הוויכוחים סביב שלד קדום מסרבים לגווע
בתחום העוסק במוצא האדם, מחלוקות ותיקות מתקשות לגווע. באוקטובר 2004 הכריז צוות של פלאו-אנתרופולוגים על גילוי מין ביולוגי חדש של אדם, שחי עד לפני 17,000 שנה באי פְלוֹרֶס שבאינדונזיה. הומו פְלוֹרֶסְיֶינסיס, המוכר גם בכינוי "ההוביט", היה לסנסציה מידית. הייצור, שגובהו היה כמטר אחד, ונפח מוחו כשליש ממוחותינו שלנו, היה במובנים רבים פרימיטיבי כמו קרובת המשפחה שלנו, לוסי, שגילה כ-3.2 מיליוני שנה. ועם זאת, הוא מודרני לא פחות מן "האדם המודרני", ההומו סאפיינס, וכנראה יצר כלי אבן מתקדמים וצד חיות גדולות – פעילויות שבדרך כלל נוטים לייחס למיני אדם נבונים יותר. הספקנים, ששמו לב לראיות הסותרות, טענו מיד שהעצמות שייכות לפרט של הומו סאפיינס שלקה במחלה כלשהי ולא למין חדש. והמחלוקת שפרצה סביב העצמות האלה ממשיכה עד היום.
ההתקפה האחרונה יצאה מן המחנה של אותם החוקרים עצמם שהטילו את הספק הראשון. מאצ'ייק הֶנברג מאוניברסיטת אדלייד בדרום אוסטרליה ועמיתיו טענו במאמר שהתפרסם באוגוסט 2014 ברשומות האקדמיה האמריקנית למדעים (PNAS), שהעצמות השייכות לפרט השלם ביותר באתר, נקבה המוכרת בסימון LB1, אופייניות לתסמונת דאון. בין שאר התכונות הם מבססים את טענתם על היקף הגולגולת הקטן של LB1.
חברי צוות ההוביט מיהרו ודחו את טענת תסמונת דאון. ויליאם ל' גַ'נְגֶרס מאוניברסיטת סטוני ברוק אומר שלא מוכר אפילו מקרה אחד (קדום או מודרני) של פרט הלוקה בתסמונת דאון שהיקף הגולגולת שלו קטן כמו זה של LB1. כמו כן, לאנשים הלוקים בתסמונת אין מאפיינים מובהקים אחרים של LB1, כמו פנים בולטות וגולגולת עבה.
ואף על פי כן, גם אם המחקר החדש אינו מוכיח ש-LB1 לקתה בתסמונת דאון, עדיין נשארת האפשרות שהיא סבלה ממחלה אחרת שהניבה את המאפיינים המוזרים שלה. לדברי האנתרופולוג הביולוגי תומס שיינמן מאוניברסיטת אינדיאנה בבלומינגטון, המתמחה באבולוציה של המוח, התומכים בדעה שמדובר בהומו פְלוֹרֶסְיֶינסיס עומדים על כך שמדענים יראו ב- LB1 נציגה של מין חדש, אלא אם יימצא מום התפתחותי מסוים שאפשר לייחס לה. אבל העמדה הזאת "פשוט אינה מתקבלת על הדעת בהתחשב בחריגות [של LB1] לעומת כל שאר העדויות המאובנות [של האדם]," הוא אומר. "מה שאנחנו באמת צריכים זה עוד ממצאים ונתיב כלשהו של מאובנים שיכול להראות לנו כיצד הגיעה LB1 לפלורס" כשהיא משמרת מאפיינים של אוסטרלופיתקוס במשך יותר ממיליון שנה, אומר שיינמן. בחפירות הנמשכות באתר שבפלורס עדיין לא נמצאו גולגולות קטנות נוספות.
עם זאת, שלל מסלולים מסועפים ומצטלבים של מינים רבים דמויי-אדם, שרבים מהם נכחדו ולא הותירו צאצאים מודרניים. כמה מהם התחרו באדם המודרני ונכנעו לו, ורק מיעוטם הביא אותנו עד הלום.
חוקרי מוצא האדם אינם עוד קבוצה מוזרה של מחפשי מאובנים במדבריות אפריקה. מיטב הטכנולוגיות הגנטיות, הפורנזיות והקלימטולוגיות משתלבות בניסיון לפענח את סיפור המסע האנושי.
מתנגדי האבולוציה, קופצים כמוצאי שלל רב בכל ממצא חדש שמוסיף לאי-ודאות ומערפל את מוצאנו. ואולם, קריאה מדוקדקת מורה על שני דברים: יהיו הממצאים מורכבים ומבלבלים ככל שיהיו, כולם ממשיכים לאשש את התיאוריה האבולוציונית. המורכבות והבלבול נובעים בדיוק מתוך נכונותה: מאבק רב תהפוכות של ברירה טבעית. זאת ועוד, המורכבות, הוויכוחים ועדכון הדעות אינם חסרון של השיטה המדעית אלא בדיוק להפך, מקור חוסנה ואמינותה. לא תורה קפואה ושמרנית אלא גישה רבת עוצמה שבוחנת ומעדכנת את עצמה ללא הרף.
הכתבה התפרסמה באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל
עוד בנושא באתר הידען: