אמרה פרופ' עדה יונת, הזוכה הטריה בפרס נובל לכימיה, בתשובה לשאלת אתר הידען במסיבת העיתונאים בעקבות ההודעה על הזכיה. לדברי פרופ' יונת, זו בעיה עולמית ולא נוגעת רק לישראל
את מסיבת העיתונאים פתח פרופ' ישראל בר-יוסף, סגן נשיא מכון ויצמן:
"בשם נשיא המכון דניאל זייף שנמצא בארה"ב, חברי המדענים ובית מכון ויצמן אני רוצה לברך את עדה על זכיתך בפרס נובל לכימיה לשנת 2009 אנו גאים בך ומתברכים בהשגייך. אני חושב שמתאים הדבר שמסע שהחל כאן לפני כמה עשרות שנים במעבודה צנועה ובתקציב צנוע והתרחב לפרויקט מחקרי ששותפים לו עשרות מדענים מגיע לתחנה חשובה כאן באותו מקום, במכון ויצמן שהיה מגרש המשחקים שבו התנהלה פעילותה המחקרית של עדה בעשרות השנים האחרונות."
המחקר של פרופ' יונת הונע מתוך סקרנות ושאיפה להבין טוב יותר את העולם ואת מקומנו בתוכו. עדה כיונה רחוק וגבוה את אחת משאלות המפתח של עולם הביולוגיה, היא נווטה את דרכה באומץ, במקוריות ובהמון דבקות במטרה, ומחקר שהתחיל בנסיון להבין את אחד מעקרונות הטבע הוביל לימים להבנת אופן פעולתן של תרופות אנטיביוטיות ואנחנו מקווים שגם יוביל לפיתוחן של תרופות חדשות. עדה היא דוגמה לדרך שבה חזון מדעי, אומץ בבחירת שאלה גדולה ודבקות במטרה עשויים להביא גם להצלחה וגם להרחבת האידע האנושי, מזל טוב"
אחר כך עברה רשות הדיבור לפרופ' עדה יונת שנשאה דברים קצרים ומאוחר יותר ענתה לשאלות. "אפשר לספר עם היחסים שלי עם מכון ויצמן שאיפשר את העבודה, אף על פי שכמו שפרופ' בר יוסף אמר עכשיו, התנהלות של שנים קשות במיוחד. אני ממש מודה. אני לא מאמינה, אני יודעת שאין כמעט מוסד מדעי שהיה מאפשר את התנהלות המחקר הזה בתחומיו והיה נותן תמיכה גם נפשית, גם מעשית וגם מקשר אותי עם תורמים מצד אחד ועם מדענים מצד שני. "
"אני גם רוצה להגיד תודה למשפחה שלי. אבי נפטר כשהייתי מאוד צעירה ואמי שסחבה איתי לאורך הפרויקט עד לפני 12 שנה, לבתי, לאחותי ולנכדתי שהסכימו לקבל אותי כמו שאני. המחקר גרם לכך שאהיה הרבה לא בבית, הרבה כאן בערבים והרבה בחול, היו גאים ואפילו ניסו להשתתף במחקר. וכמובן תודה למדענים שעובדים איתי, שבאו כולם אחר הצהרים למרות החג."
דנה וייס, חדשות ערוץ 2: "איך הרגשת ברגע שקיבלת את הפרס.?
יונת: "שמחתי ואני מוכרחה להגיד שנדהמתי. אתמול כשהתקשרו אלי מ-AP ואמרו שאני בקבוצה הפותחת הייתי בטוחה שמותחים אותי אחרי שיומיים קודם הודיעו על יקיר אהרונוב, וגם טעו בניחוש הזוכים ברפואה, אמרתי הנה, מצאו כאן קורבן חדש. אך הם לא הרפו ואחר כך התקשרו מרויטרס בירושלים, חשבנו שיש פלוט נגדי."
"מרגע שהגעתי לממצא הראשון, המקדמי, שנתן אינדיקציה שאולי הפרויקט זה יילך אמרו שזה פרויקט ברמה של פרס נובל, אבל לא תגיעי, ככל שהתקדמנו ופרצנו יותר ויותר הטפיחות על השכם, כשהגענו לפריצה והיו לנו מתחרים ששניים מהם יקבלו יחד איתי. לא נראה לי שנקבל כל כך מהר, ולמה למהר, יש אנשים שמחכים 40 שנה למה שנחכה רק ל-2001 (השנה שבה התחילו לדבר על האפשרות של הזכיה א.ב.). העובדה שאנשים דיברו על זה הייתה לי ברורה, והרבה פעמים כשתיארו אמרו לא נתפלא אם היא תקבל, זה נראה לי תעלול חדשותי או תקשורתי. ועדת הפרס עשויה מאנשים ויש להם כל מיני תכונות והם מקבלים כל מיני פרטי מידע שלא כולם אפילו ידועים לי, בעיקר עניין הזמן, למה לחשוב על זה עכשיו. אהרונוב מחכה כבר 50 שנה, קצת חיכיתי אבל לא הרבה ובטח ששמחתי, ואפילו היום, כשראיתי את הקידומת של שבדיה על הטלפון חשבתי שממשיכים איתי במשחק, אבל אז דיברה איתי גברת שבדית מהאקדמיה."
נגה ניר-נאמן, כתבת ערוץ 10 מבקשת לדעת מה המחקר – במילים פשוטות?
"בכל תא חי – יחיד כמו של חיידק או חלק ממכלול כמו גוף, אדם למשל, נחש, פיל כל תא חי מתרחשת כל הזמן יצירה של פועלי התא – התא צריך לפעול, צריך לעשות דברים, אפילו תא של חיידק צריך לבנות את עצמו ולהתחלק אנחנו גם צריכים לעשות עוד דברים – לעכל, לנשום, להרביץ, לצעוק, להתרגז. את ההוראות איך פועלי התא יהיו התא צובר בחומר הגנטי שלו ה-DNA. כשהחלק הזה של הצופן שצריך להתבטא מקבל פקודה להתבטא יש בתי חרושת קטנים בתא, עשרות אלפים מהם והם מבטאים אותו ואת שאר החלבונים. הם יודעים לקרוא את שפת הצופן, ליצור את הפועלים שנקראים חלבונים, יודעים לדאוג שלא תהיינה שגיאות, יודעים להגן עליהם עד שהם מגינים על עצמם. לבתי החרושת הללו קוראים ריבוזומים, זה מה שנסינו לפתור. זה מבחינת הסקרנות המדעית הטהורה. מבחינת ההיבט הרפואי שלהם, האספקט היותר מעשי, היות ובתי החרושת הללו כל כך חשובים לחיים, האנטיביוטיות מתקיפות אותן, כמעט מחצית האנטביוטיקות השימושיות בעולם, תוקפות את תהליך יצירת החלבונים מהצופן הגנטי. נסינו לראות כיצד האנטיביוטיקות שהן זעירות יחסית לבתי החרושת הללו יודעים לשתק אותם ואיך החיידקים מחוללי המחלות, חיידקים פטוגניים, יודעים למצוא מנגננונים שייצרו נגדם עמידות.
דנה וייס מחדשות ערוץ 2: מה את אומרת לסטודנט שמתחיל ללמוד מדעים בישראל, מה דעתך על משבר ההשכלה הגבוהה?
"בשנה א' הם בדרך כלל לא באים עלי. או שהם באים לפני שנה א' או שכבר יש להם תואר ראשון. אני אומרת להם שמדען צריך לעבוד מתוך סקרנות, שאם יש להם סקרנות להבנת התהליכים המשמעותיים יש גם סיכוי שהוא גם יהנה מעבודתו וגם יגיע להשגים".
הסביבה בישראל תומכת ומאפשרת למדען שמתחיל בדרכו לעשות את הדרך עד פרס נובל?
"אני לא חושבת שהסביבה תמכה ומישהו אמר לי 'בעוד 30 שנה תקבלי פרס נובל'. בהשוואה לעולם כשהתחלתי בישראל הרמה היתה יותר נמוכה יחסית לעולם. לא רק הרמה הטכנולוגית, אלא גם הרמה מדעית בישראל היתה נמוכה יחסית לעולם. עכשיו אנחנו יותר קרובים לרמה הגבוהה של העולם. כשאני סיימתי כאן במכון ויצמן דוקטורט על מבנה של חלבונים לא היה קורס אחד עלזה בעוד שבעולם, לפחות בהארווארד היה קורס, והיתה יותר מודעות. לא שיש לי טענות, אני חושבת שמה שהגענו אז היה מאוד גבוה, היום ההבדל בינינו לבין כל העולם הוא לא מאוד גדול. את יכולה לשאול אם בכל העולם אפשר לומר לסטודנט אם הוא ילמד מדעים או יהנה ממדעים, רק אם הוא אוהב את זה."
איתי ורד, ערוץ 1: מה מביא אדם להגיע להישג בניגוד לכל הדעות מסביב?
"למזלי לא היה הרבה זמן שתהיה שמץ תקווה שיצליח. זה לקח כמה חודשים,אחר כך זה לקח שנה עד שהבנתי שיש משהו במה שאני רואה, אבל לא הנחתי לזה.
רוב הפרופסורים שאמרו שזה לא יעבוד, אמרו בלגלוג, טוב, את צעירה, תנסי."
"הרצון שלי להבין את התהליך של יצירת חלבונים לפי הצופן הגנטי היה מספיק חזק כדי לנסות עוד ועוד. תחילת העבודה היתה עם שותף, מנהל מוסד מדעי בברלין, גונטר ויטמן שתמך בעבודה הזו בצורה יוצאת מן הכלל, מבחינת האנשים, התקצוב, המיכשור. היו שני חברי פרס נובל שאמרו – נושא כזה אסור להפסיק. אמנם הוא לא הוציא מכיסו שטרות כסף אבל תמך. מכון ויצמן פתח את מרכז קימלמן שנתן מיחשוב ואמצעים."
רוצה לציין את מכון ויצמן שתמך מבחינת מיחשוב ואמצעים בעקבות התמיכה הגדולה של הוועדה המקצועית שהכילה שני חתני פרס נובל. הרוב לא תמכו אבל השלושה או ארבעה שכן תמכו הטילו את כל כובד משקלם וזה עזר.
בתשובה לשאלת כתבת וואלה, בדבר היותה האשה הראשונה הזוכה בפרס נובל לכימיה מאז 1964: "היו מאז 1964 נשים טובות במדע, אבל אולי היו גברים טובים יותר. מרגע שהודיעו לי שכחתי את עניין הנשיות. אני בן אדם, מבחינתי אני בן אדם, מבחינת נשיא המכון אני בן אדם ומבחינת האנשים שעובדים איתי, אולי מאחורי גבי מדברים על הנשיות."
התחום של ההשכלה הגבוהה קוצץ מאז תקופת ביבי במשרד האוצר במיליארדים רבים, כבר 20 שנה שלא מלמדים מדע, לא מראים מדע בטלוויזיה, אין חינוך מדעי, כולם רוצים להיות ידוענים וידעונים ולא מדענים, כיצד מחזירים את הדור האבוד?
אם אני מתייחסת למה שאמרת, צריך פשוט להחזיר את הכסף שביבי לקח. איך מחזירים את ההילה למדע מהילת הידוענים, אני כאן ליד כל אנשי התקשורת לא יכולה להיות נגד הידוענים, נגד מצב הרוח הכללי גם כאן וגם בעולם. סלב זה קצת יותר חשוב מפרופ'
באשר אוכל לעמוד את כובד משקלי, אני עושה זאת גם עכשיו, אולי זה לא נראה כמו אצל הרשקו וצ'חנובר אבל הם היו במעמד יותר גבוה ממני.
ראש הממשלה התקשר, שר הביטחון התקשר, הנשיא התקשר, שר המדע התקשר ושר החינוך התקשר ואפילו אמר שיבוא ויראה איך עושים את המדע כך אולי זו אחת הדרכים שנוכל לשכנע אותו.
כתבת גל"צ שואלת על רקע בריחת מוחות והעדר תקציבים, האם נוכל לזכות לעוד פרסים?
בין בני הדור הצעיר שאני מכירה עכשיו, בעיקר הצעיר מאוד יש מדענים יוצאים מן הכלל ועושים מדע יוצא מן הכלל. הרבה לא חוזרים וגם הרבה רופאים שלומדים בארץ לא חוזרים, אני לא בדיוק יודעת איך לטפל בעניינים הללו , אבל לומר שאין מדענים, יש מדענית אחת כאן ומדענים נוספים בארץ, בסך הכל ששה מדענים צעירים קיבלו את תקציב האיחוד האירופי – מיליון יורו. הרבה לא חוזרים היינו רוצים יותר מהטובים.
האם נזכה בנובל גם בעוד 30 שנה?
אני מקווה שכן, אני לא נביאה ואני לא יודעת מה יהיה בעוד 30 שנה.
עוד בנושא באתר הידען