חוקרים מאוניברסיטת פרינסטון וקרן סימונס זיהו ארבעה תתי־סוגים של אוטיזם – כל אחד עם דפוסים גנטיים והתפתחותיים ייחודיים – ועשויים לסלול את הדרך לאבחון מוקדם ולטיפול מותאם אישית
מחקר מ־2025 מצביע על כך שאוטיזם אינו מצב אחד אחיד, אלא כולל לפחות ארבעה תתי־סוגים ביולוגיים ונפשיים שונים. את המחקר הובילו חוקרים מאוניברסיטת פרינסטון ומקרן סימונס, והוא מתבסס על ניתוח נתונים מ־5,000 ילדים המשתתפים בפרויקט SPARK, הקוהורטה הגדולה ביותר לחקר אוטיזם בארה״ב. ממצאיהם פורסמו ב־9 ביולי 2025 בכתב העת Nature Genetics.
במקום להתמקד בקשרים גנטיים בודדים, החוקרים השתמשו בגישה "מותאמת־אדם", וניתחו יותר מ־230 תכונות לכל משתתף, ביניהן התנהגות חברתית, פעולות חזרתיות, וקצב התפתחותי. בעזרת מודל חישובי ייחודי, הצליחו לזהות ארבע קבוצות קליניות וגנטיות מובהקות – כל אחת עם מאפיינים שונים באופן מובהק.
ארבעת תתי־הסוגים של אוטיזם
- קשיים חברתיים והתנהגותיים (37% מהמשתתפים):
קבוצה זו מתאפיינת בקשיים מובהקים באינטראקציות חברתיות ובהתנהגויות חזרתיות, אך הילדים מגיעים לרוב לאבני דרך התפתחותיות בקצב דומה לזה של ילדים נוירוטיפיים. בנוסף, רבים סובלים מהפרעות נלוות כגון חרדה, דיכאון או הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD). - אוטיזם עם עיכוב התפתחותי (19%):
ילדים בקבוצה זו מתעכבים בהליכה, דיבור ויכולות בסיסיות, אך לרוב אינם מציגים תסמינים של חרדה או בעיות התנהגות. המגוון בתסמינים החברתיים ובהתנהגות החזרתית העניק לקבוצה את השם "מעורבת". - קשיים מתונים (34%):
משתייכים לקבוצה זו מראים התנהגויות הקשורות לאוטיזם, אך בצורה פחות חמורה. הם מתפתחים בהתאם לנורמות ואין להם כמעט תחלואה פסיכיאטרית נלווית. - מושפעים באופן רחב (10%):
זוהי הקבוצה הקשה ביותר, עם פיגור התפתחותי משמעותי, קשיים בתקשורת, התנהגויות חזרתיות קשות ותסמינים פסיכיאטריים רבים כמו חרדה ודיכאון.
לדברי החוקרת אוויה ליטמן (Aviya Litman), דוקטורנטית בפרינסטון ואחת ממובילות המחקר: "הקבוצות הללו משקפות מצבים קליניים שונים בתכלית, ואנו הצלחנו לקשר כל אחת מהן לביולוגיה שונה באופן מובהק."
השונות הגנטית בין הקבוצות
החוקרים מצאו כי לכל תת־סוג יש דפוסים גנטיים ייחודיים:
- בקבוצת המושפעים באופן רחב נמצאה שכיחות גבוהה של מוטציות de novo מזיקות – כלומר, שינויים גנטיים שהתפתחו ספונטנית ואינם תורשתיים.
- בקבוצת אוטיזם עם עיכוב התפתחותי נמצאו וריאציות נדירות תורשתיות, המצביעות על מנגנונים ביולוגיים נפרדים אף שתסמיני ההתפתחות דומים.
ד"ר ג'ניפר פוס-פייג (Jennifer Foss-Feig), פסיכולוגית קלינית וחוקרת בכירה בקרן סימונס, הסבירה: "בדיקות גנטיות כיום (נכון ל־2025) מסבירות רק כ־20% ממקרי האוטיזם. הגישה החדשה שלנו חושפת תתי־סוגים ברורים המקושרים למנגנונים גנטיים שונים."
החוקרת נטלי סאוארוולד (Natalie Sauerwald) מה־Flatiron Institute הוסיפה: "במשך שנים ניסינו לפתור פאזל גנטי אחד, אך בעצם עבדנו על כמה פאזלים מעורבבים יחד. כעת, כשאנו מפרידים בין תתי־הסוגים, התמונה הביולוגית מתבהרת."
מתי מתחילה הביולוגיה של האוטיזם?
החוקרים גם גילו הבדלים בזמן שבו משפיעים השיבושים הגנטיים על התפתחות המוח. בקבוצת הקשיים החברתיים וההתנהגותיים למשל, המוטציות מופיעות בגנים הפעילים דווקא בשלבי ילדות מאוחרים – מה שמסביר את האבחון המאוחר יותר של ילדים אלה.
ד"ר צ'נדרה ת'ספלד (Chandra Theesfeld), חוקרת בפרינסטון, מסכמת: "שילוב בין נתונים גנטיים וקליניים בהיקף גדול מאפשר לנו להתחיל למפות את מסלול ההתפתחות של האוטיזם – מהביולוגיה ועד לביטוי הקליני."
סיכום המחקר ומשמעותו
המחקר מהווה שיא של מעל עשור של מחקר גנטי בהובלת פרופ' אולגה טרויאנסקאיה (Olga Troyanskaya), חוקרת מובילה במדעי המחשב ובגנומיקה באוניברסיטת פרינסטון ובמכון Flatiron של קרן סימונס. הוא התאפשר בזכות שיתוף פעולה בין תחומי מדעי המחשב, ביולוגיה מולקולרית, פסיכולוגיה קלינית וביואינפורמטיקה, בהובלת יוזמת Princeton Precision Health, שהוקמה ב־2022.
שאלות ותשובות
כמה תתי־סוגים של אוטיזם זיהו החוקרים?
החוקרים זיהו ארבעה תתי־סוגים: קשיים חברתיים והתנהגותיים (37%), אוטיזם עם עיכוב התפתחותי (19%), קשיים מתונים (34%) ומושפעים באופן רחב (10%).
כיצד זוהו הקבוצות?
החוקרים ניתחו נתונים מ־5,000 ילדים בפרויקט SPARK בגישה "מותאמת־אדם", שבה נבחנו יותר מ־230 תכונות של כל משתתף. בעזרת מודל חישובי ייחודי הם איתרו ארבע קבוצות קליניות וגנטיות מובהקות.
במה נבדלים תתי־הסוגים מבחינה גנטית?
בקבוצת המושפעים באופן רחב נמצאה שכיחות גבוהה של מוטציות de novo מזיקות, ואילו בקבוצת האוטיזם עם עיכוב התפתחותי נמצאו וריאציות נדירות תורשתיות. בנוסף, בקבוצת הקשיים החברתיים וההתנהגותיים המוטציות מופיעות בגנים הפעילים בשלבי ילדות מאוחרים, מה שמסביר את האבחון המאוחר יותר של ילדים אלה.
מה המשמעות האפשרית של הממצאים?
לדברי החוקרים, בדיקות גנטיות מסבירות כיום רק כ־20% ממקרי האוטיזם, והגישה החדשה חושפת תתי־סוגים המקושרים למנגנונים גנטיים שונים. הממצאים עשויים לסלול את הדרך לאבחון מוקדם ולטיפול מותאם אישית.