הרצאה שהציג בלונדון ב־1931 שינתה את כתיבת ההיסטוריה של המדע; כעבור חמש שנים נעצר הפיזיקאי היהודי והוצא להורג
מאת פרופ׳ אלכס גורדון
בוריס הסן, פיזיקאי, פילוסוף והיסטוריון מדע סובייטי, נולד במשפחה יהודית ב-28 באוגוסט 1893 בעיר אליזבטגרד, שם אביו, לימים סוחר מהגילדה השנייה, היה מנהל בנק וסגן יו"ר ועדת הבורסה העירונית. בוריס למד בגימנסיה יחד עם הזוכה העתידי בפרס נובל לפיזיקה, איגור טאם. הוא למד פיזיקה ומדעי הטבע באוניברסיטת אדינבורו (1913–1914) ובאוניברסיטת פטרוגרד (1914–1917). במקביל ללימודיו בפקולטה לפיזיקה ומדעים מדויקים של אוניברסיטת פטרוגרד, למד בוריס במחלקת הכלכלה של המכון הפוליטכני של פטרוגרד.
מהפכה, מלחמת אזרחים וקריירה מדעית
בשנת 1917 נסע הסן לאליזבטגרד אל אביו, שם השתתף באירועים המהפכניים. באוגוסט 1917 הוא הפך לאחד המייסדים ולמזכיר של ארגון המנשביקים של אליזבטגרד. בספטמבר 1917 הוא נבחר כחבר ומזכיר של מועצת נציגי העובדים של אליזבטגרד, וביחד עם טאם, הפך לחבר בוועדה המהפכנית של אליזבטגרד. הסן השתתף בהעברת הבנק, שסניפו נוהל על ידי אביו, מהידיים הפרטיות למדינה. הוא עזב את מפלגת המנשביקים כאשר גילה שמנהיגיה גינו את מהפכת אוקטובר 1917. בשנת 1918 ירד הסן למחתרת בעקבות עלייתו לשלטון באוקראינה של השליט הצבאי פאבל סקורופדסקי. בשנת 1919 הוא הפך לחבר במפלגת הקומוניסטים הבולשביקים של כל רוסיה. באפריל 1919 חזר הסן לאליזבטגרד, שם עבד כסגן מנהל מחלקת החינוך העממי וחבר הנהלה במחלקת העבודה.
במהלך מלחמת האזרחים, לחם הסן בצבא האדום באוקראינה, השתתף בדיכוי המרד של אטמן גריגורייב. במאי 1919, הוא עבד במנהל פוליטי של מועצת המלחמה המהפכנית (1919–1921) ובאוניברסיטה הקומוניסטית על שם סברדלוב (1921–1924).
לאחר מלחמת האזרחים המשיך הסן ללמוד פיזיקה במכון לפרופסורים אדומים, מוסד שהכשיר אידיאולוגים בכירים ומורים למדעי החברה עבור המפלגה הקומוניסטית. הוא סיים את לימודיו במכון בשנת 1928, ולאחר מכן החל לעבוד בו.
בשנת 1931 מונה הסן לפרופסור לפיזיקה באוניברסיטת מוסקבה. מאז הקמת הפקולטה לפיזיקה באוניברסיטה הממלכתית של מוסקבה (1 במאי 1933) ועד 15 בדצמבר 1934 הוא היה דיקן בפקולטה זו. הוא ניהל סמינר על תורת היחסות וסמינר על מתודולוגיית הפיזיקה. ב-1 בפברואר 1933 נבחר הסן לחבר-נלווה של האקדמיה למדעים של ברית המועצות במחלקת מדעי החברה (פילוסופיה).
בפברואר 1935 הוענק להסן תואר דוקטור למדעים פיזיקליים-מתמטיים ללא הגשת דיסרטציה. משנת 1935 הוא כיהן בתפקידים של מנהל המכון לחקר הפיזיקה של אוניברסיטת מוסקבה וסגן מנהל של מכון הפיזיקה החדש של האקדמיה למדעים. הוא היה חבר במערכת כתב העת "הצלחות במדעי הפיזיקה" ו"האנציקלופדיה הסובייטית הגדולה".
המדע בעין הסערה האידיאולוגית
בשנים 1930–1931 בברית המועצות התקיימו דיונים פילוסופיים, בלוויית האשמות פוליטיות, במהלכם נבחנו דעותיו הפילוסופיות של הסן על הפיזיקה המודרנית, עד שנראה היה כי מדובר ברדיפה, ולאחר מכן הסן כמעט ולא פרסם מאמרים (לפני כן הוא הציג סדרת עבודות שסיפקו בסיס פילוסופי לתיאוריות הפיזיקליות המודרניות). התקבלה החלטה שלפיה הוטחה בהסן אשמה ב"הזדהות עם העבודות החדשות של מדענים בורגניים עם המרקסיזם" ובהצהרה כי עקרונות "תורת היחסות תואמים במידה רבה את המטריאליזם הדיאלקטי". הוא הואשם בפרשנות מכניסטית של בעיית המקריות וב'הגדרה הלא נכונה' של המטריה.
הסן נאלץ להודות באופן רשמי בטעויותיו. הוא המשיך להיתקל בביקורת על התלהבותו מהמדעים הבורגניים, שביניהם הוזכרה תורת היחסות, והוא הואשם ב"אידאליזם מתמטי" וב"גישה לא מרקסיסטית לחוקי התרמודינמיקה". כתוצאה מכך, הסן לא רק הפסיק לפרסם מאמרים חדשים בנושאים פיזיקליים, אלא גם לא סיים את העבודות שכבר התחיל, כמו "המטריאליזם המכני והפיזיקה המודרנית" ו"השיטה הסטטיסטית בפיזיקה והרציונל החדש לתיאוריה של ריכרד פון מיזס".
ההרצאה ששינתה את תולדות המדע
החריג היחיד לשתיקתו הכפויה של הסן בתקופה זו היו הרצאתו על ניוטון והספר שפורסם על בסיסה. הרצאתו של הסן, "השורשים החברתיים והכלכליים של ה׳פרינקיפיה׳ של ניוטון", הוקראה בשנת 1931 בכנס הבינלאומי השני להיסטוריה של מדע וטכנולוגיה בלונדון.
הרצאתו של בוריס הסן השפיעה עמוקות על מדענים במערב. באירופה, שבה נהגו לראות את ההיסטוריה של המדע כהתפתחות של "מחשבה טהורה" והברקות גאוניות, גישתו המרקסיסטית הייתה מטלטלת. המאזינים נדהמו כיצד הוא קשר את המשוואות המתמטיות האבסטרקטיות של ניוטון עם שאלות מאוד מעשיות — לוגיסטיקה, בליסטיקה, שאיבת מכרות והקפיטליזם המתהווה.
זה היה בשנת 1931, שיא השפל הכלכלי הגדול במערב. ברקע זה, ההרצאה של הסן, שהציע מודל ברור, שיטתי וחומרי של התפתחות חברתית ומדעית, נראתה לרבים מהאינטלקטואלים כאלטרנטיבה אטרקטיבית למשבר הקפיטליזם.
ההיסטוריונים המסורתיים של המדע האשימו את הסן ב"מרקסיזם וולגרי". לפי דעתם, הוא פישט את תהליך ההכרה, והפך את גאוניותו של ניוטון לשירות פשטני לצרכים הכלכליים של הבורגנות.
ההרצאה של הסן יזמה דיון אקדמי ממושך. האינטרנליסטים טענו שהמדע מתפתח אך ורק בהתאם לחוקי הלוגיקה הפנימיים שלו. האקסטרנליסטים (תומכי הסוציולוגיה של המדע של הסן) טענו כי המדע מעוצב על ידי גורמים סוציו-כלכליים ותרבותיים חיצוניים.
אברהם יופה, אחד המובילים והמארגנים של הפיזיקה הסובייטית, שכונה "אבי הפיזיקה הסובייטית", אמר שהסן היה הפילוסוף היחיד שהבין את הפיזיקה המודרנית.
הטיהור, ההוצאה להורג והטיהור מאשמה
במחלקה שלו להיסטוריה ולפילוסופיה של מדעי הטבע, קיבל הסן לעבודה אנשים שנרדפו בעבר על השתתפותם באופוזיציה הטרוצקיסטית. בשל כך, ב-3 במרץ 1936, לשכת הוועד האזורי של המפלגה הקומוניסטית במוסקבה קיבלה החלטה כי הסן הפגין "הפחתת ערנות קומוניסטית". כתוצאה מכך, ב-22 באוגוסט 1936, נעצר הסן על האשמות מפוברקות של השתתפות בארגון אנטי-מהפכני והכנת מעשי טרור. הסן הואשם "בקשרים אישיים עם העצורים בפרשת מרכז הטרור של הטרוצקיסטים ובניהול פעילות אנטי-מהפכנית."
ב־20 בדצמבר 1936 הורשע הסן בישיבה סגורה של הוועדה הצבאית של בית המשפט העליון, שם הודה באשמה. באותו יום הוא נורה למוות. הוא הוצא מהאקדמיה למדעים של ברית המועצות לאחר מותו. הסן נקבר במוסקבה בבית הקברות דונסקוי בקבר אחים.
ב-21 באפריל 1956 טוהר בוריס הסן מכל אשמה לאחר מותו על ידי הוועדה הצבאית של בית המשפט העליון של ברית המועצות. האספה הכללית של האקדמיה למדעים החזירה אותו לשורותיה ב־5 במרץ 1957. עובדי ה־NKVD, שהכינו את התיק נגד הסן, הועמדו לדין: מפקד ה־NKVD של מוסקבה סטניסלב רדנס, שחתם על צו המעצר של הסן, הוצא להורג, וכך גם שלושה חוקרי המשטרה שעינו אותו. מכונת הדיכוי הסובייטית, שנספגה בדם של מיליוני אנשים והשתכרה מהרציחות ההמוניות, השמידה גם את תלייניה.
המאמר המדעי
- בוריס הסן, "The Social and Economic Roots of Newton’s Principia" (1931)
- מחקר היסטורי על הסן והשפעת ההרצאה, Studia Historiae Scientiarum (2022)