במסגרת רפורמה כוללת בסוגיות רגישות, שכוללת סגירת מחנות עבודת הכפיה והפחתת מספר העבירות עליהם ניתן גזר דין מוות, הודיעה המפלגה הקומוניסטית הסינית כי מעתה מי שאחד מהוריו הוא בן יחיד יוכל להביא ילד שני
מומחים מתחו ביקורת על המדיניות המונהגת בסין מאז שנות השבעים, שמגבילה כל משפחה להביא ילד אחד לעולם (אגב פרט למיעוטים שדווקא להם מותר היה להביא שני ילדים), בטענה שהסדר יוצר יותר בעיות מאשר הוא הבעיה שהוא בא לפתור - התפוצצות האוכלוסיה.
והנה אתמול, לאחר חודשים של שמועות, הודיעה המפלגה הקומוניסטית של סין כי היא מרפה מהמדיניות הנוקשה ובנוסף גם סוגרת את מחנות העבודה (או המחנות לחינוך מחדש באמצעות עבודה) במטרה לשפר את זכויות האדם, כך לפחות טוענת סוכנות הידיעות הסינית שיחואה. כמו כן, הסינים הודיעו כי יפחיתו את מספר המוצאים להורג מדי שנה לאחר האשמתם בעבירות שונות שגורמים במערב אומרים כי הם בדרך כלל כיסו מניעים פוליטיים.
מדיניות הילד היחיד של סין היתה יוצאת דופן בחומרתה ובמידת אכיפתה. חוקי תכנון המשפחה של סין דרשו כי רוב המשפחות המתגוררות באיזורים עירוניים יסתפקו בילד אחד. המדיניות תוקל בהדרגה כך שזוגות יוכלו להביא ילד שני אם אחד ההורים הוא בן יחיד. נכון להיום (בשל הקלה קודמת) רק אם שני ההורים הם בנים יחידים מותר היה להם להביא ילד שני.
מדיניות הילד האחד זכתה מצד אחד להערכה בעולם משום שהיא האטה את קצב הגידול של אוכלוסיית סין. חלק גדול מהצמיחה של סין בשנות התשעים והאלפיים נבע מכך שילדים יחידים אלה זכו לחינוך טוב, אך מסתבר שקיצוניות לשום צד אינה טובה. המדיניות זכתה לביקורות בשל השימוש הנרחב בהפלות והקנסות הכבדים ששימשו לאכוף אותה. בנוסף, עם השנים התברר כי המדיניות פגעה בקשישים הסיניים שבמשך דורות הורגלו להסתמך על תמיכת ילדיהם לעת זקנה, ואף בפגיעה בצמיחה הכלכלית כאשר האוכלוסיה בגילאי העבודה הולכת ומצטמקת. בעיות נוספות נבעו מבדידותם של הילדים.
בעיה חמורה עליה דיברו מדי פעם היתה שהמסורת הסינית גרמה במיוחד להפלה ואף רצח של בנות, וכך נוצר מצב שבו מיליוני גברים סינים נותרו רווקים על כל המשתמע מכך.
במחנות העבודה עבדו אלפי בני אדם שהיו עצורים ללא כל משפט. מחנות החינוך מחדש באמצעות עבודה הוקמו בשנות החמישים תחת שלטונו של מאו צה טונג לפי המודל של הגולגים הסוביטיים, מקום שבו מתנגדי המהפכה ואויבי מעמד הפועלים יכולים לשהות בלא משפט.
ההערכה היא שמיליוני אסירים מתו במחנות בשל עבודת יתר, התאבדויות והתנאים הקשים עד לרפורמה שהנהיג דנג שיאופינג בשנות השבעים כאשר שחרר אסירים שהואשמו בעבירות פוליטיות או דתיות. לפי נתוני משרד המשפטים הסיני, 160 אלף איש הוחזקו ב-350 מחנות בכל רחבי סין בסוף 2008. האו"ם מעריך את מספרם ב-190 אלף בני אדם.
כחלק מהרפורמות אמרה סין כי תפחית את מספר הפשעים שעליהם ניתן גזר דין מוות.
כדי לקבל רקע על החשש בשנות השבעים מפני התפוצצות האוכלוסיה מומלץ לקרוא את מאמרו של אייזיק אסמוב "הסוף" שפורסם בזמנו בעברית בכתב העת פנטסיה 2000
עוד באותו נושא באתר הידען: