הידען - Hayadan

עצם אמה ראשונה של אדם דניסובי: מערה בדרום־מערב סין היא האתר העשיר ביותר בממצאים דניסוביים מחוץ לסיביר

אבי בליזובסקי ·

Summary: חוקרים סיניים סיננו יותר מ־60,000 שברי עצמות ממערת ביאנפו שבמחוז יונאן, וזיהו באמצעות חלבונים עתיקים חמישה שרידים של דניסובים, ובהם עצם אמה. מחקר נוסף באותו אתר מצא שהם צדו בעלי חיים גדולים והשתמשו בכלי עצם פשוטים.

חוקרים סיניים סיננו יותר מ־60,000 שברי עצמות ממערת ביאנפו שבמחוז יונאן, וזיהו באמצעות חלבונים עתיקים חמישה שרידים של דניסובים, ובהם עצם אמה. מחקר נוסף באותו אתר מצא שהם צדו בעלי חיים גדולים והשתמשו בכלי עצם פשוטים.

מפת האתר והשרידים הדניסוביים ממערת ביאנפו
מפת האתר ושיניים, שברי גולגולת ועצם חישור ממערת ביאנפו. מקור: Rao ועמיתיה, Nature ‏(2026), איור 1 במאמר, ברישיון CC BY 4.0.

האדם הדניסובי זוהה לראשונה ב־2010, לא לפי שלד אלא לפי DNA שהופק מעצם אצבע קטנה שנמצאה במערת דניסובה שבהרי אלטאי בסיביר. מאז התברר שהדניסובים הותירו עקבות גנטיים באוכלוסיות רבות בימינו, בעיקר באסיה ובאוקיאניה, אך המאובנים שלהם נותרו מעטים ומפוזרים. מחקר חדש, שפורסם בספטמבר 2026 בכתב העת Nature, מוסיף להם מאגר חשוב מדרום־מערב סין. הוא מצטרף למאמצים לשחזר את מבנה גופם של הדניסובים, שעליהם דיווחנו גם בכתבה על שחזור האנטומיה הדניסובית באמצעות דנ״א.

חלבונים במקום DNA

את המחקר הובילה פרופ' פו צ'יאומיי מהמכון לפליאונטולוגיה של חולייתנים ולפליאואנתרופולוגיה של האקדמיה הסינית למדעים. החוקרים בחנו את מערת ביאנפו, אתר פלאוליתי במחוז יונאן, שבה נאספו יותר מ־60,000 שברי עצמות. לאחר סינון צורני של שברי העצמות נבחרו 76 שברים לבדיקת ZooMS, המזהה את מקור העצם לפי חלבון הקולגן, ו־17 לניתוח רצפי חלבונים מפורט. הבדיקות זיהו בין שברי העצמות שלושה שרידים של בני אדם: שני שברי גולגולת ושבר של עצם החישור באמה. יחד עם שתי שיניים אנושיות מהאתר, החוקרים בחנו חמישה שרידים.

כדי לקבוע לאיזו קבוצה של בני אדם שייכים השרידים, ניתחו החוקרים את החלבונים העתיקים שהשתמרו בעצמות, בדנטין ובאמייל השיניים. מכל דגימה הופקו בין 5 ל־16 חלבונים. בחלבונים אלה נמצא הבדל בחומצה אמינית אחת שמאפיין את הדניסובים, וניתוח אבולוציוני מיקם את כל חמשת השרידים לצד הדניסובי ממערת דניסובה. בשיטה זו אפשר לזהות שרידים גם כשה־DNA לא השתמר, מצב נפוץ באזורים חמים.

חמישה שרידים, ובהם עצם אמה

השרידים שזוהו הם שני שברים של עצם הקודקוד בגולגולת, שבר של עצם החישור באמה, ושתי שיניים מהלסת התחתונה. לפי החלבונים באמייל, שתי השיניים היו של זכרים. השכבות שבהן נמצאו מתוארכות לתקופה שלפני כ־167,000 עד 134,000 שנה.

עצם האמה היא הראשונה שזוהתה בוודאות כדניסובית, ולפי החוקרים חשיבותה יוצאת דופן. היא משלבת תכונות שונות: החלק העליון שלה גדול, ובכך היא דומה לעצמות האמה של הניאנדרטלים. לעומת זאת, הצורה הכללית שלה וחתך הצוואר שלה קרובים יותר לאלה של האדם המודרני. לדברי החוקרים, השילוב הזה מעיד על דרישות מכניות ועל התנהגות ייחודיות לדניסובים. עובי עצמות הגולגולת דומה לזה של הומו היידלברגנזיס ושל מיני אדם ארכאיים אחרים מסוף התקופה הפלייסטוקנית התיכונה במזרח אסיה.

ציידים ביער מחטני

במחקר נוסף, שפורסם באותו גיליון של Nature, ובהובלת פרופ' פאהו צ'ן, בחנו החוקרים את אורח החיים של יושבי המערה. הם מצאו יותר מ־1,300 כלי אבן, שהשימוש בהם נמשך מלפני כ־190,000 שנה עד לפני כ־70,000 שנה, וכן כלי עצם פשוטים, שלא עובדו כלל או עובדו מעט, ודומים לכלים של הניאנדרטלים. שרידי בעלי החיים והאבקה מעידים על סביבה מיוערת שבה שלטו עצים מחטניים. לפי החוקרים, יושבי המערה התמחו בציד בעלי חיים בינוניים וגדולים.

לדברי החוקרים, מערת ביאנפו היא האתר העשיר ביותר בממצאים דניסוביים שידוע מחוץ למערת דניסובה, והיא ממלאת פער בתפוצה הגאוגרפית המתועדת שלהם. הם מעריכים שהתנאים החמים יחסית ועתירי המזון באזור באותה תקופה הפכו את רמת יונאן־גווייג'ואו לבית גידול נוח. האתר שוכן לאורך מסדרון שמקשר בין הרמה הטיבטית לבין מזרח אסיה, דרום אסיה ודרום־מזרח אסיה, אזור שבו, לפי הממצאים הגנטיים, נפגשו הדניסובים עם אבותיהם של בני אדם מודרניים.

יש להבחין בין תיארוך השרידים האנושיים, לכ־167,000–134,000 שנה לפני זמננו, לבין רצף הממצאים התרבותיים במערה, שנמשך מכ־190,000 עד 70,000 שנה לפני זמננו. ייחוס הרצף הארוך לדניסובים הוא ההסבר שהחוקרים מעדיפים, אך אין פירושו שכל שכבה או כלי זוהו ישירות כדניסוביים.

שאלות ותשובות

מיהם הדניסובים?

קבוצה של בני אדם ארכאיים, קרובים לניאנדרטלים, שחיו באסיה בתקופת הפלייסטוקן. הם זוהו לראשונה ב־2010 לפי DNA מעצם אצבע ממערת דניסובה שבסיביר, והותירו עקבות גנטיים באוכלוסיות רבות בימינו.

איך זוהו השרידים ממערת ביאנפו?

באמצעות ניתוח של חלבונים עתיקים שהשתמרו בעצמות ובשיניים. נמצא בהם הבדל בחומצה אמינית אחת שמאפיין את הדניסובים, וניתוח אבולוציוני מיקם אותם לצד הדניסובי ממערת דניסובה.

מה מיוחד בעצם האמה?

זו עצם האמה הראשונה שזוהתה בוודאות כדניסובית. היא משלבת תכונות שדומות לניאנדרטלים עם צורה כללית שקרובה יותר לאדם המודרני.

מה ידוע על אורח החיים של הדניסובים במערה?

לפי מחקר נוסף, הם חיו בסביבה מיוערת, צדו בעלי חיים בינוניים וגדולים, והשתמשו בכלי אבן ובכלי עצם פשוטים הדומים לאלה של הניאנדרטלים.

מקורות:

עוד בנושא באתר הידען

שאלות ותשובות

מיהם הדניסובים?

קבוצה של בני אדם ארכאיים, קרובים לניאנדרטלים, שחיו באסיה בתקופת הפלייסטוקן. הם זוהו לראשונה ב־2010 לפי DNA מעצם אצבע ממערת דניסובה שבסיביר, והותירו עקבות גנטיים באוכלוסיות רבות בימינו.

איך זוהו השרידים ממערת ביאנפו?

באמצעות ניתוח של חלבונים עתיקים שהשתמרו בעצמות ובשיניים. נמצא בהם הבדל בחומצה אמינית אחת שמאפיין את הדניסובים, וניתוח אבולוציוני מיקם אותם לצד הדניסובי ממערת דניסובה.

מה מיוחד בעצם האמה?

זו עצם האמה הראשונה שזוהתה בוודאות כדניסובית. היא משלבת תכונות שדומות לניאנדרטלים עם צורה כללית שקרובה יותר לאדם המודרני.

מה ידוע על אורח החיים של הדניסובים במערה?

לפי מחקר נוסף, הם חיו בסביבה מיוערת, צדו בעלי חיים בינוניים וגדולים, והשתמשו בכלי אבן ובכלי עצם פשוטים הדומים לאלה של הניאנדרטלים. מקורות: H. Rao, S. Xing, Q. Ruan et al., Ancient proteins identify various Denisovan remains from Southwest China, Nature, 2026 Q. Ruan, H. Li, S. Xing et al., Denisovans from southwestern China and their subsistence strategies, Nature, 2026 הודעה לעיתונות של האקדמיה הסינית למדעים