התחממות גלובלית מעשה ידי אדם - דוגמה למקום שבו מתרחש איזון שגוי כך עולה מדו"ח שבחן את שידורי המדע בבי.בי.סי, שערך פרופ' סטיב ג'ונס מאימפריאל קולג' בלונדון לבקשת מועצת רשות השידור הבריטית.
אמונה ברפואה אלטרנטיבית או באסטרולוגיה וחשש מפני חיסונים או מזון מהונדס גנטית הם סימפטומים לחוסר אמון בתבונה הקונבנציונלית. ספקנות זו צריכה לקנן בראשו של כל מדע, כל עיתונאי ופוליטיקאי. ואולם חוסר אמון יכול להקשיח ולהפוך להכחשה. הדבר מעמיד את המדיה בבעיה, ברצון שלה לספק מידע אוביקטיבי על מה שנראה כמחלוקת מתפתחת, הם עומדים בפני נפילה למלכודת של איזון שגוי, לתת כיסוי שווה לדעות נחושות אך שוליות לעומת אלו הפחות נחושות, אך רוב המדענים מחזיקים בהם. בשום מקום המאבק הזה לא כל כך חזק כמו במקרה של ההתחממות הגלובלית.
הנושא מדגיש את החולשות ואת החוזקות של הבי.בי.סי. הידיעה כי מועצת המנהלים עומדת לבחון את הנושא עוררה בקרב מתנגדי ההתחממות כהודעה של הרשת לפגוע בהם.
תוכניות שעסקו בהתחממות מנקודת המבט המדעית זכו לעשרות תלונות בכתב. נכתבה גם ביקורת על הבי.בי.סי בכמה עיתונים, מרביתם בידי עיתונאים שלקחו על עצמם סמכות לשמר את האמונה השקרית. אבל היו גם תלונות של אלו הסבורים שההתחממות היא מעשה ידי אדם על מתן עודף זמן למכיחשים. ניתוח הדיווחים על הנושא מראה כמה קשה לשמור על עקרון האי-פניות
אחד המרואיינים של פרופ' ג'ונס אמר כי הבי.בי.סי הותיר צלקת בעקבות הויכוחים הללו. לא ראיתי זאת כמוצדק, אך הרשת השקיעה מאמצים רבים כדי לשמור על אי פניות. התקיימו סמינרים בהשתתפות מומחים וגם המומחה הסביבתי נתן את חוות דעתו והסביר עד כמה קשה לאנשים להבין מהי הערכת סיכונים (שעליה נסוב הויכוח). ההתחממות הגלובלית מעלה שאלות באשר לדיווח על מדע, מדיניות ושערוריות וזכאית לבחינה מקרוב.
לפני שנדון בנושא לפרטים כדאי לשים בפרופורציה את הטקטיקות של כמה (אם כי לא כולם) של התומכים ברעיון שההתחממות הגלובלית היא מיתוס.
הם משתמשים בין היתר בטקטיקות מוכרות של הכחשה: הם משתמשים ברטוריקה כדי לתת מראה של דיון. אין הדבר דומה לספקנות. ספקן מוכן לשנות את דעותיו אם הוא או היא מוכחים כטועים. מכחישן לא משנה את דעתו. רבים מהם רואים בעצמם קדושים מעונים אינטלקטואלית במלחמה נגד התקינות הפוליטית וממשיכים של גלילאו. תהא אשר תהא הטענה שלאיידס אין קשר לוירוסים, שהחיסון המשולש לא בטוח, שאיברים מורכבים לא יכולים לעולם להתפתח או אפילו שפיגועי ה-11 בספטמבר היו מזימה של ממשלת ארה"ב - התסמינים מכילים תיאור של קשר עצום להחביא את האמת והשתקה בידי כוחות חשאיים. אנשים בעלי דעות חזקות צריכים לדעתם לקבל משקל שווה לזה של מומחים. כל עדות הנוגדת את הרעיונות שלהם חייבת להתעלמות וכל הודעה ספק באשר לתבונה המקובלת נזעק בראש חוצות.
הדרישות להוכחה צריכיות להיות גבוהות כדי שלא ניתן יהיה להשיג אותן. התקפות אישיות (היטלר התנגד לעישון) מתקבלות כאמת מוחלטת וככלי שימושי (דוגמה אחת של אדם בן 90 מעשן מפריכה את הטענה שהסיגריות מסוכנות). הספק מאפיל על הבטוח: מדען לעולם לא יהיה בטוח שחיסון תמיד בטוח - משמעו שהוא תמיד לא בטוח. לעיתים קרובות התומכים בתיאוריות הללו מתאחדים לתנועה שיכולה, בימים אלקטרוניים אלה להפגיז את אויביה ולתת רושם כי היא גדולה מאשר במציאות.
והכי חשוב, בהקשר של דו"ח זה, כל הודאה של הממסד כי הוא פחות בטוח בדייקנות טענותיו או מותיר מקום לדיון הופך למסמך כניעה. מכיוון שמרבית המדע כרוך באי ודאויות, הוא תמיד מותקף מאלו שמעולם לא חוו את תחושת ההתרגשת.
בהירות האמונה מקלה על המכחישים לקבל את תשומת הלב של ארגוני חדשות אך מקשה עליהם לאזן את הרעיון שלהם עם אלו של הרוב. הדבר עשוי להוביל לפרסום לא הוגן לדעות שאינן נתמכות בשום עובדה.
בימים הראשונים של המחקר בתחום, לפני כשני עשורים, היה ויכוח מדאי אודות למציאות שינויי האקלים (אף כי ויכוח זה זכה למעט מאוד תשומת לב). כיום ישנה הסכמה כללית שההתחממות היא עובדה, אף כי נותרה אי ודאות באשר למהירות ולמידת בה יעלו הטמפרטורות בפועל. נכון להיום, ידם של הפסימיסטים על העליונה והגידול בכמות המשקעים והשטפונות החזויה מאטמוספירה חמה יותר שיכולה לקלוט יותר מים לצידם. הויכוח קיים, והוא זכאי לדיווח בדרך האובייקטיבית שבה מטפלים בכל נושא לא פטור.
העדויות הן מכריעות. החל מ-1959 הראו מדידות בהוואי בבירור כי כמות דו תחמוצת הפחמן באטמוספירה עולה. גלעיני קרח הראו כי במשך חצי מיליון שנה לפני המהפכה התעשייתית, נע ריכוז הדת"פ בין 180 ל-300 חלקים למיליון. מאז סביבות שנת 1800 הוא עלה מ-280 ל-390 חלקים למיליון - גידול של 40%. פיזיקה בסיסית מראה שגז דו תחמוצת הפחמן הוא גז חממה. מודלים ממוחשבים רבים הראו מה עלול להתרחש בעתיד גם אם הם חלוקים בשאלה עד כמה המשוב - בין הקרח הנמס, פני הים העולים, מות הצמחים יכפיל את ההשפעה הישירה של הגז, וכמעט כל הקלימטולוגים חוזים תקופה של טמפרטורות עולות.
שלוש סדרות שונות של נתונים אודות טמפרטורת פני כדור הארץ מסכימות ביניהן כי 2010 היתה אחת משלוש השנים החמות מאז הוחל במדידת הטמפרטורות, ושתשע מתוך עשר השנים החמות ביותר הופיעו מאז שנת 2000.
חודש אפריל של שנת 2011 היה החם בבריטניה מזה 350 שנה. סקר משנת 2008 עליו השיבו אלפי מדענים העוסקים במדעי כדור הארץ מצא כי 90% מהם מסכימים על כך שהטמפרטורות עלו מאז 1800 וכן 82% מהם אמרו כי לפעילות האדם יש חלק משמעותי בכך. 96% מהמומחים לפיזיקה של האטמוספירה הסכימו עם ההצהרה הראשונה ו-97% עם השניה.
אמת איננה מוגדרת בסקרי דעת קהל, אך קשה מאוד להכחיש את הקונצזנוס. במובן מסוים ברור ממכתב פתוח בכתב העת סיינס עליו חתמו 250 מחברי האקדמיה הלאומית האמריקנית למדעים):
"ישנן עדויות שלמות, מקיפות ועקביות לכך שהאדם משנה את האקלים בדרכים המאיימות על החברה שלנו ועל המערכות האקולוגיות שבהן אנו תלויים. המתקפות האחרונות על מדעי האקלים ובמיוחד על מדעני אקלים בידי מכחישי שינויי האקלים מונעים באינטרסים מיוחדים או דוגמה, לא בנסיון הוגן לספק תיאוריה חלופית המסתדרת באופן אמין עם העדויות."
לעומת זאת סקר דעת קהל שערכה אוניברסיטת קרדיף בתחילת 2010 הראה כי אחד מתוך שבעה בריטים סבור שהאלקים אינו משתנה ואחד מכל חמישה אמרו כי האקלים משתנה אך הדבר לא נובע מפעילות האדם. פחות ממחצית מהנשאלים הסכימו עם הקביעה שהמדענים בטוחים שבני האדם גורמים לשינויי האקלים
ההבדל בין דעת המקצוענים לדעת הציבור מעיד על כשלון של המדיה לאזן את הדעות בין דברים שיש ביניהם הבדל עצום באמינות.