים קולות של זלזול במדע ובאנשי המדע ואף יציאה למתקפה חזיתית.
אך הסכנה האמיתית לדעתי מצוייה במקום בו הגבולות מיטשטשים, בין ניו-אייג' לבין מדע, בין אמונה לבין ידיעה, בין מה שמתחולל בתוך הראש שלנו לבין המציאות האובייקטיבית שבחוץ. זה המקום בו הניו-אייג' מנסה להתחזות למדע.
התחזות למדע
המדע הוא מפעל אנושי בן מאות שנים, שמנסה לזהות את האות מתוך הרעש, את הסדר שבתוך הכאוס, את החוקיות הפשוטה שבתוך העולם המורכב לאין שיעור בו אנו חיים. הדרך לא קלה, רצופה בתגליות מטלטלות, מהפיכות והתפתחויות. אפשר לדמות את המפעל המדעי להרכבת פאזל ענק, מלאכה בה עוסקים אלפי אנשים בכל רחבי העולם בשיתוף פעולה, מבלי שארגון-על מכוון או מנהל אותם. כל אחד מנסה להוסיף חלק פאזל לתמונה שנבנית. נסיונות רבים אינן עולים יפה – החלק שבמבט ראשון נראה תוספת מבטיחה לפאזל מסתבר לעיתים כלא מתאים כשבוחנים אותו יותר מקרוב. לעיתים המרכיב עצמו מבחין באי ההתאמה ומסלק את החלק מיד, כדי לא לבלבל את האחרים העוסקים במלאכה. לעיתים נדרשת עין בוחנת מצד מרכיבי פאזל אחרים כדי לסלק את החלק השגוי.
במלאכה העדינה הזו מחבל ברגל גסה הפסאודו-מדע. מדובר בפעילות שאינה מדעית אך מתחפשת לכזו, בהתהדרה בסממנים חיצוניים של מדע: שימוש במושגים שאינם מובנים לאדם הפשוט אך נשמעים מרשימים, גרפים, מספרים, חישובים סטטיסטיים – כל סממן שמעניק נופך של דיוק ואמינות בעיני האדם הפשוט. פסאודו-מדע מתאפיין בשיטות מחקר רעועות וחובבניות (אם בכלל קיימות), הוא לא עובר ביקורת רצינית של חוקרים אחרים וטענותיו אינן נתמכות בניסויים.
סימן ההיכר העיקרי של פסאודו-מדע הוא העדר היכולת העקרונית להפריך את הטענות בניסוי: אם הטוען לא מסוגל להגדיר מצב בו הטענה שלו תופרך באופן חד משמעי, כנראה מדובר בפסאודו מדע. זה בדיוק מצב הדברים לגבי אותה "אנרגיה קוסמית" שיכולה להציג את עצמה בתוצאות ניסויים או שלא לעשות כן על פי שיקוליה הנעלמים. לפיכך לא ניתן באופן עקרוני להפריך את קיומה של אותה אנרגיה לעולם (אולי בכוונה היא דאגה שניסוי לזהותה יכשל?). טענות כאלה לעולם לא יכנסו לתחום המדע.
סימן היכר נוסף שמבשר רעות הוא אם הטענות הופרכו כבר בעבר, אך הטוענים מתרצים את הכשלון בכל צורה אפשרית וממשיכים להחזיק בטענותיהם אל אף ולמרות הכל. מדע אמיתי נפרד מתיאוריות שגויות (גם אם זה לוקח כמה שנים). המציאות היא המבחן האולטימטיבי. כל הדוגמאות שאנשי הניו-אייג' מזנקים ומעלים למקרים בהם התגלתה טעות או אפילו שרלטנות במחוזות המדע רק מחזקות את טענתי – עובדה היא שמקרים אלה הפכו להיסטוריה - ללקחים שנלמדים ע"י הדורות הבאים של המדענים, ומצאו את ביטויים בשיפורים בשיטות המחקר.
דוגמאות לפסאודו מדע בדרגות חומרה שונות: אסטרולוגיה, נומרולוגיה, הילינג, רייקי, תיקשור, תפישה על חושית, גרפולוגיה, זיכרון תאי, חקר רוחות רפאים ובתים רדופים, גילגול נשמות, הומאופתיה, קינסיולוגיה יישומית, רפלקסולוגיה, קינסיולוגיה יישומית, ריפוי במגנטים.
הגורמים המסייעים לתפוצתו המבהילה של הפסאודו-מדע
פסאודו מדע מתאפיין בד"כ בניחוח אטרקטיבי וסנסציוני. כלי התקשורת עטים על חומרים כאלה ומפיצים אותם בהתלהבות כדי להעלות רייטינג. הכתבים עצמם, שבד"כ הינם נטולי כל השכלה מדעית, תורמים להגזמות, לעיוותים, ולהסקת מסקנות פזיזה.
ידוענים שמאמינים בפסאודו-מדע כזה או אחר מוזמנים לתוכניות אירוח ומספרים אנקדוטות אישיות מחייהם. זה כמובן מעלה עוד יותר את "אשליית האמינות" שנוצרת אצל הצופה חסר כלי החשיבה הביקורתית.
הצגת נושאים פסאודו-מדעיים בתקשורת מתאפיינת בד"כ בחוסר איזון מוחלט בין דעות ה"מאמינים" לדעות ה"ספקנים".
מעבר לדיווח, המדיה מייצרת תכנים בתחומי הפסאודו-מדע ומעצימה עוד יותר את הטשטוש בין דמיון למציאות. תוכניות "ריאליטי" כמו "אורי גלר – היורש" מוצגות "כדבר האמיתי" למרות במדובר בחבורת קוסמים (חברי אגודת הקוסמים) שהפרו את אמנת הקוסמים לפיה אסור להם לטעון לכוחות על טבעיים. בנוסף הם זכו לשיתוף פעולה מידוענים ששימשו כקהל (עובדה שהוסתרה מהצופים כמובן). בקיצור – שרלטנות מ-א' עד ת'. צפו בחשיפה האמיצה של גיא פינס.
סרטים וסדרות שוברי קופות על רוחות רפאים, גלגולי נשמות, גיבורי על, פלישות חוצנים, מכשפים, מדיומים – שוטפים אותנו כל העת. תכנים אלה מספקים את יצר הדמיון של הצופים ומשמשים מפלט מהמציאות היום יומית, ובכך אין כל רע כמובן. אך הכמות האדירה של תכנים אלה, הראליסטיות המוחלטת בה הם מוצגים, וההתאמה בין התכנים לאמונות רווחות בציבור, כל אלה עלולים למסמס את הגבול בין דמיון למציאות אצל אנשים לא מעטים.
מבחינת הפצת תכנים ע"י אנשים פרטיים - השימוש במיילים וברשתות חברתיות מאפשר הפצה של כל סיפור מצוץ מן האצבע באופן מיידי ובהקפים חסרי תקדים. ככל שהסיפור סנסציוני יותר ופונה חזק יותר לרגש, כך תגדל תפוצתו.

מדובר למעשה בתהליך הגבר קטלני בו רעיונות הזויים (אך נחשקים) מוגברים ע"י הפצה המונית בתמיכת המדיה, מקבלים נופך מדעי ע"י יוצרי תחומי פסאודו-מדע למיניהם, ואף מיוצרים באופן יזום ע"י תעשיות הבידור למטרות רווחים. האדם הפשוט מוצא עצמו מול גירסה מועצמת, מוחצנת ומעוותת לחלוטין של משאלות לב שחלפו במוחם של בודדים. במציאות כזו לא פלא שטענות חסרות אחיזה במציאות הופכות למובן מאליו לגבי אחוזים כה נכבדים מהאוכלוסייה.

אז אנשים מאמינים בכל מיני כשפים. מה רע בזה בעצם?

כל עוד אדם אחראי לעצמו בלבד, כל נסיון שלי להצביע על סכנות ישמע כהתחסדות או כדחיפת אפי למקומות שאינם מענייני. אנשים שפיתחו תלות נפשית מוחלטת בפולחנים וכשפים, אנשים שהשקיעו את כל כספם ב"מפגשי יעוץ" מפוקפקים, אנשים שבחרו למות בעזרת תרופות חסרות כל פעילות פיזית, בסופו של דבר זו בחירתם החופשית.

הדברים מתחילים להיות יותר בעייתיים כאשר אמונות לא מבוססות מתחילות להשפיע על חייהם של אחרים, הנה כמה דוגמאות מצמררות:

• הורים שבמקום להזעיק אמבולנס שיציל את התינוק (מזיהום חמור וקשיי נשימה) עסקו בתפילות במשך שעות ארוכות. התינוק מת (וההורים נשלחו לכלא).
• הורים לתינוקת בת 9 חודשים שהתייסרה במשך תקופה ארוכה מזיהום קשה בחרו לא לתת לה טיפול קונבנציונלי (שהיה מציל אותה בודאות) אלא טיפול הומאופתי (שיעילותו לא הוכחה מעולם). הילדה מתה (ההורים נשלחו לכלא).
• לא מדובר במקרים בודדים. מחקר שפורסם באוניברסיטת קליפורניה ב-1998 סקר 172 מקרים של ילדים שמתו כתוצאה מ"ריפוי-אמונה" בארה"ב בין השנים 1975-1995. ל-140 מתוכם היה סיכוי גבוה מ- 90% להשאר בחיים לו קיבלו טיפול רפואי הולם. מקרי המוות הללו מיוחסים ל-23 כתות דתיות שונות ב-34 מדינות.

ומה קורה כאשר אנשים בתפקידים ציבוריים מקבלים החלטות עסקיות, מדיניות ובטחוניות שמשליכות על הציבור כולו על סמך פולחנים שתקפותם לא אומתה מעולם, או גרוע מכך - הופרכה בעבר? החלטות עסקיות על סמך "קולות שהם שומעים", החלטות פוליטיות ומדיניות על סמך התייעצות עם מכשפים ומעוננים למיניהם? זה כבר הופך להיות מענייני.

השפעה נרחבת נוספת נובעת מהפניית משאבים מתחומים נסמכי-ראיות לתחומים נסמכי-אשליות. אנו נתקלים בתופעות כמו:

• • סבסוד רפואה נסמכת-אשליות על חשבון רפואה נסמכת ראיות, ע"י קופות החולים (פעולה שלצערנו לא מעידה דבר על יעילות שיטות הריפוי המסובסדות, אלא רק רצון הקופה להישאר אטרקטיבית בעיני הלקוח מול קופות-החולים המתחרות שהכניסו טיפולים כאלה למסגרתן).
• • השקעות של אנשים פרטיים בהקמת מכללות שלמות ללימוד אשליות, במקום להפנות כספים למקומות נזקקים באמת.
• • נסיונות חדירה של תחומי רפואה נסמכת-אשליות למוסדות לימודים אקדמאיים ובכך טשטוש מוחלט בין מדע לפסאודו-מדע.

במישור הרחב ביותר, הדברים עלולים להגיע לכדי איום ממשי על יציבות החברה.
אנשים שמחזיקים באמונות לא מבוססות ובטוחים בצדקתם, אנשים שמסרבים לשנות את דעתם נוכח עובדות, אנשים שאינם מסוגלים לחשוב באופן חד וספקני הם גרגרי אבק שריפה. לא נדרש הרבה כדי לגבש אותם לכדי גוש נפיץ מסוכן. כל מה שחסר זה מנהיג כריזמטי שיאחד אותם תחת רעיון נחשק ולא מבוסס כזה או אחר, והגיהינום הוא הגבול.
כתות רבות קמו במהלך ההיסטוריה, כשהגורואים / משיחים שעמדו בראשן ניצלו בדיוק סוג כזה של אנשים. נזכיר בקצרה את אחד המקרים המפורסמים מהעת האחרונה: באביב 1997, 39 מחברי כת בשם "שער השמיים" בצעו התאבדות המונית בקליפורניה. הם האמינו כי במותם הם יוצאים מכלי הקיבול הפיזי שלהם וכך משחררים את נשמותיהם למסע לסיפונה של ספינת חלל שעוקבת אחר השביט הייל-בופ (שחלף אותה שנה בקרבת השמש). אחדים מהם סירסו את עצמם קודם לכן כדי להתכונן לחיים חסרי הזהות המינית שמחכים להם לאחר מותם.

מה אפשר לעשות בנידון?

קשה מאוד לשנות דעות של אנשים, במיוחד כשמדובר בדברים שבסיסם רגשי ולא עובדתי, כמו אמונות ניו-אייג' כאלה ואחרות. על אחת כמה וכמה קשה לשנות צורת מחשבה.

כל ניסיון לשכנע אדם מאמין מעורר מיד התנגדות מגננתית, ובסיומו של הוויכוח המאמין רק מתחזק באמונתו. מאמינים אדוקים הם קהל אבוד מראש, במיוחד כאלה שזהו מקצועם.

הקהל הבוגר הרלונטי לפנות אליו הוא "הקולות הצפים" – כל אותם אנשים שלא גיבשו דעה ברורה. מצד אחד נמשכים לקולות המפתים שעולים ממצולות הניו-אייג', ומצד שני – מתקשים להתכחש למציאות.

הטקטיקה שנראית לי המבטיחה ביותר להשפעה היא זו בה מודגשת דרך החשיבה ולא המסקנה אליה חותרים, טקטיקה בה שואלים שאלות, מעוררים ספקות: "איזה עוד הסבר יכול להיות לזה?" "איך נוכל לבדוק מי מההסברים נכון?" להוביל את האדם בדרך החקירה.

אני סבור שגישה לוחמנית זוכה לקהל אוהד רק בקרב התומכים הנלהבים, והם בדיוק הקהל שהכי פחות חשוב להשפיע עליו.

ידע מדעי כנראה לא יפתור את הבעיה. שורשי הבעיה נעוצים בצורת החשיבה, ולא בהכרות עם פרטי מידע כאלה או אחרים. מחקר שנעשה בארה"ב ב-2002 מצא כי אין קשר ממשי בין הכרת מושגים מדעיים לבין רמת האמונה בפסאודו-מדעים שונים. שינון עובדות מדעיות ללא הבנת הדרך בה הגיעו אליהן אינו שונה במאום מאמונה עיוורת בטענות ניו-אייג'יות, ולכן מן הסתם אינו מחסן מפניהן.

אני משוכנע כי הדרך היחידה לחולל שינוי משמעותי היא ע"י חינוך כל התלמידים מגיל צעיר לחשיבה חדה. הילדים הם אלה שצועקים "המלך הוא עירום" באופן טבעי, וזה הזמן הנכון לעודד אותם להמשיך לעשות כן בכל מקום שיש צורך בכך.

• גישת החשיבה החדה: לא מדובר בעצם בידע מדעי אלא בעקרונות חשיבה שקל ללמוד, לתרגל ולהפנים. הקניית צורת חשיבה בוחנת, שואלת וחוקרת יחד עם כלים מובנים לעשות זאת, הקניית הרגלים של חיפוש תימוכין וביסוס טענות.
• לימוד חוויתי: ניסויים, תרגילים, סרטונים, דיונים, חקירה עצמית. החוויה האישית היא הגורם העיקרי לאנשים להתחיל להאמין בדברים שאינם נכונים, ולכן אני מאמין כי זה גם הגורם העיקרי דרכו אפשר לעורר ספקות. כשמישהו נוכח כי שגה במשהו לגביו חש צודק בודאות, החוויה נחקקת. בפעם הבאה הוא יטיל ספק גם בחוויה האישית של עצמו.
• ידע רלונטי בתחום: הכרות עם אנקדוטות היסטוריות, מעשי שרלטנות, טעויות והצלחות במדע, מושגים חשובים מעולם המחקר המדעי והפסיכולוגי, הכרות עם מנגנוני הכשל של המוח האנושי וההטיות התפישתיות והפסיכולוגיות.
• זריקות חיסון: אני מאמין כי גם חשיפה נקודתית להדגמות של חשיבה חדה יכולה להיות אפקטיבית לטווח ארוך ואפילו לכל החיים. מי שמשתתף בניסוי "המים הקדושים" יחשוד בטיפול קינסיולוגי גם לאחר 20 שנה.מי שרואה חשיפה של אורי גלר בעודו ילד יחשוד בכל אדם מסוגו שיצוץ גם כשיהיה בוגר.

ולא פחות חשוב - תמיד להיות ספקן אמיתי, כזה שמטיל ספק אפילו בדבריו הוא. יסודי, אחראי, מקשיב, מודה בטעות. נכון לשנות דעתו לנוכח ראיות משכנעות מספיק. נזהר לא ליפול במלכודת הטענות הלא בדוקות.

רק בדבר אחד אינני מוכן להטיל ספק – בעצם הטלת הספק כדרך החשיבה הבריאה והנכונה.

עוד על מה שלומדים המורים בישראל בשנת שבתון בחשיפה בלעדית של אתר הידען